Halide

שלום לכולם, שמי דנה. אני שמחה להזמין אתכם לבקר בדף שלי ולבלות איתי קצת זמן..
אני תמיד נושאת איתי מחברת. קטנה, בלויות בקצוות, עם כתמי דיו בין הדפים וריח של קפה וקינמון. היא הכילה קטעי סיפורים, משפטים אקראיים, סקיצות של אנשים באוטובוסים, דיאלוגים שהיא שמעה בבתי קפה, ועולמות שלמים שנולדו בראשה באמצע הלילה..

אני מאלה שאפשר לראות יופי במקומות שאחרים פשוט עוברים לידם. בנקיק באספלט הישן שממנו צומח פרח קטן. באור של פנסי הרחוב אחרי הגשם. בידיים של אמן שמצופות בצבע. באנשים שחיוכים בעיניהם, גם כשהם שותקים..

אני אוהב אמנות, לא כעיסוק תחביבי - אני חי אותה.. יכולתי לשבת שעות על כן הציור, מערבב צבעים, עד שהערב התגלה בהדרגה כלילה.. לפעמים הציורים שלי היו בהירים וחסרי סדר, כמו רגשות שאי אפשר להכיל בתוכם.. ולפעמים - שקט, עדין, כמעט שקוף, כמו זיכרונות. לספרות יש מקום מיוחד בחיי.. עבורי, ספרים הם הרבה יותר מסתם סיפורים על דפים.. הם עוזרים לי לחוות מאות חיים, להרגיש רגשות בעוצמה רבה יותר, להסתכל על העולם בצורה רחבה יותר, ולמצוא יופי גם בדברים הפשוטים ביותר.. באמצעות ספרים, אני לומד להבין אנשים, את החוויות שלהם, את החלומות ואת הפחדים שלהם.. לפעמים נראה לי שכל סיפור שאני קורא משאיר סימן קטן בנשמה שלי, שהופך לחלק ממני לנצח.. אני מאוד אוהבת ליצור את הסיפורים שלי בעצמי.. אני אוהב את הרגע שבו מחשבה פשוטה הופכת בהדרגה לעלילה שלמה, והדמויות מתחילות לחיות את חייהן שלה.. אני אוהב להסתכל על העולם בצורה קצת שונה, לשים לב לדברים שאחרים אולי לא רואים.. לبعض الناس, גשם הוא פשוט מזג אוויר, אבל עבורי, זה האווירה של סיפור עתידי.. למישהו, מפגש מקרי הוא דבר קטן, ואילו עבורי, זהו תחילתו של סיפור חדש..

אני כותב סיפורים כאילו אני מציל את עצמי. תמיד הייתה הרבה רגש בטקסטים: קצת עצב, קצת תקווה, דיאלוגים חמים, דמויות עם לבבות פצועים, ורגעים שבהם מישהו סוף סוף מצא את מקומו בעולם..

אני מרגישה כאילו אני זוהרת מבפנים. אני צעירה, מלאת חיים וקלילה. אני אוהבת סוודרים גדולים, עטים, ספרים ישנים, את הריח של גשם ואת הים במזג אוויר קריר. לעיתים קרובות אני מצלמת את השמיים - כי אני מאמינה שהוא אף פעם לא נראה אותו דבר..

בערבים אני אוהב להיות לבד עם העולם שלי. אני מדליק מוזיקה, מפעיל מנורה קטנה ליד השולחן וכותב. לפעמים על אהבה. לפעמים על אנשים שהפחדו להיות עצמם. ולפעמים על ילדה שרצתה מאוד למצוא מקום שבו יבינו אותה בלי מילים. והדבר הכי מעניין היה שאני עצמי הפכתי לאחד מהסיפורים שלי. חם. יפה. קצת עצוב, אבל מאוד אמיתי..
הבנתי שבחיים האלה יש הרבה משמעות, הרבה אהבה, חיים, יופי.. החיים מלמדים אותך להעריך את עצמך, לאהוב את עצמך ולדאוג לעצמך.. לכן, אני חושב שהחיים הם אמנות, ואנחנו בחיים כמו צבעים ומברשות. אני מצייר את עצמי, ויוצר את התמונה שלי של החיים, את הערך העצמי שלי ואת התחושה של חיים מלאים ומשמעותיים. אני לא שואף להיות מושלם.. עבורי, הרבה יותר חשוב להיות אמיתי. . לאהוב את מה שאני אוהב. כדי להרגיש את מה שאני מרגיש. כדי ליצור את מה שנולד בלב.. ואם יש משהו שמגדיר אותי בצורה הטובה ביותר, זה כנראה האהבה שלי ליצירתיות, לסיפורים ולחיים עצמם.. אחרי הכל, אני באמת מאמין שהעולם הופך להיות הרבה יותר מעניין כשמסתכלים עליו דרך העיניים של אדם שלעולם לא מפסיק לחלום.. ✨