MiiaPalmer

מייפאלמר.

הערב, אמרת לי מילה אחת באוזני.. משותף. "שני מילים עייפות מלהיות נאמרים". מילים ישנות וחדשות. שתי מילים מתוקות כמו הירח שזורם דרך ענפים, הן עצרנו בפה שלי.. שתי מילים כל כך מתוקות שנמלה עוברת סביב צווארי ואני לא מנסה לזוז כדי לרוץ אחריה.. שתי מילים כה מתוקות שאני אומרת בלי לחשוב - אה, כמה יפה החיים! כה מתוקה, כה מתוקה, שהשמנים הניחוחות מתפשטים על הגוף.. כל כך רכים ויפהפיים, שהאצבעות שלי, עצבניות, הולכות לשמיים, מחקות מספריים.. הו, אצבעותיי רוצות לחתוך את הכוכבים.

אני אוהב להיות נחמד ומאוד קולקטיבית בחדר שלי, אני אוהב לפרוץ אותך ולהריח אותך, אני אוהב שאתה רואה אותי ומתחיל להזדיין בשבילי, אני מקווה שנהיה הרבה כיף ביחד. אני שמח לשחק עם התחת הגדול שלי, להזיז את הירכיים הגדולות שלי ולגעת בשדיים שלי.. אני שמח, חושני, וקולי, ולפעמים דומיננטי, תלוי איך אתה מתייחס אלי.. אני אהיה דוגמא לדרך בה אתם מתייחסים אל עצמכם.. אני יכול להיות אכזרי אם אתה לא מכבד אותי. אני אוהב גבר עם דברים טובים. מנהגים טובים, חינוך..

אם אתה אוהב אותי, אהב אותי בכל ליבי, לא בחלקים של אור וצל. אם אתה אוהב אותי, אהב אותי בשחור ולבן, ובגוונים של אפור, ירוק, בלונדיני וחום. אהב אותי ביום, אהב אותי בלילה. ואת השחר בחלון הפתוח! אם אתה אוהב אותי, אל תפגע בי: אהב אותי בשלמותי. או שלא תאהב אותי בכלל! החזק בחלומות שלך, כי אם החלומות מתים, החיים נגמרים. החזק בחלומות שלך, כי אם החלומות נעלמים, החיים הופכים לשדה עקר מכוסה קרח..

אני אוהב שיחה טובה, אני מדבר ספרדית, אבל אני רוצה ללמוד לדבר את השפה שלך.. אני יכול לספר דברים מעניינים בשפתך ואם אתה רוצה להיות המורה שלי, אני מוכן ללמוד ממך.. אני אישה מאוד מצייתת.. אני אוהב כל סוג של אוכל, אבל המנה האהובה עלי היא אורז קוקוס, דג פטאקונה מטוגן, ואני אוהב גם לזניה. אני אוהב קינוחים, אבל בעיקר תרזה ליצ'ס וקוקטייל טעים של פירות התשוקה.. אני אוהב גם להתאמן, אני אוהב לרוץ וללכת למכון כושר, אני עובד הרבה על התחתונים שלי והרגליים שלי כי אלה חלקי הגוף שאני אוהב הכי הרבה עם הירכיים הגדולות שלי..

להעריץ את הטבע ואת מה שמסביב הוא אחד הדברים שאני הכי אוהב.. זה נותן לי שלום ושלווה, כשאני מרגיש מאוד לחוץ, אני שותה משקה קר, אני אוהב את אלה עם פירות התשוקה, ואני הולך לטייל בפארק, זה כמו טיפול בשבילי.. אני אוהב לקרוא, ללמוד, להיות מודעים לנושאים של תרבות כללית, ותולדות הקריירה שלי.. אני נהנה בקניון, ואפילו יותר אם אני קונה, זה משהו שאני אוהב לעשות..

אני תמיד מוכן להרפתקה חדשה, ולמרות שאני יכול להיראות ביישן בהתחלה, יש לי עולם פנימי מלא אוריינטציה ומלא הפתעות.. אני כמו ספר פתוח לגלות, עם פרקים מרגשים ושל רגעים בלתי נשכחים לחלוק.. ואפילו אם אני נראה לפעמים מרוחק, אני למעשה קופסת הפתעות מוכנה להדהים כל אחד שמעז להיכנס ליקום שלי.. אז אם אי פעם תראו אותי שם, עם החיוך המזוין שלי ועיניי הסקפטיות, תתקרבו ותתנו לקסם של הלא נודע להעיף אתכם..

בכל חלק בחיי, יש משהו ממך.. ואין בזה שום דבר יוצא דופן. אתה יודע זאת באובייקטיביות כמוני.. אבל יש משהו שאני רוצה להבהיר לך, כשאני מדבר על כל התככים, אני לא מדבר רק על זה עכשיו, על ההמתנה הזו שלך, וההללויה, למצוא אותך, ואבד אותך, לעזאזל, ולמצוא אותך, ובמזל, שום דבר אחר.. אני לא מתכוון לפתע אתה אומר, אני הולך לבכות ואני, עם כדור דיסקרטי בגרון, אני בוכה. וגשם בלתי נראה יפהפה מגנה עלינו, ואולי זו הסיבה שהשמש מופיעה מיד.. אני לא מדבר על זה יום אחרי יום, המזומנים של השותפות הקטנה והחכמה שלנו גדלים, או שאני יכול או שאני מאמין שאני יכול להפוך את ההפסדים שלי לניצחונות, או שאתה נותן לי את המתנה החמימה של הייאוש האחרון שלך..

Non. זה הרבה יותר רציני.. כשאני אומרת כל התככים, אני מתכוונת שבנוסף לקטסטרופה המתוקה הזו, אתם גם כותבים מחדש את ילדותי, הגיל הזה שבו דברים בוגרים ורציניים נאמרים ומבוגרים רציניים חוגגים אותם, ואתה, מצד שני, אתה יודע שזה לא עובד.. אני מתכוון, אתה כותב מחדש את שנות הנעורים שלי, הזמן הזה כשאני הייתי איש זקן מלא בספקים, ואתה יודע איך להוציא מהאדמה היבשה הזו, את זרע האושר שלי ולהשקיע בו בזמן שאתה מסתכל עליו.. אני מתכוון, אתה מנענע את הצעירות שלי, את הסיר הזה שאף אחד מעולם לא לקח בידיים שלו, את הצל הזה שאף אחד מעולם לא לקח בצל שלו, ואתה, מצד שני, יודע איך לנענע אותו עד שהעלים היבשיים מתחילים ליפול, והמסגרת של האמת שלי מתחילה להתפורר. או שנשאר ללא שום הצלחה.. אני מתכוון, אתה מקבל את הבגרות שלי, את הערבוב הזה של פלא וניסיון, את הבלגן המוזר הזה של חרדה ושלג, את הנר הזה שמאיר את המוות, את הצוק הזה של החיים המסכנים..

אתה רואה, זה יותר קשה, הרבה, הרבה יותר קשה, כי עם המילים האלו ואחרות, אני רוצה להגיד לך שאת לא כל כך לבד, הילדה היקרה שאת, אבל גם הנשים הנפלאות או הזהירות שאהבתי או שאני אוהב..

כי בזכותך גיליתי, (תגידו שהגיע הזמן ובצדק), שאהבה היא מפרץ יפה ונדיב, שמאיר ומחשיך, על פי החיים, מפרץ שבו סירות באות והולכות, מגיעות עם ציפורים ומבשרות, ויוצאות עם סירנות וענני סערה. מפרץ יפה ונדיב, שבו סירות באות והולכות. אבל אתה, בבקשה, אל תעזוב

אני אוהב אותך בגבה, בשיער, אני מדבר איתך במסדרונות שבהם מזרקות אור מנצחות, אני מדבר איתך על כל שם, אני מושך אותך עם עדינות הצלקת, אני מניח בשיערך אפר של ברק וסרטים שנרדמו בגשם.. סרטים שנרדמו בגשם.. אני לא רוצה שתהיה לך צורה, אני לא רוצה שתהיה בדיוק מה שמגיע מאחורי ידך, כי המים, תחשוב על המים, והאריות כשהם מתמוססים בסוכר של המיתוס, והמחיאות הכפיים, הארכיטקטורה של השום, מדליקים את מנורותיהם באמצע המפגש.. כל מחר הוא הלוח השחור שבו אני ממציא אותך ומצייר אותך. אני מצייר אותך, בקרוב אני מחק אותך, זה לא מי שאתה, אפילו לא עם זה או עם השיער הרך הזה, החיוך הזה. אני מחפש את הסכום שלך, הקצה של הכוס, היכן שהיין הוא גם הירח וגם המראה.. הוא גם הירח והמרחק, אני מחפש את הקו הזה שגורם לאדם לרעוד בגלריה של מוזיאון.. זה בגלריה במוזיאון.. אני אוהב אותך, וזה נחמד וקר.

אני שרה את מה שאהבת, חיי, במקרה שתתקרב ותקשיב, חיי, במקרה שתזכור את העולם שבו חיית, בשקיעה אני שרה, הצל שלי.. אני לא רוצה לשתוק, בחיי.. איך ניתן להבין את הסיפור ללא קשר לסיפור הראשי? מהו האות, מה הוא אומר לי, החיים שלי? אני אותו הדבר כמו שהייתי שלך, החיים שלי. אני לא איטי, לא מתעלה, לא אבוד.. בוא עם שקיעת הלילה, חיי; בוא עם זיכרון של שיר, חיי, אם את מזהה את השיר שלמדת ואם את עדיין זוכרת את שמי.. אני מחכה לך ללא זמן או עיכוב.. אל תפחד מהלילה, לא מהערפל, לא מהגשם.. בוא עם או בלי דרך. קרא לי היכן שאתה, נשמתי, וצעד ישר אלי, חבר שלי..

הטקטיקה שלי היא לצפות בך ללמוד איך אתה, לאהוב את עצמך כמו שאתה הטקטיקה שלי היא לדבר איתך ולהקשיב לך לבנות עם מילים גשר בלתי ניתן להרס הטקטיקה שלי היא להישאר בזכרון שלך אני לא יודע איך ואני לא יודע תחת איזו תירוץ אבל להישאר ב אתה הטקטיקה שלי היא להיות כנה ולדעת שאתה כנה ואנו לא מוכרים זה לזה דמויות כדי שבין שנינו לא יהיה מסך או בור האסטרטגיה שלי היא מצד שני עמוקה יותר ופשוטה יותר פשוטה האסטרטגיה שלי היא שיום אחד אני לא יודע איך ואני לא יודע לא משנה באיזה סיבה אתה סוף סוף צריך אותי.

בכל חלק בחיי, יש משהו ממך.. ואין בזה שום דבר יוצא דופן. אתה יודע זאת באובייקטיביות כמוני.. אבל יש משהו שאני רוצה להבהיר לך, כשאני מדבר על כל התככים, אני לא מדבר רק על זה עכשיו, על ההמתנה הזו שלך, וההללויה, למצוא אותך, ואבד אותך, לעזאזל, ולמצוא אותך, ובמזל, שום דבר אחר.. אני לא מתכוון לפתע אתה אומר, אני הולך לבכות ואני, עם כדור דיסקרטי בגרון, אני בוכה. וגשם בלתי נראה יפהפה מגנה עלינו, ואולי זו הסיבה שהשמש מופיעה מיד.. אני לא מדבר על זה יום אחרי יום, המזומנים של השותפות הקטנה והחכמה שלנו גדלים, או שאני יכול או שאני מאמין שאני יכול להפוך את ההפסדים שלי לניצחונות, או שאתה נותן לי את המתנה החמימה של הייאוש האחרון שלך..

אני נושא את ליבי איתי (אני נושא אותו בלב שלי) אני אף פעם לא בלעדיו. (לאן שאני הולך, אתה הולך, אהובי; ובכל מקום שאני עושה את מה שאני עושה לבד זה בגללך, אהובי). אני לא מפחד מהגורל כי אתה הגורל שלי, אהובי). אני לא רוצה עולם (כי יפה אתה העולם שלי, טוב שלי). זה הסוד העמוק ביותר שאף אחד לא יודע... (זהו שורשו של השורש, ופרחיו של הפרח, ושמי השמים של עץ הנקרא חיים, שגדל גבוה יותר ממה שהנשמה יכולה לצפות... זה הפלא שמפריד בין הכוכבים אני נושא את לבי (אני נושא את לבי)).

אני שרה את מה שאהבת, חיי, במקרה שתתקרב ותקשיב, חיי, במקרה שתזכור את העולם שבו חיית, בשקיעה אני שרה, הצל שלי.. אני לא רוצה לשתוק, בחיי.. איך תמצאו אותי ללא קרי שלי? איזה סימן, מי אומר לי, חיי? אני אותו אדם שהיה לך, חיי.. לא איטי, לא מפריע, לא אבוד. בוא עם רדת החשיכה, חיי; בוא להיזכר בשיר, חיי, אם אתה מזהה את השיר כמלומד ואם אתה עדיין זוכר את שמי. אני מחכה לך ללא הפסקה או שעה.. אל תפחדו מהלילה, מהערפל או מהגשם.. בוא עם או ללא sentier. קרא לי היכן שאתה, נשמתי, וצעד ישר אלי, חבר..

הצל. והדרך האינסופית. הריקנות שמחקה את צורת הזרועות. צליל מונוטוני של גשם באוויר. עם הנקודה והכוכב, עם האבן והעץ, עם כל מה ששומר על האמת של כדור הארץ, הלילה אני אוהב אתכם. שעבורו הוא חי ושר. דרך השדות החרושים. ביד ילד, בדמעותיו, בנס הנצחי שלו. אני אוהב אותך כי אתה אוהב את חלום העתיד ואתה מרחיב את שמך לחלל כמו קשת.

אני גם רוצה לספר לך שבסוף השבוע הלכתי לסלון יופי ושינתי את המראה שלי, צבעתי את השיער שלי ואני מרגישה שאני יפה מדי, אני מקווה שאהבת את זה תעלומה בוערת בעינייך, בתולה בלתי ניתנת לתפיסתו וחברה.. אני לא יודע אם זו שנאה או אהבה האש הבלתי נדלית של ה"אליאבה" השחורה שלך. את תלכי איתי כל עוד גופי יהפוך את הצל לגופי והחול יישאר בסנדלים שלי.. האם אתה הצמא או המים בדרכנו? תגידי לי, בתולה בלתי ניתנת לתפוס, חברה.. אם אתה אוהב אותי, אהוב אותי בשלמות, לא בצללים או באור... אם אתה אוהב אותי, אהוב אותי בשחור ולבן, ואפור, וירוק, ובלונדיני. , ו... אהוב אותי ביום, אהוב אותי בלילה.. "וזריחה על החלון הפתוח"! .. אם אתה אוהב אותי, אל תוריד אותי: תאהב אותי כולי.. או לא אוהב אותי בכלל..

הכל קורה, אתה פשוט לא שולט בזה. הרגשות ממלאים את נשמתך ורוצים לצאת החוצה. אף אחד לא עונה, הלב שלך פועם ופועם, הדם זורם, אבל אף אחד לא זז. המבטים האפלים מושכים, והאהבה מנפצת מחסומים בלתי קיימים, דברים שנובעים רק מהניסיון הגס שלך לשכנע. רק באהבה נשמות מוותרות, רק באהבה חלומות נשברים, ורק באהבה גופים מתים.. אתה רוצה חיבוקים ומשלם מחיר גבוה יותר מנשמתך, האם אתה רוצה יותר או רק שהאהבה תלחץ על צווארך? קולות נשמעים במרחק, רעמים מרעיד את האדמה, אבל בתוכך הכל שקט. הגוף שלך רועד בגשם, ברק נוסף נופל, שניים עוקבים אחריו, מה יקרה בעולם אם אלוהים לא קיים? כשחשבתי שאין יותר מקום לאהבה, כשחשבתי שאשליות מדממות כשמתות התקוות, קברתי אותן בשכחה. זה היה אז שאתה הופעת, כשאתה הערת את חלומותיי הרדומים, רחצת את גופי בפנטזיות חדשות ומשחקים שלא חוויתי קודם לכן.. פרצת לתוך חיי, הורסת את הרגשות שלי, הורסת את המחשבות שלי, הורסת את הקליפה של הנשמה שלי..

שמי אסטפניה, אני בת 19. אני קולומביאנית. אני לומד הנדסה תעשייתית. היא אישה פשוטה עם חיוך גדול ואישיות שקטה. אני חושב שיש לי מוח מאוד פתוח וסקרני, כך שכל מטורף נראה לי מקובל בתוך הגבולות של מה שהגיוני בשבילי. אני אוהבת את החיים, ואני אוהבת לצחוק. אני בחורה מאוד סקסית. יש לי הרבה ללמד אותך..

אני אישה אותנטית, בטוחה במי שאני ונאמנה למהות שלי. אני אוהבת לחיות בדרך שלי, ליהנות מכל רגע ולהביע את מה שאני מרגישה, בלי לפחד משיפוטיות. אני לא מחפשת שלמות, ולא שואפת להיות כמו אף אחד; אני מעדיפה להיות אמיתית, ספונטנית וייחודית, תוך השארת רושם חיובי על האנשים שאני פוגשת..