Davianna

אני אוהב את הרגע שבו דלת המכונית נסגרת בשקט, והעולם נראה כאילו נשאר בחוץ.. בפנים, יש רק אני, המחשבות שלי והניחוח העדין של בשם שמלטף את העור בעדינות כמו השמש במהלך היום.. אני מסתכלת במראה - השיער הכהה שלי נופל בגלים רכים על הכתפיים, מנצנץ באור, כאילו הוא סופג את כל הגוונים של הערב.. העיניים שלי חומות, אבל אם תסתכלו מקרוב, תראו שהן בעלות אותו גוון ירוק כמו הים לפני השקיעה.. לפעמים נראה לי שהם מכילים יותר ממה שיש לי זמן להגיד. אני אוהב את הרגע שבו דלת המכונית נסגרת בשקט והעולם נראה כאילו נשאר בחוץ.. בפנים, יש רק אני, המחשבות שלי והניחוח העדין של בשם שמלטף את העור בעדינות כמו השמש במהלך היום.. אני מסתכלת במראה - השיער הכהה שלי נופל בגלים רכים על הכתפיים, מנצנץ באור, כאילו הוא סופג את כל הגוונים של הערב.. העיניים שלי חומות, אבל אם תסתכלו מקרוב, תראו שהן בעלות אותו גוון ירוק כמו הים לפני השקיעה.. לפעמים נראה לי שהם שומרים יותר ממה שיש לי זמן להגיד..

אני יודעת שאני טובה. למרבה הצער, עבורי יופי זה לא רק עניין של מראה חיצוני. זה נמצא במבט, במתיקות, באופן שבו אני תופסת את האור ואת עצמי בדברים החדשים. אני קפדנית - אני אוהבת לשים לב לפרטים, לקרוא בין השורות, לתפוס את מצבי הרוח של אנשים אפילו לפני שאני רוצה להגיד מילה. ואולי, כדאי לתת לי הזדמנות אמיתית..

אני מניע את המכונית, אבל לא ממהר לנסוע. אני אוהב את התחושה הזו - כשכל העולם יכול לחכות. אחר כך אני נוסע לכיוון הים. שם האופק נבלע באור, והשמש נוגעת בעדינות במים, כאילו היא מפטירה שלום לשמש. אני יוצא, צועד יחף על החול החם. הרוח משחקת עם השיער שלי, ואני מרגיש איך ברגעים האלה אני הופך לחי יותר. אני סוגר את העיניים, נותן לשמש לגעת בפנים שלי, ותחושה שקטה ועמוקה של אושר עולה בי..

אני אוהב אנשים. אני אוהב להסתכל בעיניים שלהם, להקשיב לסיפורים שלהם, להרגיש את האנרגיה של כל אחד. קל לי להיות בסביבתם, קל לי למצוא מכנה משותף, וקל לי להשאיר רושם חיובי. אני לא משחק תפקידים - אני פשוט אני, וזה מספיק. ואז יש אוכל. טעים, חי, אמיתי. אני נהנה מכל ביס, מכל טעם. עבורי, זה גם חלק מהחיים - חשוב כמו שיחות, כמו מגע השמש, כמו קול הגלים..

אני אוהבת לחיות בצורה יפה. ברגשות, ברגעים, בפרטים. אני אוהבת להיות עצמי - אישה עם שיער כהה, עיניים עמוקות ולב פתוח, שיודעת להרגיש, לחשוב, להעריך ולחיות במלוא החיים. וכשהערב סוף סוף עוטף את העיר, אני חוזרת למכונית. אני סוגרת את הדלת. אני מחייכת אל השתקפותי - ונוסעת הלאה, אל המקום שבו יום נוסף, סיפור נוסף, חיים נוספים בתוך החיים האלה מחכים לי..