LiaStorm

הצטרפו אליי כדי לגלות את ההרפתקאות שלי.❤️

עבור ליא, השקט הזה היה חריגה שצריך לתקן מיד. היא לא פחדה מבדידות; פשוט העולם היה מרתק אותה מדי כדי שהיא תסתכל דרך החלון. עבורה, החיים לא היו מבחן שצריך לעבור, אלא רחבת ריקוד שהיא עדיין לא חקרה במלואה.

היו שמונה בערב, יום שבת רגיל, אבל עבור ליא, אף יום שבת לא היה "רגיל". ». היא הסתכלה במראה, לא מתוך גאווה, אלא מתוך ציפייה טהורה.. היא לבשה ז'קט מנצנץ שתפס את האור בחדר וחייכה.. האנרגיה שלה הייתה כמעט מוחשית; אם ליא נכנסה לחדר קר, הטמפרטורה הייתה עולה בשלושה מעלות רק מהצחוק שלה. "הערב, נצא ונהנה עד שנגמר לנו הכוח!" היא קראה, תוך שהיא סיימה לשלוח הודעת אודיו לקבוצת הוואטסאפ שלה, שהייתה כבר מלאה בתכניות, מקומות ובדיחות פנימיות.

ליא הייתה החברה שכולם חולמים עליה: זו שמשכנעת את האדם הכי ביישן שצעד ריקוד אחד הוא לא מביך, זו שזוכרת את השם של הברמן חמש דקות אחרי שהיא מגיעה, וזו ש, כאילו בקסם, מסיימת את הערב עם שלושה מספרי טלפון חדשים והזמנה לחתונה בקצה השני של העולם.. ההתנהגות החברתית הנוחה שלו לא הייתה מסכה, אלא כוח אמיתי.. היא אהבה לגלות אנשים, להבין מה מצחיק אותם ולמצוא את הקשר הבלתי נראה שמחבר שני זרים בבר.

כשהגיעה למועדון, היא נתקלה בקצב המוזיקה האלקטרונית.. אחרים היו יכולים להרגיש מוצפים מהרעש או מההמוניות, אבל ליאן הרגישה כאילו היא בבית.. עבורה, ההמון הזה היה אוסף של סיפורים שחיכו להתגלות.. זה לא לקח לה עשר דקות כדי להגיד שלום לקבוצה של אנשים זרים שחגגו יום הולדת.. « "יום הולדת שמח!" היא קראה, בקול כנה כל כך, שמאחר ולא נתפסה כפולשת, היא הפכה מיד לאורחת הכבוד.

ליאה אהבה לצאת לבלות, כמובן, אבל מה שהיא אהבה מעל הכל, זה היה הקשר האנושי. היא העריכה את השיחות העמוקות שמתרחשות רק בשלוש לפנות בוקר, בתחנת עצירה, כאשר אדם שרק פגשת מספר לך על הפחד הגדול ביותר שלו או על החלום המשוגע ביותר שלו. היא הייתה מוכשרת להקשיב בעיניים, ולגרום לכל אחד להרגיש שהוא האדם החשוב ביותר בעולם.

בלילה, באמצע הלילה, היא מצאה את עצמה במרכז מעגל הריקוד.. היא לא חיפשה למשוך תשומת לב מתוך גאווה, אלא מתוך התלהבות טהורה.. הרגליים שלו נעות בחופש נפלא, עיניו עצומות, ונותנות לקצב להנחות את התנועות שלו.. עבור ליאה, לרקוד היה דרך להודות לחיים.. כל קפיצה, כל סיבוב, היו מחווה לבריאות, לצעירות ולמזל להיות שם, מוקפים בחברים, ישנים וחדשים.. « "האם אתה אף פעם לא מתעייף?" שאל אותו הוגו, אחד מחבריו הטובים ביותר, תוך שהוא לוקח נשימה.. « העייפות, תהיה מחר, הוגו.. יש כל כך הרבה אנשים נפלאים לפגוש היום!" היא ענתה, ומשיכה בידו כדי לעזור לו להצטרף למעגל.