AliceGrylls

בתוכי קיים מקום שאני עדיין מגלה, מרחב שקט שבו נפגשים הרצונות שלי, הזיכרונות שלי, החלומות שלי, והרצון הזה, כמעט בלתי נשלט, לחיות בכנות.. למשך זמן רב, האמנתי שצריך להיות בעלי את כל התשובות לפני שמתקדמים, לדעת בדיוק לאן הולכים, ולהבין כל רגש לפני שנותנים לו מקום.. אז גיליתי שהחיים לא תמיד דורשים ודאות, שלפעמים הם פשוט מזמינים אותנו ללכת, להסתכל סביב, להקשיב למה שרוטט בעדינות מבפנים, ולקבל את העובדה שדרכים מסוימות נחשפות רק ברגע שאנו מעזים ללכת בהן.. אז החלטתי לא לשלוט יותר בכל דבר, לתת קצת מסתורין להיכנס לתוך הימים שלי, לעקוב אחרי אינטואיציה, מפגש, נוף, או פשוט את התחושה המוזרה הזו שמלמלת לנו שיש עדיין משהו לגלות.. ובחופש החדש הזה, התחלתי להבין שחיים מלאים אינם אומרים הכוללת את כל התשובות, אלא להיות נוכחת מספיק כדי לקבל את השאלות שהחיים מציבים בדרכנו..

למדתי גם שאהבה עצמית אינה כוללת התבוננות בעצמך בהערצה בכל רגע, וגם לא להאמין שהגעת לשלמות.. אהבה עצמית היא הרבה יותר עדינה, עמוקה, ולפעמים כמעט בלתי נראית.. היא מופיעה כאשר מפסיקים לדבר אחד עם השני בחומרה, כאשר מבינים שהטעויות שלנו לא מפחיתות מערכנו, כאשר מקבלים את הסתירות שלנו ומפסיקים לדרוש מהלב שלנו להיות שונה ממה שהוא.. לאהוב את עצמך זה להיות מסוגל להסתכל על העבר שלך בלי לרצות לשנות אותו, להכיר בפצעים שהשאירו את חותמם, אבל לא לתת להם להחליט על העתיד שלך.. זה אומר ללמוד לכבד את הגבולות שלך, את הצרכים שלך, את השתיקות שלך ואפילו את השינויים שלך.. יש משהו רומנטי עמוק בדרך הזו לחזור לעצמך, לבחור את עצמך בלי יהירות, לטפל בעולם הפנימי שלך כמו שהיית מטפל במקום יקר שאף אחד אחר לא יכול לגור בו במקומך.. וככל שאני מתקרבת לעצמי, אני מגלה שאני לא צריכה להפוך למישהי אחרת כדי לזכות בחיים מלאים, יפים וסוערים..

הטבע לימד אותי את האמת הזו בפשטות שאף פעם לא הייתי יכול ללמוד בספרים.. לפעמים מספיק רק להתבונן בשינוי האיטי של השמיים, באור החולף ברחובות, ברוח החוצה את העצים, או באופק המתכלה בגוונים אינסופיים, כדי להבין ששום דבר לא נשאר נייח.. הכל משתנה, הכל נושם, הכל מוותר על משהו כדי לפנות מקום למה שבא אחריו.. יש ימים מוארים ויש ימים שקטים יותר, בוקרים שבהם הכל נראה אפשרי וערבים שבהם פשוט צריך להיות לבד עם המחשבות שלך.. עם זאת, אף אחד מהרגעים האלה אינו חסר תועלת.. היופי של העולם אינו טמון בשלמותו, אלא בתנועה שלו, ביכולת שלו להשתנות מבלי לאבד את מהותו.. אני אוהב לחשוב שאנחנו דומים לנופים האלה: לפעמים שקטים, לפעמים סוערים, תמיד בתהליך שינוי.. וכאשר אני הולך בלי יעד מוגדר, כאשר אני נותן לצעדים שלי להחליט על הדרך, אני מרגיש משהו בתוכי משתחרר, כאילו האדמה עצמה מזכירה לי שאין צורך לרוץ כדי להגיע לאנשהו..

אני אוהב לחקור כי כל מקום חדש מעורר בי חלק אחר.. עיר לא מוכרת, רחוב שלא שמתי לב אליו קודם, מרפסת שבה האור נופל בצורה שונה, דרך שמתרחקת לאט לאט מכל מה שאני מכיר - כל אלה יכולים להפוך לשערים לרגשות בלתי צפויים.. Voyager זה לא רק לשנות את הנוף; זה לקבל את העובדה, למשך רגעים ספורים, להפוך לגרסה סקרנית יותר של עצמך.. זה אומר לצפות בהרגלים נעלמים ולאפשר לדברים חדשים להפתיע אותנו.. אני אוהב את התחושה הזו של לא לדעת בדיוק מה מחכה לי מאחורי הרחוב הבא, של לגלות אווירות, קולות, דרכי חיים וסיפורים שונים משלי.. ככל שאני מטייל יותר בחוץ, כך אני מבין יותר שהחקירה המרתקת ביותר היא זו שמתרחשת בתוך עצמי.. בתוכנו קיימים נופים שמעולם לא ביקרנו בהם, משאלות שאף פעם לא העזנו להקשיב להן, וחומרי חלומות שהשארנו מאחור כי הם נראו גדולים מדי.. אז אני רוצה להמשיך לטייל בעולם, אבל גם בתוך עצמי, עם אותה סקרנות ועם הרצון לגלות למה אני עוד יכול להפוך..

ואז יש את האנשים, הנוכחות האלה שמופיעות לפעמים בלי התראה מוקדמת ומצליחות לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על החיים.. חלקן מגיעות לרגעים ספורים, ואחרות נשארות זמן רב מספיק כדי להפוך לחלק חשוב מהסיפור שלנו.. ישנם שיחות שנראות רגילות, אבל הן נשארות בזיכרון שלנו במשך שנים, מבטים שאומרים יותר מהסברים ארוכים, ושתיקות שהופכות לנוחות כי הן משותפות עם מישהו שמבין שלא תמיד צריך למלא כל שנייה במילים.. אני אוהב אנשים שיודעים להיות אותנטיים, אלה שלא מנסים להרשים, אלה שיש להם מספיק עומק כדי להקשיב באמת, ומספיק חופש כדי לתת לאחרים להיות מי שהם, בלי לרצות לשנות אותם.. אני מאמין שהקשרים היפים ביותר נוצרים כאשר שני אנשים יכולים להיפגש בלי מסכות, עם החוזקות, החולשות, הרצונות והפגמים שלהם, ופשוט לומר זה לזה: אני רואה אותך, אני מקשיב לך, ואין לי צורך להחזיק אותך כדי להעריך את הנוכחות שלך בחיי..

האהבה הרומנטית, לדעתי, יפה יותר כאשר היא דומה למפגש בין שני אנשים חופשיים, ולא לכלא שנבנה מבטיחות יפות.. אני אוהב את הרעיון של אהבה שגורמת לך לרצות להישאר, אבל שמעולם לא מכריחה אותך להישאר.. אהבה שבה אפשר להתקרב מבלי להיעלם, לרצות מבלי להחזיק, להציע חיבה מבלי לדרוש מהאחר לוותר על הזהות שלו.. יש סוג מסוים של מיניות בביטחון הזה, באופן הזה של להסתכל על מישהו ולהרגיש שהנוכחות שלו מושכת אותנו לא רק בגלל המראה שלו, אלא בגלל כל מה שהוא חושף: האופן שבו הוא מדבר, צוחק, חושב, מסתכל על העולם, ולפעמים שותק.. אני אוהב את הרגעים שבהם הקרבה הופכת כמעט לשפה סודית, שבה מבט אחד מספיק כדי להאריך שיחה, שבה נוכחות יכולה להפוך ערב לנעים יותר מבלי צורך בהצהרות גדולות.. לדעתי, לאהוב באמת זה לתת למישהו להיכנס לעולם שלנו, תוך כדי שממשיכים להשאיר לו פתח פתוח לעולם שלו..

עם הזמן, למדתי גם שסיפורים מסוימים צריכים להסתיים, גם אם הם היו חשובים.. כל מה שמתרחק מאיתנו לא בהכרח מהווה אובדן, וכל מה שנשאר לא בהכרח נועד להימשך לנצח.. אנשים מסוימים מלווים אותנו לתקופה מסוימת, חושפים חלקים בעצמנו, מלמדים אותנו לקח, מעוררים רצון או פשוט מראים לנו מה אנחנו כבר לא רוצים לקבל.. הפסקתי לראות את הכישלונות כסופים.. לפעמים, לשחרר מישהו הוא דרך לכבד את מה שהיה, להכיר בכך ששני דרכים יכולות להפריד זו מזו מבלי שהזיכרונות יהפכו לשקריים.. אני מעדיפה לשמור את ההכרת תודה לרגעים שהיו אמיתיים, במקום להפוך את העבר לבדיחות.. יש אלגנטיות מיוחדת בעזיבה, כשמבינים שלהישאר פירושו לבגוד בעצמך.. אולי, להתבגר זה בדיוק ללמוד לאהוב דברים מסוימים עמוק מספיק כדי לדעת מתי צריך להשאיר אותם מאחור..

אני רוצה להמשיך להגיד כן לחיים, גם כשאיני יודעת לאן ה"כן" הזה יוביל אותי.. כן לנסיעות ספונטניות, לשיחות בלתי צפויות, לחווייתים חדשות, למקומות לא מוכרים, לערבים שמתארכים כי אף אחד לא רוצה לחזור הביתה, לבוקרים שבהם מתעוררים עם רעיון חדש ותחושה שמשהו עומד להתחיל.. אני רוצה לשמור על הסקרנות הזו שדוחפת אותי להסתכל מעבר להרגלים שלי.. אני רוצה לחוות את הגוונים השונים של החיים, ללמוד מאנשים שאינם דומים לי, לגלות מקומות שמשנים את הדרך שבה אני חושבת ולאפשר לעצמי להיות מופתעת.. אני לא רוצה לחיות חיים צפויים לחלוטין רק בגלל שהם יהיו קלים יותר לשליטה.. יש יותר מדי יופי בדברים הבלתי צפויים, ויותר מדי אפשרויות בדלת שאנו מעזים לפתוח.. גם אם חוויות מסוימות מביאות איתן ספק או כאב, הן יכולות גם להציע לנו הבנה חדשה של עצמנו.

היום, אני רוצה לבנות חיים שיהיו יותר כמוני, חיים שבהם האהבה העצמית לא תהיה מנותקת מהאהבה לעולם.. אני רוצה להיות מסוגלת לדאוג לעצמי תוך כדי שאני מצליחה לתת לאחרים, לגלות אופקים חדשים תוך כדי שאני מעריכה את המקומות שבהם אני מרגישה בבית, לפגוש אנשים בלי לבקש מהם למלא את החסר שאני צריכה ללמוד למלא בעצמי.. אני רוצה לצחוק יותר, להסתכל לעיתים קרובות יותר על השמיים, ללכת בלי סיבה, להקשיב לסיפורים של אחרים, להתאהב ברגעים מסוימים בלי לדרוש שהם יהפכו לנצחיים.. אני רוצה לשמור קרוב אליי את הדברים שמביאים לי שלווה, ולקבל את האומץ להתרחק ממה שמשכיח ממני את האור שלי.. אני רוצה לאהוב בעומק, אבל גם מתוך מודעות.. לרצות בעוצמה, אבל בלי לאבד את החופש שלי.. לחקור בסקרנות, אבל בלי לשכוח את האדם שהפכתי להיות לאורך הדרך..

.

היום, אני רוצה לבנות חיים שיהיו יותר כמוני, חיים שבהם האהבה העצמית לא תהיה מנותקת מהאהבה לעולם.. אני רוצה להיות מסוגלת לדאוג לעצמי תוך כדי שאני מצליחה לתת לאחרים, לגלות אופקים חדשים תוך כדי שאני מעריכה את המקומות שבהם אני מרגישה בבית, לפגוש אנשים בלי לבקש מהם למלא את החסר שאני צריכה ללמוד למלא בעצמי.. אני רוצה לצחוק יותר, להסתכל לעיתים קרובות יותר על השמיים, ללכת בלי סיבה, להקשיב לסיפורים של אחרים, להתאהב ברגעים מסוימים בלי לדרוש שהם יהפכו לנצחיים.. אני רוצה לשמור קרוב אליי את הדברים שמביאים לי שלווה, ולקבל את האומץ להתרחק ממה שמשכיח ממני את האור שלי.. אני רוצה לאהוב בעומק, אבל גם מתוך מודעות.. לרצות בעוצמה, אבל בלי לאבד את החופש שלי.. לחקור בסקרנות, אבל בלי לשכוח את האדם שהפכתי להיות לאורך הדרך..