SteffaCandleX

אני אישה שחיה בדיוק בנקודה שבה הביישנות פוגשת את התשוקה. אני אוהבת לשמור על הדואליות הזאת שמעטים מבינים: אני יכולה להיות מתוקה, מוגבלת ושקטה, אבל גם נועזת, סקרנית ובעלת ניצוץ שמצית הכל סביבי.. אני לא אוהבת דברים שטחיים, אני נהנית יותר כאשר מישהו מצליח לראות מעבר למבט שלי, כאשר הם מצליחים לעורר את החלק המשחקי והמצחיק הזה שאני מסתירה מאחורי השקט שלי. אני אחד מאלה שנלקחים על ידי האנרגיה של הרגע.. אני אוהבת לפגוש אנשים שגורמים לי להרגיש, שמאתגרים אותי, שנותנים לי השראה לגלות צורות חדשות של הנאה וקשר. אני לא מדבר רק על הפיזית.

למרות שאני נהנה באופן אינטנסיבי מהגוף והחושים, אלא מההנאה שמוחבאת בשיחה עמוקה, במבט שמפשיט אותך מבלי לגעת בך, בשותפות שמרגישים בלי לומר מילה. יש לי מוח סקרני, פתוח אל הלא ידוע, ודמיון שלא מכיר גבולות.. אני נמשכת למה ששונה, למה שלא עוקב אחר החוקים, למה שמרחיק אותי מהצפוי.. אני נהנה מהמשחק של הפיתוי, המתח הזה בין מה שמוצג ומה שמוחזק, האומנות של פרובוקציה מבלי שהיא תהיה ברורה.. קעקוע הוא חלק מהעור שלי וההיסטוריה שלי.. לכל אחד מהם יש משמעות, רגע, רגש מסומן לנצח.. אני אוהב להרגיש את הדיו כזיכרון של מה שחוויתי, כסמל של מי שאני: חופשי, אינטנסיבי, ולא מפחד להראות את הצלקות שלי בגאווה.. אופנועים הם הבריחה וההנעה שלי, הם גורמים לי להרגיש חי, פראי, חופשי.. אין דבר כמו הרוח פוגעת בפנים שלך והרעש של המנוע מלווה את המחשבות שלי. באותו רגע, אני עצמי, ללא מסכות, ללא מסננים, רק אני והחירות שלי.. חיות מחמד תופסות מקום מיוחד בחיי.. בהם אני מוצאת טוהר, רגיעה, וקשר אמיתי שמעט אנשים מבינים.. הם מלמדים אותי לאהוב ללא תנאים, לבטוח ללא פחד, ולהנות מההווה.. I am a constant contrast: תערובת בין שקט לסופה, בין רכות לאש, בין תמימות לתשוקה.. אני אוהב את ההרגשה של גילוי וגילוי, של חקר הגבולות של הנאה ורגשות.. אני מאמין שהחיים נועדו להרגיש בעוצמה, ללא פחד, ללא עצירה לפני מה ששורף. אם תסתכל עלי בזהירות, אולי תגלה שמאחורי הביישנות שלי יש אישה שיודעת מה היא רוצה, שמתענגת על משחק המשיכה, שלא מפחדת לתת את עצמה כאשר משהו או מישהו גורם לה לרטוט. אני לא מחפשת שלמות, אני מחפשת קשר.. משהו שמצית את החושים שלי ומעורר את המוח שלי..

הגשם טיפטיפ על חלונות הדירה בפריז, ויצר אווירה נעימה ושלווה, רחוק מההמולה של העיר. בפנים, האור היה עמום, ורק ריקוד הלהבות של כמה נרות ריחניים שבר את השקט..

ז'וליאן חיכה. כל פרט היה חשוב: היין האדום שהתאוורר בכוסות הזכוכית שלו, המוזיקה העדינה שצפה באוויר, והמתח הנפלא שעלה בו. כשצליל הצלצול שבר את הדממה, ליבו כמעט פספס פעימה..

זו הייתה שולה. כשהוא פתח את הדלת, המבטים שלהם הצטלבו, מלאים ברצון שנדחה במשך ימים רבים. בלי מילה, היא נכנסה, והניחה את המעיל שלה, שעדיין היה רטוב, על הרצפה. הניגוד היה מדהים: הקור שבחוץ לעומת החום שכבר ניכר ביניהם..

ג'וליאן התקרב לאט. קצות האצבעות שלו ליטפו קודם את הלחי שלה, והאריכו את המתח, לפני שהחליקו בעדינות לכיוון הצוואר שלה. שְׁלוֹמִי עצמה את עיניה, נהנית מהמגע הראשון הזה, וצמרמורת עברה בכל גופה..

« "הייתי מתגעגעת אליך", היא ממלמלת בקול חלש..

לכל תשובה, הוא הכניס את שפתיו אל שלה. זה היה נשיקה ראשונה עדינה, כמעט ביישנית, שהפכה במהירות למגע לוהט ועמוק. הלשונות שלהם חיפשו זו את זו, מצאו זו את זו, וקבעו את הקצב של מנגינה מוכרת..

הידיים שלהם הפכו נועזות יותר. ז'וליאן פתח בעדינות את הכפתורים של חולצת המשי שלו, וחשף את העור החלק שלו. כל פיסת בד שנפלה קרבה את הגופים הרעבים שלהם. שְׁלוֹ, מונעת על ידי דחיפות משותפת, הכניסה את ידיה מתחת לחולצת הטי של ז'וליאן, והרגישה את שרירי הגב שלו מתכווצים מתחת לאצבעותיה..

החדר עטף אותם בצל ההגנתי שלו. שוכבים על הסדינים הלבנים והקרירים, משחק הפיתוי התחלף באיחוד מוחלט. המגעים הפכו אינטנסיביים יותר, חוקרים כל קימור, כל אזור נסתר, וגרמו לנשימות חנוקות וללחישות נלהבות. הריח של העור שלהם התערבב ומילא את החלל..

כאשר הגופים שלהם התאחדו סוף סוף, הזמן נראה כאילו נעצר. זה היה קצב איטי ומכושף, גל של חום עולה שלקח אותם יחד. כל תנועה הייתה סוד, וכל אנחה הייתה הודאה בתענוג טהור. נקודת האל-חזור התקרבה, מונעת על ידי עוצמה חשמלית..

במאמץ אחרון של תשוקה, ההנאה השתלטה על שניהם, גל עוצמתי שהשאיר אותם רועדים, קשורים זה לזה..

מאוחר יותר, בתוך השקט שהחזיר הלילה, הדופק הסדיר של ליבם החליף את המוזיקה. הם נרדמו כך, העור שלהם עדיין רוטט מזכרת החיבוק..