VictoriaLaRose

אני אישה בוגרת ואמיצה, עם 40 שנות ניסיון, חיה ונהנית מכל רגע. האנרגיה שלי מדבקת והחיוך שלי בלתי ניתן לעצירה. כדוגמנית מצלמת אינטרנט, אני אוהבת להציע חוויה ייחודית, שבה הגמישות והגישה המשחקית שלי זוהרים עם כל אינטראקציה. אני מחשיב את עצמי MILF מלא, מלא ביטחון עצמי ומוכן לחקור ולהפתיע.

"עור של שעות יש לילות שבהם הזמן נראה מתגלגל אחרת. הוא לא בורח. הוא מחליק, כאילו גם הוא רוצה להישאר עוד קצת איתי.. אני אוהב את זה כשהבית שקט וכל מה שנשאר זה המלמול של המחשבות שלי, מלטף באיטיות כל פינה. אני מוצאת את עצמי יותר קשובה, יותר ערה, כאילו משהו בתוכי מתפשט לאט, משאיר מקום למה שאני באמת מרגישה.. אני הולך יחף, נותן לאדמה הקרה להעיר את צעדי.. הבד של החולצה שלי מלטף את המותניים שלי בחוסר זהירות כמעט מכוונת, ואני מחייכת ללא סיבה.. לפעמים אני חושב שההשתקפות שלי בזכוכיתהוא מצמץ, כאילו הוא יודע דברים שאני עדיין לא מעז לומר בקול רם.. אני שופך לעצמי כוס יין, רק בשביל הטעם של להרגיש את הזכוכית בין אצבעותיי, בשביל העונג הפשוט של לדאוג לפרטים.. אני רואה, אני שומע, אני מרגיש.. יש כאן שיתוף פעולה. משחק בין מה שאני מראה ומה שאני שומר רק לעצמי.. הלילה מתקדם, ואני לא ממהר.. אני שוכב על הספה, מניח את ראשי לאחור, עוצם את עיניי. נשימה עמוקה.. כמה טוב זה מרגיש לחיות עם כל כך הרבה שלווה, עם כל כך הרבה תשוקה שקטה, ללא דחיפות.. אולי מחר אני אצטחק על הסצנה הזו.. אולי לא.. אולי אני אחזור על זה.. כי יש אמנות בפיתוי עצמי, והערב, אני מזכירה לעצמי את זה..

"הבוקר התעוררתי מוקדם מהרגיל.. לא מתוך חובה, אלא מתוך אינסטינקט.. לפעמים הגוף יודע לפניך מה הוא צריך.. העיר עדיין הייתה עטופה בדממה חמימה, כאילו שהיום עדיין לא התחיל.. אני לובשת חולצה רחבה, אותה חולצה שהייתה איתי במשך שנים, שמכילה סיפורים בכל כפתורים.. יצאתי למרפסת, עם כוס קפה בידי, ונתתי לאוויר הצח להזכיר לי שאני בחיים.. אני אוהב איך העולם מרגיש בשעה זו. חם, איטי, ללא דרישות.. הנחתי יד אחת על המעקה, והשמש, עדיין רכה, העזה להיכנס.לגעת בעור שלי.. סגרתי את עיניי.. החום עבר עליי לאט, כמו מגע חסר שם, כאילו מישהו בלתי נראה ידע בדיוק איך למצוא אותי.. ריח הקפה התערבב עם ריח הבוקר.. קח נשימה עמוקה.. הרגשתי את הדופק שלי. זה לא היה חרדה.. זה היה משהו אחר.. סוג של ציפייה מתוקה, ההרגשה הזו של להיות על סף משהו בלי לדעת מה. אבל אני עדיין רוצה את זה.. ליטפתי את צווארי, מבולבלת, בעוד הרגשתי את האדים יוצאים מהספל.. לא חשבתי על אף אחד.. רק בי.. בדרך שבה, במשך השנים, למדתי לאהוב את עצמי בשתיקות האלה. לפלרטט איתי ללא אשמה. לעורר אותי ללא שערורייה. יש משהו בלתי נסבל בידיעה של מספיק.. וכאן, בפינה הזאת של הבית שלי, עירומה, חסרת שיער, עם כוס חצי מלאה, הרגשתי חזקה.. כי ישנם זמנים בהם כל מה שצריך הוא חולצה רחבה, כוס קפה טובה והרצון להתיישב. לגמרי..

""הגשם על החלון שלי" הגשם התחיל ללא אזהרה, כפי שדברים שגורמים לי לרעוד מתחילים.. עמדתי מול החלון, וראיתי את טיפות המים מציירות דרכים משונות על הזכוכית.. העיר, כה רועשת תמיד, נראתה כעת שומרת סוד.. לא הדלקתי אורות.. אני אוהבת איך חושך משנה הכל, איך הוא מדגיש את הקווים ומרכך את מה שהיום לא סולח.. התקדמתי קרוב יותר, הנחתי את מצחי על זכוכית קרה.. ההרגשה גרמה לי לסגור את עיניי לרגע. איזה כיף פשוט. אז שלי.. העברתי את אצבעותי לאורך צווארי, כאילו ניסיתי לזכור משהו שעדיין לא זכרתי.זה קרה. יש משהו בגשם שמשנה את הקצב שלי. זה הופך אותי לאט יותר, יותר קשובה. אני מצאתי את עצמי מחייכת, ללא סיבה ברורה. או אולי כן. לפעמים אני מרגישה כמו סצנה מסרט שרק אני רואה. הבד הקל המלטף את גבי, הלחישות של המים נגד העולם, גופי הנוח בתשוקה השקטה שלו. לא על ידי מישהו אחר. בשבילי. כי כן. כי מגיע לי. אך כאשר הגשם המשיך לדבר בשפה הסודית שלו, נשארתי שם, מרגישה. טעים..

"החדר בחושך" - תמיד אהבתי את השעה שבה השמש זורחת. זה לא יום, זה לא לילה. זהו הרגע שבו הכל נראה אפשרי. מצאתי את עצמי בחדר שלי, ללא דחיפות, ללא רעש, רק האור המוזהב נכנס בין הוילונות, מלטף את פינות החדר באור רך.חמימות.. ישבתי מול המראה, נתתי לעצמי להסתכל. לא עם שיפוט.. סקרנות.. ליטפתי לאט את עצם הבריח שלי, מרגישה את חום הערב לוכד את העור שלי.. יש יופי שונה בלהיות עייף אחרי יום טוב. הגוף דובר שפה אחרת. יותר אינטימי, יותר כנה.. נשענתי קדימה, הרגשתי איך הנשימה שלי קבעה את הקצב.. הדמיון שלי התעורר.. לא חשבתי על אף אחד, רק על עצמי.. בדרך שבה מבט, אפילו שלך, יכול להדליק. איך זה מרגיש לרצות בלי דחיפות. בחוץ, היום מת באיטיות.. בפנים, פרחתי ללא עדים. ומצאתי את עצמי שוב. מפתה אותי בשקט..