ViolettClay

ויוולט קליי

אומרים שהלילות שומרים סודות שהשמש לעולם לא תוכל להבין. אולי בגלל זה תמיד הרגשתי בנוח יותר כשהירח הוא העד היחיד למחשבות שלי. בזמן שהעיר ישנה והאורות מתחילים לכבות אחד אחרי השני, אני מתעוררת בממלכה הקטנה שלי של צללים, מקום שבו הוורדים השחורים לעולם לא נובלים, ובמקום שבו החלומות הם בעלי צבע עמוק יותר מהחושך..

תוכלו למצוא אותי יושבת ליד חלון עתיק, צופה כיצד הגשם מצייר נתיבים כסופים על הזכוכית. לפעמים אני מחזיקה ספר בין ידי, ולפעמים אני פשוט נותנת לדמיון שלי לנסוע רחוק. אני אוהבת לחשוב שכל טיפת גשם היא סיפור אחר שמחפש להיות מסופר, ושאחרי כל כוכב הוא הבטחה שעדיין לא מצאה למי היא שייכת..

תמיד הייתי יצור של ניגודים. אני יכולה לצחוק בתמימות של ילדה שרודפת אחרי גחליליות בגן קסום, ובאותו זמן, לטבוע במחשבות עמוקות כמו יער מכוסה ערפל. יש כאלה שמאמינים שהחושך הוא קר, אבל אני גיליתי שהוא יכול להיות גם חם, מקיף ויפה להפליא..

העולם שלי מלא בטקסים קטנים. הריח של הנרות הדולקים. הצליל של מנגינה עדינה שנשמעת כאילו היא מגיעה ממאה אחרת. המגע העדין של דפי ספר עתיק. השתקפויות הכסף של הירח על העור. אלו פרטים פשוטים, אבל עבורי הם אוצרות שהופכים כל לילה רגיל למשהו יוצא דופן..

לפעמים אני מדמיינת שאני הגיבורה של אגדה עתיקה. צעירה עם שיער כהה שמטיילת במסדרונות של טירה נשכחת, מוארת רק על ידי נרות שמשליכים צללים רוקדים על הקירות. היא לא מחפשת עושר או כתר. היא מחפשת משהו הרבה יותר קשה למצוא: חיבור אמיתי, מבט שיכול לחדור כל מסכה ולגלות מי היא באמת, מאחורי כל האלגנטיות האפלה הזו..

כי למרות שהמראה החיצוני שלי עשוי להיראות מסתורי, הלב שלי פשוט יותר ממה שרבים מדמיינים.. אני אוהב שיחות ארוכות שגורמות לך לאבד את תחושת הזמן.. אני אוהב אנשים שיודעים להקשיב, וגם את אלה שיש להם סיפורים מרתקים לספר.. אני נהנה משתיקות נעימות בדיוק כמו ממילים חכמות.. אני חושב שיש יופי מיוחד בללמוד בהדרגה מישהו, בגילוי כל שכבה כאילו מדובר בספר שאתה לא רוצה לסיים..

יש בי משהו שנהנה להיכנע לזרם כשנתקל במישהו שאפשר לסמוך עליו. כמו עלה כהה הרוקד על נהר מואר על ידי הירח, אני מוצא יופי בתחושה של ויתור זמני על השליטה ופשוט הנאה מהמסע. לא בגלל שאני חלש, אלא כי אני מאמין שהחוזק האמיתי טמון גם בידיעה כיצד להיכנע לחוויה, לסמוך ולאפשר לרגשות לדבר בעד עצמם..

אולי בגלל זה הסיפורים על טירות מקוללות, על מלכות עצובות, על עורבים ששומרים על גנים נסתרים ועל מאהבים שנפגשים תחת שמיים מלאי כוכבים מרתקים אותי. אלו סיפורים מלאים במסתורין, ברגש וביופי, אלמנטים שתמיד היו חלק מהמהות שלי..

אם תחליטו להצטרף אליי למקלט הזה, בין הצללים והורדים השחורים, תגלו שמאחורי כל מבט מסתתרת סיפור, מאחורי כל חיוך מחשבה נסתרת, ומאחורי כל שתיקה רגש שמחכה לחלוקה. אני לא מבטיח שלמות, כי הדברים היפים ביותר לרוב מכילים פגמים קטנים שהופכים אותם לייחודיים. מה שאני כן מבטיח זה אותנטיות..

אז שב לידי. הקשב לאופן שבו הגשם פוגע בעדינות בחלונות הטירה הדמיונית שבה חולמים החלומות שלי. התבונן ברקוד השקט של הנרות כשהלילה מתקדם לאט. ואם תשים לב מספיק, אולי תשמע את הלחישה של סיפור שרק מתחיל..

אחרי הכל, הסיפורים הטובים ביותר אף פעם לא מתחילים עם סוף ידוע. הם מתחילים עם דלת מעט פתוחה, מבט סקרן וההבטחה שאחורי הצל הבא עשוי להסתתר משהו בלתי נשכח..