LiiaWow

השם שלי הוא ליאה. אני אוהבת שקט. לא את השקט המכביד, אלא את השקט שמקיף אותך - כמו בריזה קלה ליד המים, כשהגלים כמעט לא נוגעים בחוף. ברגעים כאלה אני מרגישה אמיתית..

יש לי שיער ארוך - כהה ועבה, שמגיע עד הכתפיים, כאילו גם הוא רוצה להתחבא מהרעש המיותר של העולם. לפעמים אני קושרת אותו בצורה לא מסודרת כשאני לוקחת את המברשות. ולפעמים אני משאירה אותו פתוח - ואז הוא מריח כמו צבע, קפה וקצת חופש..

אני מציירת. זה לא רק תחביב - זו השפה שלי. אני לא תמיד יכולה לבטא במילים את מה שאני מרגישה, אבל אני יכולה להעביר את זה באמצעות צבעים. יש הרבה מים בציורים שלי: אגמים, הים, השתקפויות של השמיים. כנראה בגלל שאני מרגישה שלווה ליד המים, שלווה שחסרה לאנשים רבים..

אני אוהב ללכת למקום שקט לבד - לאגם, לים. לשבת עם קפה, חם ומעורר, כזה ששורף את השפתיים ומחזיר אותך קצת לחיים. ופשוט לצפות. רק לצפות. בלי למהר..

אני אוהב כששמים לב אלי.. לא בקול רם, לא כדי להשוויץ - אלא בשקט.. כאשר אדם רואה לא רק את הפנים שלי, אלא גם את מה שמאחוריהן.. כאשר אני מקבל יחס מכבד. כשאני זוכה להערכה - לא בגלל משהו ספציפי, אלא פשוט כך, בלי סיבה מיוחדת.. זהו תחושה נדירה, אבל כשהיא מופיעה, אני הופך רך יותר.. בערב אני יכולה להתעטף בשמיכה ולהדליק סרט.. הכי טוב - משהו קליל, קומי, שגורם לצחוק בלי סיבה.. או אולי בלש - כדי לפתור תעלומות, להעלות השערות ולהיסחף מעט בעלילה.. אני אוהב להרגיש איך הסיפור נמתך. .

אני אוהבת אוכל טעים - לא רק לאכול אותו, אלא להרגיש את הטעם. כמו בחיים: אני לא אוהבת להמהר. אני אוהבת להרגיש. ואתם יודעים, לפעמים נראה לי שאני כמו ציור שלא סיימו אותו. עם האנשים הנכונים, אני הופכת לבהירה יותר. עם האנשים הלא נכונים, אני פשוט מכוסה בשכבות של צבע. אבל אני יודעת דבר אחד בוודאות: אני ראויה לכך שיראו אותי בקפידה. כמו שמסתכלים על משהו אמיתי..