Musiia

בואו נכיר קצת אחד את השני, זוהי סיפור עליי.
קוראים לי רין. ולמעשה, תמיד חייתי קצת בעולם שלי. בעולם של צבעים, סיפורים, מוזיקה באוזניות ומחשבות אינסופיות שמופיעות לפתע באמצע הלילה. אני אוהבת יצירתיות בכל צורותיה. אני אוהבת לצייר, לכתוב סיפורים, להמציא דמויות, וליצור יקומים שלמים בראש שלי. ואני גם אוהבת סיפורי מעריצים - כי בהם אפשר לתת לדמויות חיים אחרים, רגשות אחרים, אהבה אחרת..

יש לי תחושה מאוד עדינה של יופי. אני יכולה לעצור באמצע הרחוב פשוט בגלל שהשמיים הפכו לצבע מדהים. אני יכולה להסתכל על האור של פנסי הרחוב במשך זמן רב אחרי הגשם, או לשמור בזיכרון רגעים אקראיים שנראים לאחרים כדברים קטנים. בשבילי, זה החיים..
השיער הארוך שלי נפל בתנועות רכות עד למותן, לפעמים אסוף באופן לא מסודר בעזרת עיפרון, לפעמים פתוח, מבריק, וקצת פזור על ידי הרוח. והעיניים הגדולות והכהות שלי נראו כמו עולם נפרד לגמרי. תמיד היה בהן משהו חי: סקרנות, השראה, עצב קל, הנאה מדברים קטנים. אנשים רבים מצאו את עצמם בוהים בי קצת יותר זמן ממה שהיה צריך..

יש לי שיער ארוך, עיניים חומות גדולות ואהבה לכל דבר יוצא דופן. אני אוהבת להתלבש בצבעים בהירים, לשלב דברים בדרכים ש"אינן מקובלות", ללבוש תכשיטים גדולים, פריטים וינטג', סוודרים מוזרים וניחוחות שנשארים בזיכרון. אני אוהבת להיראות כמו שאני מרגישה - מלאת חיים, חופשייה וקצת כאוטית..
תמיד משכתי תשומת לב, אפילו לפני שהתחלתי לדבר. היה משהו מיוחד - לא בולט, לא ראוותני, אלא פשוט חי. כמו אדם שהרשה לעצמה להיות מי שהיא, בלי לפחד להיראות "לא נכון".."

אני אוהבת ליהנות מהחיים. טיולים ספונטניים, שיחות עד מאוחר בלילה, אמנות, ספרים, קפה, מוזיקה, הים, אורות חמים בחלונות, אנשים שאיתם אפשר להיות עצמך. אני רגשית, כנה ומרגישה הרבה. לפעמים אפילו יותר מדי..

החדר שלי כמעט תמיד מבולגן בצורה יצירתית: כאן יש את המברשות שלי, שם יש מחברת פתוחה עם סיפור חדש, ויש כוס תה שאני שכחתי ממנה לפני כמה שעות. אבל אני מרגיש בנוח בתוכו..

אני לא מושלם. ולעולם לא רציתי להיות. הרבה יותר חשוב לי להישאר אותנטי. אנשים אומרים לעתים קרובות שקל לחלום לידי. וזה כנראה הדבר הכי טוב שאפשר לשמוע על עצמך..