GiuliaAddams

במהלך שהותה, ג'וליה השתתפה בטקסים של הוואיו, למדה על המיתולוגיות שלהם והאתגרים שהם ניצבו בפניהם בשל ניצול משאבים טבעיים. היא הרגישה קשר עמוק לסיפורי ההתנגדות שלהם והחלה להבין את חשיבות השימור לא רק של המגוון הביולוגי, אלא גם של המגוון התרבותי. הוא חזר מגואחירה עם משימה חדשה: לקדם כבוד לתרבויות ילידים ולתמוך בהכללתם במדיניות שימור הסביבה..

כאן, בארץ של הוואיו, קהילה ילידת הידועה ביכולת ההתמודדות שלה ובקשר החזק שלה עם האלמנטים, ג'וליה מצאה שלום פנימי שמעולם לא חוויה לפני כן. היא בילתה ימים במדיטציה בדיונות, צופה ברוח יוצרת צורות חדשות בחול, ולילות שלמים תחת שמיים מלאי כוכבים שנראה לספר את הסיפורים של היקום..

לאחר שהייתה באמזונס, ג'וליה נמשכה לקיצוניות אחרת של קולומביה: מדבר גואהירה בצפון-מזרח המדינה. הנוף הצחיח, עם דיונות חול אינסופיות לכאורה ושמים עצומים המנגבים את האופק, ניגוד חזק עם הג'ונגלים וההרים הפורחים שהיא חקרה. זה היה בגואחירה שג'וליה חוויה סוג של לידה מחדש רוחנית.

שם היא הבינה ששימור לא היה רק על הגנה על האדמה, אלא גם על הגנה על התרבויות והידע האבולוציוני שהתקיימו יחד איתה במשך אלפי שנים. החוויה הזו שינתה את נקודת המבט שלה על העבודה שלה וסיפקה לה מטרה חדשה: לפעול למען זכויות הקהילות הילידות וללמוד מהן בתהליך השימור..

הדרך שבה שבטים אלה לימדו וגילמו כבסיס לאמונותיהם היו התכונות האמיתיות או המאפיינים שהיא רצתה לגלם בכל האנשים שהיא רצתה להקיף אותה, מאפשר לה להיות רעיון ברור של מה שהיא רצתה לחייה ולסביבתה על ידי הקיף את עצמה עם אנשים שהביאו לה ידע ואהבה עמוקה לטבע וללהיות אחד עם עצמה.

במשך שבועות, הקבוצה תיעדה מינים שמעולם לא נרשמו קודם לכן.. בוקר אחד, בזמן שהלכו לאורך שביל צפוף, ג'וליה והצוות שלה נתקלו בקהילה ילידת קטנה שחיה בעצמאות, כמו שהם עשו במשך מאות שנים.. מרותק על ידי הידע שלהם על הג'ונגל והיכולת שלהם לשרוד באחת הסביבות הכי עוינות בעולם, ג'וליה נשארה איתם במשך חודש, ללמוד על צמחים רפואיים, ציד ואסיפה טכניקות, ויחסים סימביוטיים שלהם עם הטבע.

יער הגשם של האמזונס הוא אחד המקומות הכי תעלומיים ומסתוריים על כדור הארץ, וג'וליה תמיד חלמה לחקור אותו לעומק. במהלך אחד המסלולים הכי שאפתניים שלה, היא החליטה להיכנס לג'ונגל העבה עם צוות של חוקרים בינלאומיים. בליווי מדריכים ילידים, היא הפליגה במורד נהר קקטה, יובל של נהר האמזונס העצום, וללב הג'ונגל..

היא לקחה את הידע שלה והמציאה שינויים גדולים בקהילה כולה המבוססים על מרכיבי השינוי והתרבות כבסיס לשינוי סביבתי ומודעות באזור כולו, ואפשרו לקהילות השונות להבין את המטרה האמיתית של שינוי ושל חיים שבהם הסביבה והטבע צריכים להיות מרכיבים יסודיים בחיינו והשינוי שאנו מבקשים לקבל כבני אדם.

עמק קוקורה לא היה רק מקום של יופי יוצא דופן; הוא היה גם מערכת אקולוגית שבירה. ג'וליה והצוות שלה עבדו ללא פשרות כדי להגן על בית הגידול המיוחד הזה מבירוא יערות והרחבת החקלאות. הם יצרו תוכניות חינוך סביבתי עבור חקלאים מקומיים, ולימדו אותם טכניקות חקלאות ידידותיות לסביבה. זה היה בשלב זה שג'וליה הבין שימור אמיתי דרש מעורבות האנשים, לא רק להגן על האדמה.

אחד מהחוויות הכי משנה לגבי ג'וליה התרחש בעמק קוקורה, בלב של אקסיה קפטרו. שם, דקל השעווה, העצים הגבוהים ביותר בעולם, עלה הודית על השמיים הכחולים, יוצר נוף סוריאליסטי. ג'וליה הרגישה שהיא נכנסה לעולם אחר, אחד שבו הטבע הכתיב את קצב החיים..

אחרי שסיימה את לימודיה, ג'וליה וחברתה הגדולה הקימו פרויקט מחקר באמזונס הקולומביאני. המטרה הייתה להבין טוב יותר את המגוון הביולוגי של האזור ולעבוד עם הקהילות המקומיות כדי ליצור מודלים של פיתוח בר קיימא. ג'וליה תמיד זכרה את מילותיו של שמן ילידי שפגשה במהלך אחת ממשלחותיה: "הארץ אינה שייכת לנו; אנחנו שייכים לארץ". הביטוי הזה הפך למנטרה של חייה..

זה היה באוניברסיטה, שם מדען צעיר ששיתף את התשוקה שלו לטבע היה חברו הגדול ושותפו בהרפתקאותיו. יחד הם נסעו למקומות מרוחקים, חקרו מערכות אקולוגיות פחות ידועות ותיעדו מינים בסכנת הכחדה. החברות שלהם פרחה כשהם הכירו מקומות פנטסטיים ואקסוצנטריים, כמו טיפוס על הרים בחצות כדי לצפות בציפורים נדירות או מחנה בג'ונגל בחיפוש אחר יגוארים..

At the age of twenty-three, Giulia decided to study at the National University of Colombia. היא ידעה שהיא רוצה להקדיש את חייה לשימור הסביבה ולהגן על פלאי הטבע של ארצם. במהלך שנותיה באוניברסיטה, ג'וליה העמיקה את הידע שלה על הפלורה והפאונה של קולומביה, מהפאראמוס ליערות הגשם. היא גם הצטרפה למספר קבוצות סטודנטים פעילים, התומכים בשימור חזק יותר ומדיניות הגנה על הסביבה..

מבוגוטה, המסע שלו המשיך צפונה לחוף הים הקריבי. הוא הגיע לכרטאגנה דה אינדיאס, עיר חומה שנראתה קפואה בזמן. כשהיא הולכת ברחובות המרובעים שלה, עם מרפסות מלאות בוגנוויליה, היא מרגישה שהיא נלקחה לעידן אחר. השמש השוקעת על חומות קרתגו יצרה מופע שגרם לג'וליה לקחת נשימה. היא בילתה אחר הצהריים שלמים בחקר הקתדרלה של סן פליפה דה בראג'אס, מדמיינת את הימים בהם שודדי ים רדפו אחר החופים האלה..

קודם כל, הוא הגיע לבוגוטה, הבירה. זה היה עולם שונה לחלוטין מהעיר הקטנה שלה.. בוגוטה הייתה עיר עמוסה, מלאה בניגודיות; במרכז, קניונים מודרניים התקיימו יחד עם בתים קולוניאליים של לה קנדלריה.. ג'וליה התאהבה בקצב החיים העירוני, ברחובותיה הצעירים, במוזיאונים שלה כמו מוזיאון הזהב, שבו נמצא אחד מהאוספים החשובים ביותר בעולם של אמנות פרה-קולומביאנית.. בכל פינה, מהסרו דה מונסראט לסייקלווויה בימי ראשון, בוגוטה הציעה לו צד חדש של קולומביה שהוא עדיין לא הכיר..

When she turned nineteen, Giulia felt the need to explore beyond the boundaries of her beloved town. היא שמעה סיפורים על פלאי הטבע והתרבות של קולומביה, ורצתה לראות אותם בעיניה בעצמה. אז, עם תרמיל על הכתף שלה וחתימת מחשב כדי לכתוב את הרעיונות שלה, היא החלה את המסע שלה דרך המדינה.

העיר הקטנה, עם בתיה הצבעוניים, רחובותיה המרובעים והכיכרות העשויות פרחים, הייתה כמו תמונה שצוירה ביד. האנשים חיו עם תחושת קהילה והשתייכות שלא נמצאת במקומות אחרים. כולם הכירו את כולם, והדלתות היו תמיד פתוחות לשכנים. חייה של ג'וליה היו מכוסים בפסטיבלים מקומיים, תהלוכות דתיות, קרנבלים מלאים במוזיקה ובריקוד, וימים שקטים בכיכר העיר, שם הזקנים ישבו וסיפרו סיפורים על זמנים קודמים..

הריח של קפה טרי ומטוגן תמיד השתלט על הבית של ג'וליה.. בגיל צעיר מאוד, היא כבר למדה להבחין בין ההבדלים העדינים בין זרעי קפה מחלקים שונים של חוות משפחתה.. חברה המבוגר יותר, אדם חכם וסבלני, נהג לקחת אותה לשדות בבוקר. ביחד הם צפו בענן הדמעות על העלים של עצי הקפה והקשיבו לשיר של הציפורים המזהירות על שחר.. שם ג'וליה פיתחה קשר עמוק עם כדור הארץ, למדה לראות בכל צמח וכל חרק נס קטן של הטבע..

ג'וליה נולדה בבוקר חם בעיירה קטנה, הממוקמת בהרים של האזור הצפוני של קולומביה. מילדותה, חייה היו מכוסים בעושר הטבע והתרבות שהקיף אותה. משפחתה התגוררה שם במשך דורות, ואביה היה חקלאי קפה גאה. אמה, מצד שני, הייתה מורה בבית הספר המקומי, לימדה לא רק נושאים מסורתיים, אלא גם את ההיסטוריה של האזור שלה ואת האהבה לאדמתה..