VictoriaBoston

יש זמנים שאין מה לומר.. הפנים שלי אומרות הכל.. ההבעה הזו של הנאה יוצאת ללא רשות, כמו אנחה שמגיעה מתוך עמקי נשמתי.. זהו פרצוף של נשימה עצורה, של סיפוק מוחלט, של אקסטזה טהורה שלא מסתירה את עצמה.. זה קורה לי כאשר משהו נוגע בנשמתי, כאשר רגש עובר דרך גופי כמו ברק רך אך חשמלי.. זה יכול להיות חיבוק נדיב, מנגינה שגורמת לי לעור של תרנגולת, מבט שחושף אותי ללא צורך במילים.. זה תערובת של כניעה ושמחה, הרגשה של חיים, תשוקה, נוכחות.. אני אוהבת לאבד את עצמי ברגע הזה שבו הכל נשכח, שבו רק העכשיו קיים והדגדוג המתוק הזה שעובר לי בכל פינה.

אני מונעת על ידי הרצון להרגיש הכל, לחיות ללא פילטרים ולחפש יופי אפילו בדברים הפשוטים ביותר.. אני אוהבת לאבד את עצמי בהרפתקה ללא מפה, לתת לעצמי לנוע על ידי מה שזורם יפה ומקיף אותי עם אנשים שמביאים אור.. אני לא מפחדת מסיכונים, להפך: אני נמשכת לדרכים חדשות, לאתגרים בעלי זוהר וכל מה שמעורר פרפרים בחזה שלי.. חלקם הולכים על הקרקע.. אני מעדיף לעוף קצת גבוה יותר.. עם הלב שלי מלפנים וחלומות חיים..

הדמויות הראשיות בספר, הן דמויות אנושיות רגילות, שכל אחת מהן מתמודדת עם קשיים שונים בחייה האישיים. אני אוהב רגשות אמיתיים, צחוקים ספונטניים ושיחות שנמשכות עד השחר. אני אוהב ללמוד, לגלות, להפתיע את עצמי. מפני שבשבילי, החיים הם מסע מלא בקסם, שינויים בלתי צפויים, ונסים קטנים של כל יום..

עמדתי לפניך, לבושה בחולצה אדומה צמודה, חצאית שחורה קצרה ומגפיים גבוהות. לא אמרת כלום, אבל עיניך דיברו: רצית אותי. אני מתקרבת אליך לאט, נותנת לחצאית להתרומם עם כל צעד. ישבתי על הרגליים שלך ולחשתי לאוזנך: אתה יכול לדמיין מה היית עושה אם היית רואה אותי ככה? אתה נשמת. אבל כבר החלטתי. באותו הלילה, היית לציית.