IsabellaAustin

התגליתי ברגע שהפסקתי להתנגד, כששמתי לב שלא הייתי צריך להפוך למישהו אחר כדי לזכות באהבה. בשקט הזה, ללא תירוצים או הסחות דעת, התחלתי להכיר את עצמי בכנות שאליה נמנעתי קודם לכן. שם נולדה צורה של אהבה מודעת יותר, יציבה יותר, אמיתית יותר..

למדתי לתמוך בעצמי ללא תנאים, להישאר גם כשלא הבנתי מה אני מרגישה. היו ימים שהספק השתלט על הכל, אבל בכל זאת בחרתי לא לוותר על עצמי. הבנתי שאוהבת את עצמי לא אומר להיות בטוחה כל הזמן, אלא להעניק לעצמי נוכחות גם בלב הכאוס..

הדרך הזו שבה אני מתייחסת לעצמי שינתה את האופן שבו אני מתקרבת לאחרים. הפסקתי לחפש מישהו שישלים אותי, והתחלתי לחלוק את מה שאני כבר. אהבה הפכה להיות בחירה, חוויה שנבנית ונתפסת ללא לחץ..

אני אוהב מפגשים שצומחים באופן טבעי, קשרים שאינם צריכים הסברים כדי להיות עמוקים. אני אוהב כאשר קרבה נוצרת באופן טבעי, כאשר הנוכחות חשובה יותר מהמילים. שם האהבה הופכת לאותנטית, ללא מאמץ, ללא מסכות..

אהבתי בעוצמה, תוך שאפשרתי לעצמי לחוות כל רגש בלי למדוד אותו. גם למדתי לשחרר בלי להרגיש מרירות, מתוך הבנה שכל דבר שקורה לא נועד להישאר. אנשים מסוימים מגיעים לחיינו כדי לחשוף חלקים בעצמנו, וזה, גם אם זה נגמר, נשאר יקר ערך..

זה בלתי נמנע לחקור מי הפכתי להיות. התחלתי להטיל ספק ברעיונות שלי, לחצות את הגבולות שלי, ולגלות דרכים חדשות לחוות דברים. אפשרתי לעצמי להשתנות, להסתגל, להתפתח, מבלי לפחד ללכת לאיבוד. כי הבנתי שבכל שינוי, חלק ממני מתגלה..

גם למדתי לקבל את הסתירות שלי, ולא לדרוש עקביות מושלמת בכל מה שאני. יש בי ספקות, שינויים, תנועות מתמידות, וזה לא הופך אותי לפחות אמיתי. זה הופך אותי לאנושי, זה הופך אותי למציאותי..

היום, אני אוהב בצורה ברורה ומוכוונת יותר. בלי להסתיר את מה שאני מרגיש, בלי להפוך פחד למרחק. אני אוהב בנוכחות, בתשומת לב, בצורה של נתינה שאינה נובעת מחוסר, אלא מהשלמות שבניתי..

אני אוהבת את עצמי כי למדתי לראות את עצמי כמקום בטוח. אני אוהבת אחרים כי אני יכולה לחלוק בלי להיות תלויה. אני אוהבת כל רגע שחווים באמת, כל חיבור שמביא, כל חוויה שמשאירה בי חותם..

אני אוהבת לחיות, כי עדיין יש כל כך הרבה דברים לגלות בתוכי ובסביבי. כי כל רגש, כל מפגש, כל שינוי הם חלק מהדרך. עבורי, לאהוב זה להמשיך להיפתח לכל מה שאני וליהפך לכל מה שאני יכולה להיות..