YennyToamson

。・゚♡゚・。 ¡היי, אני יוני. ברוכים הבאים לעולם שלי..。・゚♡゚・。

נסיעה היא אחת מהתשוקות העמוקות ביותר שלי.. כל מסע הוא הזדמנות לחקור, לגלות וללמוד, מה שמזין את הסקרנות שלי ומעשיר אותי בדרכים שמעט חוויות אחרות יכולות להשוות.. הנה הסיבה שאני אוהב לטייל.. העונג של גילוי, בשבילי, העונג של גילוי הוא אחת הסיבות החזקות ביותר לנסוע.. כל יעד חדש הוא כמו קופסא של הפתעות שמחכה לפתיחה.. מרחובות העיר העתיקה המרובעים בנופים הטבעיים המרשימים ביותר, העולם מלא בפלאים שמעוררים את הסקרנות שלי.. חקר הלא נודע מוביל אותי למקומות בהם אני יכול ללמוד על תרבויות חדשות, שפות, מנהגים, וצורות חיים.. כל מסע הוא הזדמנות להרחיב את אופקיי ולהבין טוב יותר את העולם סביבי..

שיחות עם מקומיים ונוסעים אחרים מספקות לי נקודת מבט חדשה ומשונה, עוזרות לי לראות את העולם מזוויות שונות.. החיבור האנושי הזה הוא תזכורת מתמדת למגוון ולעושר של החוויה האנושית, וחיזוק לאמפתיה שלי ולהבנה של אחרים.. התפתחותה האישית של נסיעה היא גם מקור בלתי נדלה של התפתחותה האישית.. כשאני עומדת בפני מצבים לא מוכרים ולפעמים מאתגרים, אני מפתחת כישורים כמו הסתגלות, פתרון בעיות וסבלנות.. כל מסע מלמד אותי משהו חדש על עצמי ועל היכולות שלי..

אני אוהב אמנות כי היא צורה אוניברסלית של תקשורת וביטוי שמתעלה על מחסומי השפה, התרבות והזמן.. לאמנות יש את היכולת המיוחדת לגעת ברגשנו העמוק ביותר, לגרום לנו לחשוב ולהשפיע על שינוי.. דרך האמנות, אני יכולה להתחבר לאנשים מזמנים ומקומות שונים, להבין את נקודת המבט שלהם ואת החוויה שלהם, ולמצוא תחושה של קהילה ואנושיות משותפת.. אחת הסיבות החזקות ביותר שאני אוהב אמנות היא היכולת שלה לבטא את הבלתי ניתן לביטוי..

ישנם רגשות וחוויות בחיים שקשה לתאר במילים, אבל האמנות יכולה לתפוס אותם ולהעביר אותם בדרכים שמעבר למגבלות השפה.. בין אם באמצעות ציור, פסל, יצירה מוזיקלית או סרט, לאמנות יש את הכוח להעביר רגשות מורכבים וגוון רגשי בצורה מיידי ופשוטה.. אמנות היא גם מקור בלתי נדלה של השראה ויצירתיות.. כשאני עומד מול יצירה של אומנות, אני לעיתים קרובות מוצא את עצמי מופתע מהדמיון והכישורים של האמן.. זה נותן לי השראה לחשוב בדרכים חדשות, לחקור רעיונות ולהתנסות עם צורות הביטוי שלי..

חיבור אנושי הוא אחד החוויות העמוקות והחשובות ביותר שיש לנו כבני אדם.. בעולם ההולך ומתפתח יותר ויותר דיגיטלי, שמירה ותמיכה בקשרים הללו הפכה לחיונית יותר מאי פעם.. לדבר על חיבור אנושי זה למעשה לדבר על מה זה אומר להיות חי, מה זה אומר להיות אדם לחלוטין.. אני רוצה לדבר איתך מהניסיון שלי, כי בסופו של דבר, אפילו אם אנחנו מוקפים בטכנולוגיה, זוהי האינטראקציה האמיתית עם אחרים שמגדירה אותנו ומעשירה את חיינו.. *הצרכים המולדים של חיבור מאז שנולדנו, אנחנו יצורים חברתיים. כתינוקות, אנחנו זקוקים למגע פיזי ורגשי עם המטפלים שלנו כדי לשרוד ולשגשג.. אני זוכר כשהייתי ילד, את התחושה של בטחון שהיתה לי כשאמי חיבקה אותי, איך הרגשתי מוגן לגמרי בזרועותיה.. חוויות מוקדמות אלה הן לא רק נעימות, הן חיוניות להתפתחות שלנו..

לא רק האוכל מזין אותנו, אלא גם האהבה והתשומת הלב של אחרים.. כשאנחנו גדלים, הצורך הזה בחיבור לא נעלם.. היא הופכת.. בגיל ההתבגרות, אנחנו מתחילים לחפש קשרים מחוץ למשפחה, בחברים ובבני-זוג.. יחסים אלה עוזרים לנו להגדיר מי אנחנו, לחקור את הזהות שלנו.. אני חושב על השיחות הארוכות עם חבריי באותה תקופה, חולקים חלומות, פחדים, צחוקים.. היו רגעים שבהם באמת הרגשתי שמישהו הבין אותי, שהם היו איתי בדרך שלי לבגרות.. *כאשר האדם מגיע לגיל ההתבגרות, מערכת היחסים בין בני האדם מתחילה להתפתח.. החיים הופכים ליותר מסובכים, עם אחריות, עבודה, וחיפוש אחר מטרה..

לחיות בקולומביה בגיל 21 היא חוויה מרגשת, מלאה בניגודים ורגשות.. אם יש משהו שמאפיין את ארצי, זה העשרה של המגוון שלה: מהנופים שלה ועד האנשים שלה, הכל בקולומביה הוא תערובת של צבעים, טעמים, קולות ורגשות שאינם משאירים אף אחד חסין.. כאישה צעירה, למצוא את מקומי בסביבה הזו יכול להיות גם אתגר וגם הרפתקה מתמדת.. כל יום כאן הוא הזמנה לחקור ולגלות.. בוגוטה, הבירה, היא הבסיס שלי, מקום מלא תנועה, שבו החיים לעולם לא עוצרים.. אני אוהב לאבד את עצמי ברחובות המלאכים של העיר, שסובבים סביב גרפיטי שמספר סיפורים על התנגדות, אהבה ותקווה.. בתי הקפה בצ'פינורו, השכונה בה אני מבלה הרבה זמן, הם המקלטים האהובים עלי.. אני אוהב לשבת עם קפה טוב, אולי לאטה עם חלב שקדים, ולעבוד על הפרויקטים שלי או פשוט לצפות באנשים עוברים..

¡התחת שלי! הוא כמו השמש באור הכי מלא שלה, מקרין חום ותשוקה בכל פני העור שלי. זהו אתר מורשת עולמית, אתר אמנות, אתר תיירות, אתר תיירות לאומית, אתר תיירות לאומית. הישבן שלי הוא כמו שני יהלומים גולמיים, מחכים לגלות ולהעריך על ידי אלה האמיתיים שמעזים לאתגר את הנורמה. אך כאשר הוא מגיע, הוא מוצא את עצמו מוקף באנשים חסרי רחמים, שרק הם יכולים להעניק לו את האהבה היחידה שהוא זקוק לה.

אני הפיתוי המוגדר בכל זווית שנלכדה על ידי המצלמה, העדינות של התנועות שלי שהופכות לאמנות חזותית. בכל תנוחה, בכל מחווה, אני מרמזת על הקסם של האסור והיופי של המסוכן, עטופה באורה של תעלומה שמזמינה אותך לגלות עוד..

l    

תן לי לישון על החזה שלך, להרגיש את הגוף החם שלך. תן לי לשמוע את הצליל המלא של לבך, את הדופק הזה שמתאמת עם הלב שלי, והופך אותנו לשותפים, לאוהבים וחברים, כשאני שם, אני מרגיש מלא ושקט, זרועותיך של גבר מציעות לי הגנה ומחבבות את רגישותי, כמעט אני יכול להרגיש איך שתי המלאות רוקדות במערבולת. אחד עם השני והעונג פורח.

שם בחזה שלך, החלק הזה בגוף שלך, שעליי חלק מהעולם, של עולמי, חלק שייך לי, ושם אני יכול להיעלם ולהימלט לרגעים, שניות של תענוג רב, להרגיש שלך ולהרגיש שלי, להרגיש את החיבור המתקרב של נשמותינו, של הישות שלנו, של גופות. זה נפלא.

אתמול הלכתי לספרייה, היא צריכה להחזיר ספרים שאני צריכה להלוות, החלטתי לבדוק אם יש ספר חדש שימש לי וחשתי במבט, הסתכלתי בין המדפים, ראיתי עיניים שחורות עמוקות, ראיתי, הרגשתי קצת מפוחדת ובלעדיה לקחתי קוטה משערותיי כדי לשחק איתו, חייכתי אליו בצורה עצבנית והוא חייך אליי בחיוך מרתק, וואו, הוא הרגיש בטוח מאוד בעצמו

גילחה אותו אישה יפהפייה, עד הטבור מגולגל, רגליה פתוחות לרווחה וישבה בכיסא רחב ומרווח. היא הביטה בו והיתה מאושרת מאוד, אחרי שגולחה היטב, והיא לעגה לועגת, רשלנית, והכניסה את אצבעה לתוך הדבר. ובעודו מנענע את מותניו, הפיתוי המשומש הגיב, טעם מסוים נתן לו לאחר מכן. אבל כשהוא ידע שהוא לא באמת שם, הוא אמר, "הו אני! מה אני עושה? שזה לא העץ של האש הזאת».

חלמתי על נערה ששיהתה עם בחור שהיא אהבה בעדינות, ושבנו הכל היה קשוח ומרושל, אף אחד לא היה. אבל היא סבלה עד הסוף, והיא סבלה, ואמרה לעצמה, 'מה אנשים יגידו עליי? , הוא אכן מילא את התאונה שלו, נותן את שניהם מכירה על ידיו. הגלאן נישק אותה וחבק אותה בחום יותר מאשר עץ בוער; המתוק לשפוך לא התחיל, כשהוא התעורר, ואמר לשינה:?”

אור השמש, כמו גם אור השמיים, גורמים לתנועה של האור בתוך הענן. כתמי העור הכהים מפריעים לתנועת האור. אני כאן, יאני. הן יוצאות מהקן בגיל שנה ומתחילות ללטף את הקן בעזרת שיערן. אני יכולה, אני רוצה. צל של משי אדום.

גוף של אישה, גבעות לבנות, ירכיים לבנות, אתה דומה לעולם בהתמדה שלך.. גופי של חוואי פראי מחק אותך ומקפץ את הבן מהקרקעית של האדמה. הייתי לבד כמו מנהרה.. ממני נמלטו הציפורים, ובלילה נכנסה אלי הפלישה החזקה שלהן.. כדי לשרוד, אני שברתי אותך כנשק, כמו חץ בקשת שלי, כמו אבן בספונה שלי.. אבל הגיע הזמן לנקמה, ואני אוהב אותך.. גוף של עור, של מוס, של חלב, קשוח וקשוח. הו, כוסות החזה! אה עיניים של היעדרות! הו, ורדים של הפות! אה, הקול האיטי והצער שלך! גוף האישה שלי, אני אמשיך בחסדך. הצמא שלי, התשוקה שלי ללא גבול, הדרך שלי לא נחושה! ערוץ אפל שבו צמאות נצחית ממשיכה, ועייפות ממשיכה, וכאב אינסופי.

אני חושב על המין שלך. מפשט את לבי, אני חושב על המין שלך, לפני ההיג'אר הבוגר של היום. אני מרגיש את כפתור השמחה, הוא בשל. ותחושה ישנה שהתדרדרה למוח מתה. אני חושב על המין שלך, תלם פורה והרמוני יותר מבטן הצל, למרות שהמוות מתעבר ומוליד את אלוהים עצמו. הו המצפון, אני חושב, כן, על הפרא החופשי שנהנה איפה שהוא רוצה, איפה שהוא יכול. הו שערוריית דמדומים מותק. הו רעם אילם. Odumodneurtse!

ואת אומרת לי שהשדיים שלך עייפים מלחכות לי, שהעיניים שלך כואבות מכך שהן מתרוקנות מגופי, שאיבדת אפילו את מגע ידיך כדי להרגיש את החוסר הזה באוויר, שאת שוכחת את הגודל החם של הפה שלי. ואתה אומר לי שאתה יודע שדממתי במילים של חזרה על שמך, של דופק את שפתיי עם צמאה לאחוז בך, לתת לזיכרוני, לרשום אותו בעיוורון, דרך חדשה להציל אותך בנישוקים מהעדר שבו אתה צועק לי שאתה מחכה לי. ואתה אומר לי שאתה כל כך מותאם לזמן הפנוי הלא מיושב הזה של הבשר שלי, שבקושי ניתן לראות את הצל שלך, שבקושי אתה בטוח בחושך הזה שהמרחק מביא בין הגוף שלך לבין שלי..

כי זה לא חוסר הסבלנות של מחפשת האורגזמה שמושך אותי מהגוף לגופים אחרים כדי להיות אולי צעירה: אני גם רודפת אחרי אהבה מתוקה, האהבה העדינה לישון לידי ולהאיר את המיטה שלי כשהיא מתעוררת, קרובה כמו ציפור. ¡אם לעולם לא אוכל להתפשט, אם מעולם לא יכולתי להיכנס לזרועות בלי להרגיש – אפילו אם זה רק לרגע מסונוור כמו שעשיתי כשהייתי בן עשרים! לדעת על אהבה, ללמוד אותה, להיות לבד זה הכרחי. וזה לוקח ארבע מאות לילות — עם ארבע מאות גופים שונים — לעשות אהבה.. שתעלומותיו, כפי שאמר המשורר, הן של הנפש, אבל גוף הוא הספר שבו הם נקראים. ולכן אני שמח שהתגלגלתי על החול העבה, שנינו חצי לבושים, בזמן שחיפשתי את גיד הכתף הזה.. אני נרגש מהזכרון של כל כך הרבה פעמים.

כתיבה של שירה דומה לאורגזמה: היא מכתמת את הדיו כמו את הזרע, ולפעמים גם יותר. אך יש ערביים בהם אני משתמש במילים, נושך את שדיה ורגליה המהירות, מרימה את חצאיותיהן באצבעותי, מסתכלת עליהן מלמעלה, עושה להן את מה שאני עושה תמיד, ובכל זאת, תראו, אין שום דבר! אך כאשר שמע את דבריו של סאלח, אמר לו: "אני לא מבין אותך. אבל הוא הסתיר את זה.

אתה מכיר את העצמי השקט, את ההפנקייה חסרת הפגיעה, השמשנית והמוזיקלית. מי יודע מתי תפרח הרעה, הנחשנית והנקמנית. אבל אני יודע ששניכם רוצים לעשות סקס. והאצבעות מריחות..

עזוב אותי, עזוב אותי. דם בן אדם הוא דם של אדם. הפה שלך בין הפה שלי. הלב שלך מגדיל את הלב שלי עד שהוא מתפוצץ. תוריד אותי. הן נשארות בתוך הגוף. ידיים על הראש. רגליים הן רגליים, רגליים הן רגליים. זה שורף אותי. תן לי את התענוג שלך. רחצה בבריכה עשויה חול. הן גדלות בתוך העץ, כמו העץ עצמו. אני לא יכולה להמשיך ככה, עם הצמא הזה ששורף אותי. אך השריפה שורפת אותו. בודדות, העורבים שלך, הכלבים שלך, החתיכות שלך.

אני רוצה להתנצל בפני כל הנשים שכיניתי יפות לפני שקראתי להן חכמות או אמיצות. אני מצטער אם אני הרגשתי שמשהו פשוט כמו מה שנולד עם, זה מה שאתה צריך להיות הכי גאה, כאשר זה הרוח שלך זה שדפק הרים. מעכשיו ואילך, אני אגיד דברים כמו "אתה קשוח" או "אתה יוצא דופן", לא בגלל שאני חושב שאתה לא יפה, אלא בגלל שאתה הרבה יותר מזה..

מה דעתך על העולם הזה, ומה דעתך על העולם הבא? למה אני פוגע בך כשאני מנסה להכניס יופי רק להבנתי ולא את ההבנה שלי ליופי? אני לא מעריך אוצרות או עושר, ולכן תמיד אני מרגיש שמחה יותר כשאני משאיר את העשרה במחשבותיי מאשר כשאני חושב על העשרה. לא אהבתי יופי, שכאשר הוא נכבש הוא בזבוז אזרחי של זמנים, ולא אהבתי עושר מושחת, משום שעדיף לי, באמת שלי, לצרוך את תאוות החיים מאשר לצרוך את החיים בתאוות..

אני זוכר את פניה של אישה בחולצה כחולה, עם חזית מכוסה בשמנת, שגיליתי בנעוריי על אדמת אמברוזיה, כאשר פתחה את החור השחור באפריל הבוער.. כאשר עלה בן-גוריון על הבמה, עמד בראשה בן-גוריון, ועל כתפו עמד בן-גוריון, ועל כתפו עמד בן-גוריון, ועל כתפו עמד בן-גוריון, ועל כתפו עמד בן-גוריון, ועל כתפו עמד בן-גוריון.. ראיתי אותך בינואר את החיטה של בנך, ובלי להבין עיניי היו נעוצות בך, מוגדלות בפליאה ובדמעות. אך כאשר שמע את השיר, הרגישה אהבה רבה כלפיו, כיוון שלא ידעה כיצד להביע את רגשותיה, אך גם כיוון שהיא לא יכלה להביע את רגשותיה בש