Liliit

שמי ליליה.. תמיד הרגשתי את העולם בצורה קצת שונה - כאילו הוא נושם איתי.. כאילו השמש נוגעת לא רק בעורי, אלא גם בלב שלי.. אני יכולה לעמוד באמצע הרחוב, לסגור את העיניים ולהרגיש פשוט את החיים זורמים בי - חמים, מוארים, אמיתיים.. למשך זמן רב, חשבתי שהרגישות המוגברת הזו היא החולשה שלי.. בתוך קהל צפוף ומהיר, שבו אנשים רגילים לרוץ ולא שם לב לכלום סביבם, קל מאוד להרגיש כמו מישהו זר.. היו רגעים שניסיתי להסתגר, להפוך ל"כמו כולם", ללבוש מעטה של אדישות ולפשוט ופשוט לעקוב אחר המסלול שנקבע.. אבל השתיקה של המצפן הפנימי הזה התבררה כבלתי אפשרית.. השם שלי, כמו פרח הלילית עצמו, תמיד נקשר לטוהר, כנות וחוזקה עמוקה וטבעית.. And I realized: היכולת שלי להרגיש אינה חולשה.. זו המתנה שלי..
אני עדינה. אני לא מתביישת להודות בזה. אני אוהבת להיות רכה, לאהוב בלי פחד, להעניק חום סתם כך. וייתכן ש, עמוק בפנים, אני באמת רוצה שהחום הזה יחזור אליי. להתכרבל לא רק בזרועות, אלא גם בדאגה. להסתכל עליי כאילו אני משהו יקר, חשוב, רצוי. אני רוצה שיאהבו אותי. לא מושלמת - חיה. עם כל הרגישות שלי, עם היכולת הזו להרגיש יותר מאחרים. כי זה מה שהופך אותי למי שאני..

ואתם יודעים. אני מאמינה שיש איפשהו אדם שיראה אותי בדיוק כמו שאני רואה את העולם הזה - בצורה בהירה, עמוקה, באהבה.. מי לא יפחד מהרכות שלי, אלא יבחר בה. אחרי הכל, לבחור את עצמך זה לא עניין של אנוכיות.. זה עניין של יושר. . כאשר אתם מסירים את המסכות שלכם ומפסיקים לחיות על פי הציפיות של אחרים, קסם אמיתי נוצר.. אתה מתחיל לתהדות בתדר הייחודי שלך.. בדיוק ברגע הזה, הרעש וההמולה החיצוניים נעלמים, ונותנים מקום לשקט פנימי.. פשוט תנשמו, הרגישו את העור שלכם, תפיחו רגעים של חמימות, ותבינו: להיות עצמכם היא הצורה הגבוהה ביותר של יופי.. לאפשר לעצמך להרגיש באופן מלא, לבכות מיופי, לצחוק במקומות לא מתאימים, להיכנע לרכות - בכך, בפגיעות הזו, טמונה עוצמה מדהימה.. החוזק שלך.

לפעמים אני מרגיש כלפי עצמי מאוד שברירי - כמו עלי כותרת שניתן להזיז אותו אפילו ברוח קלה. . אבל בפנים שלי יש משהו הרבה יותר חזק ממה שזה נראה במבט ראשון.. זוהי האמונה שלי - בטוב, באהבה, בעובדה שרגישות אינה חולשה, אלא להיפך - כוח.. אני יודעת איך לחכות.. לא בכאב, אלא בתקווה שקטה.. אני יודעת איך להגן על עצמי, גם כשאני רוצה להיטמע במישהו אחר.. And I know: מי שיכנס לחיי ירגיש את החום הזה. והוא יישאר. אני אוהבת את העולם הזה. ללא תנאים.. בלי "אבלים" ובלי "תנאים".”. גם כשזה קשה, גם כשזה כואב, אני עדיין רואה בה אור.. במשקף השמש על החלון, בחיוך המקרי של זר, ברוח החמימה שמלטפת בעדינות את השיער שלי.. אני אוהב להתעורר ולדעת שיש עוד יום אחד לפניי - הזדמנות נוספת להרגיש, לחיות, להתאהב שוב בחיים..

עכשיו אני בוחר את עצמי.. אני מאפשרת לעצמי את המותרות של להאט.. כשאני סוגר את העיניים באמצע עיר הומה, העולם סביבי לא נעלם; אני שומע את הרוח מתפתלת בעצי העצים, את רעש הצמיגים על האספלט, ואת פעימות הלב של העוברים ושבים.. ברגע זה, אני מרגיש קשר מוחלט עם כל החיים.. אני לומדת להיות שונה: עדינה ושברירית כשאני מתבוננת באור הבוקר, אבל בו זמנית חזקה ונחושה בזכותי לחיות את החיים שלי, לא מושלמים, אבל יפים להפליא..

מכיוון שאני לא רק אוהב את העולם הזה - אני חלק מיופיו.. ואני לומד כל יום לתת לעצמי את האפשרות לזהור אפילו יותר.. ובשביל זה, לעת עכשיו... אני בוחר/ת את עצמי.. אני בוחר ליהנות מהשמש.. אני בוחר לאהוב. . מכיוון שאני לילית.. והלב שלי נועד לאור. אבל מעל הכל, אני אוהבת את הרגעים שבהם אני נתפסת בלי מילים.. כשאין לי צורך להסביר כלום. כשהאדם מולי קורא אותי דרך אנחה כמעט בלתי מורגשת, מבט, או מגע קל של האצבעות.. זו צירוף נדיר, כמעט מיסטי, של נשמות, שבו נוצרת הרכות היפה ביותר.. אני לילי. ואני בוחר לחיות את החיים במלואם.. כדי לחוות את החיים האלה, להרגיש אותם בכל תא בגוף שלי, ולאפשר לעצמי להיות שונה: שברירי, מפתה, חזק ואמיתי..