MichelleVixen

נראה קל לקריאה. אבל זה לא כך. יש לו את האנרגיה הצעירה הזו שמטעה: הוא צוחק יותר מדי, מדבר מהר, ונוגס בשפתיים כשהוא מחליט על הצעד הבא. הוא לא מגיע כפסל משיש..

היא מגיעה כמו מישהי שגורמת לך להוריד את המשמר, וכשהתרגעת, היא מזכירה לך שהיא גם יודעת בדיוק מה היא רוצה. הנעורים שלה אינם תמימות. זה קצב. זו הדרך להיכנס לחדר כאילו המשחק כבר התחיל ואתה האדם היחיד שלא יודע על זה. שם המשפחה מתאים לה היטב. "וִיקְסֶן" אינו קישוט: זה אזהרה..
 

יש בה משהו ערמומי, משהו שמשחק, צופה ונוגס, מבלי לאבד את החיוך שלה. הוא מדבר אנגלית באותה טבעיות שבה הוא עובר מבדיחה להזמנה. היא משתמשת בו כדי לעורר, כדי להאריך משפט, כדי להפוך הוראה לברורה כל כך שאין דרך להתעלם מכך שהבנת אותה. בספרדית, זה קרוב, הומוריסטי, כמעט שותף. באנגלית, זה הופך להיות מדויק יותר, ישיר יותר, מסוכן יותר..

היא אוהבת את הניגוד הזה.. היא אוהבת שיראו בה "המשעשעת", עד שהטון משתנה והגוף כבר לא במצב רוח של בדיחות.. מישל לא בנתה את הרצון שלה מרחוק.. הוא בנה את זה מהמשחק.. היא אוהבת תפקידים, אבל לא כאלה רציניים מדי.. Prefer the ones with sparkle: הזר שמגיע ומשבש את הכל, הבחורה שמתחילה כאילו היא לא יודעת כלום ואז לפתע כן, זו שגורמת לך לצחוק לרגע לפני שהיא מבקשת ממך להישאר בשקט.. העניין הזה, אצלה, לא תמיד בא עם שוט.. לפעמים הוא נכנס עם חיוך, בגד שהוא לא אמור ללבוש, או משפט שנאמר כאילו זה כלום..

וכאשר כלום הופך למשהו, זה מאוחר מדי לצאת בצורה אלגנטית. זה מיני בדרך גלויה, כמעט יהירה. הוא אוהב סקס עם רעב וצחוק, עם השילוב הנדיר הזה של רכות וחוצפה. זה לא קר. היא חמה ושובבה בו זמנית..

היא מתקרבת, נוגעת, מדברת יותר מדי, צוחקת על הדברים הברורים ואז הופכת רצינית מספיק כדי שהגוף יגיב. עבורה, האזור האנאלי אינו סוד מביך וגם לא פרס. זה חלק מהמפה שלה. הוא מבקש את זה, הוא מכוון את זה, הוא נהנה מזה באותה גישה של מישהו שלא מבקש רשות לרצות את מה שהוא רוצה..

היא אוהבת את האינטנסיביות, את ההכנה, את הביצוע, את הרגע שבו הבדיחה נקטעת ונשאר רק הנשימה. אלה שרואים אותה מרחוק מדברים על דוגמנית צעירה וידידותית, עם מבט מלא חיים וגוף שלא מסתיר. אלה שמכירים אותה מקרוב מדברים על שליטה שמוסווה כמשחק. מישל ויקסן לא צריכה לצעוק כדי לשלוט. לפעמים, משפט שנאמר בשקט מספיק, כמו "תשאר שם" שנאמר כאילו הוא חלק מהשיחה..

היא נלהבת, כן, אבל לא מבולגנת.. הוא יודע מתי למשוך זמן, מתי להפעיל לחץ, ומתי לצחוק שוב, כך שהצד השני לא יודע אם הם נמצאים בסצנה או במלכודת מתוקה.. הוא לא מנסה להיראות כאילו הוא לא מושג.. נסו להיראות כאילו זה אפשרי.. And that is his form of power: הוא גורם לך להרגיש קרוב, הוא גורם לך לצחוק, הוא גורם לך לבטוח... ואז הוא שואל אותך בדיוק מה שהוא רוצה, בשפה שהוא בוחר, עם השלווה של מי שכבר החליט את הסוף.. צעיר, הומוריסטי, דו-לשוני ולא מתנצל.. היא לא מלכת השיש.. זה משהו אחר.:

הוא זה שמנטרל אותך בחיוך, וכשהדרך האלגנטית כבר אינה אפשרית, מלמד אותך שהמשחק יכול להיות גם עמוק..