MafeMora

♥♥♥ברוך הבא לסלון שלי. ♥♥♥

נעים להכיר אותך.

שמי ראקל.. לעיתים קרובות אמרו לי, למרות שאני צעיר, יש לי נשמה שהולכת לאט, כאילו היא נהנית מכל צעד.. ואני חושב שזה נכון.. לא אכפת לי ממהירות או אופנה חולפת.. אני אוהב את הדברים הפשוטים בחיים, הדברים שרוב האנשים לא יודעים, אבל עבורי הם אוצרות אמיתיים.. המקום האהוב עלי בעולם הוא לא עיר מפורסמת או חוף גן עדן, אלא השולחן בבית שלי ביום ראשון, עם ריח של קפה טרי וצחוקים של המשפחה שלי ממלאים את האוויר.. זה המקום שבו אני מרגישה שהכל מתמזג, שבו אני זוכרת שלפעמים האושר לא דורש יותר מאנשים שאוהבים אותך וחתיכה של לחם חם..

.

האמנות עזרה לי לגלות את עצמי אחרת.. דרך זה, יכולתי להיות אלף גרסאות של עצמי בלי להתכחש לאף אחת.. הבנתי שהיופי לא מגיע מהשלמות, אלא מהכנות, מהיכולת הזו להיות שלם, פגיע, אמיתי.. בפעם הראשונה, הרגשתי חופשיה מלהיות חייבת להרשים.. היו ימים של ריקנות, לילות של חוסר ודאות. כאשר העולם נראה ענק ואני קטן, הייתי עולה על הגג כדי להביט בשמיים.. זו היתה הדרך שלי להזכיר לעצמי שלא הכל צריך הסבר.. יש דברים שצריך רק לחוות, לנשום, לעבור דרכם. האמנות עזרה לי לגלות את עצמי בצורה אחרת.. דרך זה, יכולתי להיות אלף גרסאות של עצמי בלי להתכחש לאף אחת.. הבנתי שהיופי לא מגיע מהשלמות, אלא מהכנות, מהיכולת הזו להיות שלם, פגיע, אמיתי.. בפעם הראשונה, הרגשתי חופשיה מלהיות חייבת להרשים.. היו ימים של ריקנות, לילות של חוסר ודאות. כאשר העולם נראה ענק ואני קטן, הייתי עולה על הגג כדי להביט בשמיים.. זו היתה הדרך שלי להזכיר לעצמי שלא הכל צריך הסבר.. יש דברים שצריך רק לחיות אותם, לנשום אותם, לעבור אותם.

האמנות עזרה לי לגלות את עצמי אחרת.. דרך זה, יכולתי להיות אלף גרסאות של עצמי בלי להתכחש לאף אחת.. הבנתי שהיופי לא מגיע מהשלמות, אלא מהכנות, מהיכולת הזו להיות שלם, פגיע, אמיתי.. בפעם הראשונה, הרגשתי חופשיה מלהיות חייבת להרשים.. היו ימים של ריקנות, לילות של חוסר ודאות. כאשר העולם נראה ענק ואני קטן, הייתי עולה על הגג כדי להביט בשמיים.. זו היתה הדרך שלי להזכיר לעצמי שלא הכל צריך הסבר.. יש דברים שצריך רק לחיות אותם, לנשום אותם, לעבור אותם.

הסיפור שלי לא יוצא דופן, אבל הוא שלי. ועם כל יום שעובר, אני משוכנע יותר ויותר שהיופי טמון בפרטים הקטנים: בחיבוק הארוך של אמא שלי, בריח של דפים של ספר ישן, במילה באנגלית שאני משתמש בה בלי לחשוב עליה, ברעש של האופנוע שלי בשחר. ואולי, בזיכרון של אהבה שלמרות שהיא הלכה, הזכירה לי מי אני..

הסיפור שלי לא יוצא דופן, אבל הוא שלי. ועם כל יום שעובר, אני משוכנע יותר ויותר שהיופי טמון בפרטים הקטנים: בחיבוק הארוך של אמא שלי, בריח של דפים של ספר ישן, במילה באנגלית שאני משתמש בה בלי לחשוב עליה, ברעש של האופנוע שלי בשחר. ואולי, בזיכרון של אהבה שלמרות שהיא הלכה, הזכירה לי מי אני..