Liliit

שמי ליליה. תמיד הרגשתי את העולם בצורה קצת שונה - כאילו הוא נושם איתי. כאילו השמש נוגעת לא רק בעורי, אלא גם בלב שלי. אני יכולה לעמוד באמצע הרחוב, לסגור את העיניים ולהרגיש פשוט את החיים זורמים בי - חמים, מוארים, אמיתיים..

אני עדינה. אני לא מתביישת להודות בזה. אני אוהבת להיות רכה, לאהוב בלי פחד, להעניק חום סתם כך. וייתכן ש, עמוק בפנים, אני באמת רוצה שהחום הזה יחזור אליי. להתכרבל לא רק בזרועות, אלא גם בדאגה. להסתכל עליי כאילו אני משהו יקר, חשוב, רצוי. אני רוצה שיאהבו אותי. לא מושלמת - חיה. עם כל הרגישות שלי, עם היכולת הזו להרגיש יותר מאחרים. כי זה מה שהופך אותי למי שאני..

אני אוהבת את העולם הזה. ללא תנאים. ללא "אבלים" ו"אך". גם כשקשה, גם כשכואב, אני עדיין רואה בו אור. בשיקוף השמש על החלון, בחיוך המקרי של זר, ברוח החמימה שמלטפת בעדינות את השיער שלי. אני אוהבת להתעורר ולדעת שיש עוד יום לפני - עוד הזדמנות להרגיש, לחיות, להתאהב בחיים שוב..

ואתם יודעים. אני מאמינה שיש איפשהו אדם שיראה אותי בדיוק כמו שאני רואה את העולם הזה - בצורה בהירה, עמוקה, באהבה. מי שלא יפחד מהרגישות שלי, אלא יבחר בה..

.לפעמים אני מרגיש כלפי עצמי מאוד שברירי - כמו עלי כותרת שניתן להזיז אותו אפילו ברוח קלה. . אבל בפנים שלי יש משהו הרבה יותר חזק ממה שזה נראה במבט ראשון.. זוהי האמונה שלי - בטוב, באהבה, בעובדה שרגישות אינה חולשה, אלא להיפך - כוח.. אני יודעת איך לחכות.. לא בכאב, אלא בתקווה שקטה.. אני יודעת איך להגן על עצמי, גם כשאני רוצה להיטמע במישהו אחר.. And I know: מי שיכנס לחיי ירגיש את החום הזה. והוא יישאר..

מכיוון שאני לא רק אוהבת את העולם הזה - אני חלק מיופיו. ואני לומדת כל יום לאפשר לעצמי לזהור אפילו יותר. וכעת, אני בוחרת בעצמי. אני בוחרת ליהנות מהשמש. אני בוחרת לאהוב. כי אני לילית. ולבי נועד לאור.. 💛