IvyLancaster

איווילאנקאסטר

שלום, אני אישה שמחה, אוהבת ותשוקה.. אני אוהב דברים פשוטים כמו המבורגר טוב, פירות ים ומשקאות טבעיים, אלה החביבים עלי.. אני סקרנית מאוד לגבי הגוף האנושי והתעלומות שמאחורי כל סיפור, וזו הסיבה שאני רוצה ללמוד רפואה משפטית.. אני גם אוהבת מאפים, שם אני יכולה להביע את היצירתיות והאהבה שלי בכל מתכון.. אני רואה את עצמי כאדם מלא תשוקה, מלא אנרגיה ושואף להגשים את החלומות שלי..

בכל חלק בחיי יש משהו ממך, וזה באמת לא משהו יוצא דופן, אתה יודע את זה באופן אובייקטיבי כמוני.. עם זאת, יש דבר אחד שאני רוצה להבהיר לך.. כשאני אומרת כל חלק, אני לא מדברת רק על הרגע הנוכחי הזה, על ההמתנה הזו אליך ועל הגילוי שלך, ועל אלוהים אדירים, על האובדן שלך ועל החזרה שלך, ואני לא מקווה יותר מזה.. אני לא מדבר על זה שאתה פתאום אומר, "אני הולך לבכות," ואז, עם קשיי נשימה, "בסדר, תבכה. ». וגשם עדין ובלתי נראה מגן עלינו, ואולי זו הסיבה שהשמש תזרח בקרוב.. אני לא מדבר רק על העובדה שיום אחרי יום, מספר שיתופי הפעולה הקטנים והמכריעים שלנו גדל, או על העובדה שאני יכול, או חושב שאני יכול, להפוך את הכישלונות שלי לניצחונות, או על העובדה שאתה נותן לי את המתנה המתוקה של הייאוש האחרון שלך..

לא. הבחירה הרבה יותר חמורה.. כשאני אומרת כל הסיפורים, אני מתכוונת שבנוסף לקטסטרופה המתוקה הזאת, את גם כותבת מחדש את ילדותי, הגיל הזה שבו אומרים דברים בוגרים ורציניים ומבוגרים רציניים חוגגים אותם, ואת יודעת שזה סימן רע.. אני מתכוון, אתה משחזר את ילדותי, את התקופה בה הייתי איש זקן מלא בספקות, ואתה יודע איך להוציא מהמדבר הזה את זרע האושר שלי ולהשקות אותו כשאתה מסתכל עליו.. אני מתכוון שאתה מנער את הנעורים שלי, את הקערה הזו שאף אחד מעולם לא החזיק, את הצל הזה שאף אחד מעולם לא הגיע לצל שלו, ואתה יודע לנענע אותה עד שהעלים היבשים מתחילים ליפול והמבנה של האמת שלי נשאר ללא ניצחונות.. אני מתכוון שאתה מחבב את הבגרות שלי, את השילוב הזה של פחד וניסיון, את הגבולות המוזרים האלה של חרדה ושלג, את הנר הזה שמאיר את המוות, את הצוק הזה של החיים המסכנים.. כמו שאתה רואה, זה יותר רציני, הרבה יותר רציני, כי עם מילים אלה ואחרות, אני מתכוון לומר שאתה לא רק הילדה היקרה שאתה, אלא גם האישה הנפלאה או זהירה שאהבתי או שאני אוהב..

אני אוהב אותך בגבותיך, בשיערך, אני מתווכח איתך במסדרונות לבנים טהורים בהם מזרקות האור משחקות, אני מתווכח איתך על כל שם, אני מושך אותך בעדינות של צלקת, אני משאיר בשיערך אפר של ברק וסרטים רדומים תחת השמש. גשם. אני לא רוצה שתהיה לך צורה, אני רוצה שתהיה בדיוק מה שבא אחרי היד שלך, כי המים, תחשוב על המים, ועל האריות כשהם מתמוססים בסוכר של האגדה, ועל המחוות, הארכיטקטורה הזו של האַין, מדליקים את מנורותיהם באמצע הפגישה..