VenusMusa

הבחורה של חלומותיך.

¡-היי! אני קארינה, אני בת 22 ואני גרה בבוגוטה, עיר מלאת חיים.. אני לומדת פסיכולוגיה, ויש לי תשוקה להבין את המוח האנושי כדי לעזור לאחרים.. אני מוחצנת ואני נהנית לפגוש אנשים חדשים, ללמוד על תרבויות שונות ולשתף שיחות טובות.. החברים שלי אומרים שאני נשמת המסיבה, תמיד מעודדת עם צחוק מדבק שלי ואנרגיה חיובית.. החיוך שלי הוא רחב ואמיתי, משהו שחברי אומרים מאיר כל מקום.. בנוסף, הביטחון העצמי שלי משקף את האישיות שלי ואת החושניות הטבעית שלי.. אני אוהב לרקוד, במיוחד סלסה, באצ'טה ורגאטון, כי זו הדרך שלי לבטא את עצמי.. אני גם נהנה לצפות בסרטים, לקרוא ולשתות יין טוב בשיחה נהדרת.. בבוגוטה יש אתגרים, אבל אני אוהבת את המרכז ההיסטורי שלה ואת בתי הקפה הנעימים שלה.. בסופי שבוע אני בדרך כלל חוקר שווקים מקומיים, מכיוון שאני גם חובב בישול.. החיים שלי מלאים בצבע ובשמחה. אני נהנה מכל רגע, מאזן לימודים, עבודה וכיף.. פסיכולוגיה לימדה אותי להעריך רווחה נפשית, והמטרה שלי היא להמשיך לגדול, ללמוד ולשתף את האושר שלי עם העולם..

למוזיקה יש כוח ייחודי להתחבר לרגשות שלי.. כששיר מעורר בי תהודה, אני מרגישה שהאמן מדבר ישירות לנשמתי.. זה עוזר לי לעבד שמחה, עצב, אהבה או נוסטלגיה בדרך עמוקה.. כשאני עצוב, שירים מסוימים פועלים כמו מרפא, משקפים את הרגשות שלי והופכים את הכאב שלי למשהו יפה.. לעיתים, המוזיקה מגבירה את האושר שלי, הופכת לפסקול של הזכרונות הטובים ביותר שלי.. זה גם גשר אל העבר: מנגינות מסוימות לוקחות אותי לרגעים מיוחדים, מחדשות את החוויות בבהירות רבה.. בנוסף, כאשר מילים אינן מספיקות, אני מוצאת במוזיקה קול שמבטא את מה שאני מרגישה.. שיתוף שירים יוצר קשרים עם אחרים, וצפייה בהופעות מקשרת אותי עם אנשים שחולקים את התשוקה שלי.. המוזיקה גם מעודדת אותי בזמנים קשים, נותנת לי כוח להמשיך הלאה.. מעבר להנאה, למוזיקה יש השפעה חיובית על הרווחה שלי, היא עוזרת לי להירגע ולשפר את מצב הרוח שלי.. זה המקלט שלי, ההשראה שלי ודרך להתחבר לעומק העצמי שלי..

נסיעה היא אחת התשוקות הגדולות שלי.. כל יעד הוא הזדמנות לגלות, ללמוד ולהרחיב את האופקים שלי.. חקר מקומות חדשים מאפשר לי לצלול לתוך תרבויות שונות, שפות ושיטות חיים, ומזין את הסקרנות שלי.. אני מעריך גם את הקשר האנושי שנוצר בכל טיול.. לפגוש אנשים מרקעים שונים מעשירים אותי ונותנים לי נקודות מבט חדשות.. בנוסף, נסיעה מקדמת את הצמיחה האישית שלי, מאתגרת אותי להיות יותר סתגלנית, החלטית ובטוחה בעצמי.. גירוי חושי הוא דבר נוסף שאני נהנה ממנו.. הצבעים של השווקים, הריחות של אוכל הרחוב והצלילים של עיר סואנת יוצרים חוויות בלתי נשכחות.. במקביל, נסיעה היא בריחה משגרה, דרך לחדש את האנרגיה ולמצוא השראה.. אני אוהב את ההרפתקה ואת האדרנלין של גילוי הלא ידוע, כמו גם את השלום שאני מוצא בטבע.. כל נסיעה הופכת לקבוצה של זכרונות וחוויות שאני אוהבת, מאשרת מחדש את אהבתי לחקור את העולם..

אני אוהבת אמנות מפני שהיא צורת ביטוי אוניברסלית שעולה על פני זמן, תרבות ומילים.. דרך זה, אני יכול להתחבר לנקודות מבט שונות, לחקור רגשות עמוקים ולהבין טוב יותר את העולם סביבי.. אמנות נותנת לי השראה ומעוררת את היצירתיות שלי.. כל יצירה, בין אם ציור, שיר או סרט, מזמינה אותי להסתכל על החיים מנקודת מבט חדשה, מעוררת את הדמיון שלי ומאפשרת לי להזדהות ללא צורך בהסבר.. בנוסף, הוא משקף את החברה ומנוע לשינוי, מסוגל להטיל ספק בנורמות, ליצור מודעות ולהעביר מסרים חזקים.. אני מעריך אמנות גם בגלל היכולת שלה לשמר היסטוריה ותרבות, מאפשרת לי לנסוע בזמן ולהתחבר לאנשים מדורות אחרים.. כוח הריפוי שלה הוא סיבה נוספת שאני אוהבת אותה; ברגעים של עצב או חוסר וודאות, יצירה יכולה להביא נחת, שלום וכוח.. ולבסוף, אמנות מעודדת חיבור אנושי.. שיתוף, דיון וחוויה בקהילה מחזק את הקשרים בין אנשים וגורם לי להרגיש חלק ממשהו גדול יותר.. זוהי תזכורת לגבי היופי והרגש שקיימים בעולם..

אני אוהבת את פרידה קאלו לא רק בגלל הכישרון האמנותי שלה, אלא בגלל האומץ שלה והדרך שבה היא הפכה את הכאב שלה לאמנות.. חייה היו רצופי קשיים: תחילה, מחלת הפוליו שפגעה בתנועותיה, ומאוחר יותר, תאונת אוטובוס שגרמה לה לשברים רבים והכריחה אותה לעבור ניתוחים.. במקום לוותר, הוא מצא בציור דרך לבטא את הסבל, הרגשות והחלומות שלו.. הדיוקנים העצמיים שלו הם חלון אל עולמו הפנימי, שבו הוא מתאר את זהותו, את כאביו הפיזיים והרגשיים ואת חייו האישיים העמוקים.. יצירות כגון "העמוד השבור" מציגות את הייסורים שלה, בעוד ש"שתי פרידות" משקפות את הסכסוך הפנימי שלה והחיפוש אחר זהות.. אני מעריץ את היכולת שלהם להפוך חוויות קשות לאמנות משמעותית.. בנוסף לכשרונה, פרידה האשימה את הנורמות של זמנה.. בחברה שהגביל את נשים לתפקידים מסורתיים, היא חיה באופן עצמאי, אימצה סגנון משלה ועסקה בנושאים טאבו כגון מיניות, אימהות מתוסכלות וסבל נשי.. היא הייתה גם מעורבת פוליטית, והשתמשה באמנותה כדי להביע את האידיאלים שלה ותמיכה בצדק חברתי.. המורשת שלו חיה, לא רק כאמן, אלא כסמל של עמידות, אותנטיות וכוח.. פרידה קאלו מזכירה לנו שאפילו בכאב, אפשר למצוא יופי ומשמעות בחיים..

מאז שהחלטתי ללמוד פסיכולוגיה, ידעתי שזו הקריירה שלי.. זו לא רק קריירה, אלא דרך להבין את העולם ולסייע לאחרים.. כל שיעור וכל חוויה מחזקים אותי שאני בדרך הנכונה.. העניין שלי החל בגיל ההתבגרות, מוקסם על ידי איך שאנחנו חושבים, מרגישים ופועלים.. לימוד המדע הזה איפשר לי לחקור תחומים שונים, מפסיכולוגיה קלינית ועד נוירו-פסיכולוגיה, ולגלות את השפעתו על חיי האנשים.. מה שמלהיב אותי יותר מכל הוא היכולת שלה לשפר את איכות החיים.. הידיעה שאוכל לעזור לאחרים להתגבר על פחדים וטראומות מעוררת בי מוטיבציה עמוקה.. אני גם נהנה מחקר, תרומה לידע המתפתח ללא הרף של המוח האנושי.. הפסיכולוגיה הפכה אותי ליותר אמפתית ותומכת, שיפרה את מערכות היחסים שלי ואת יכולות ההקשבה שלי.. למרות האתגרים, אני עדיין מחויבת לגדילה שלי ולהכשרה.. חלמתי לעבוד עם מטופלים, לשתף פעולה עם אנשי מקצוע ולהמשיך ללמוד.. אני מאוהבת בפסיכולוגיה, ומתרגשת מכל מה שמצפה לי במסע הזה..

חיבור אנושי הוא אחת החוויות הכי חיוניות שיש לנו.. בעולם שהופך להיות יותר ויותר דיגיטלי ומואץ, שמירה על יחסים אמיתיים חשובה יותר מאי פעם.. למרות שהטכנולוגיה מאפשרת לנו לתקשר בקלות, שום דבר לא מחליף את הערך של מגע אמיתי, מבט אמיתי או תמיכה ללא תנאים של מישהו קרוב.. מאז שנולדנו, אנו זקוקים לחיבה כדי להתפתח.. אני זוכרת את הביטחון שהרגשתי בחיבוקים של אמי, ואיך, כנערה, שיחות עם חברים עזרו לי להבין מי אני.. לחלוק חלומות ופחדים עם מישהו שבאמת מקשיב יוצר קשרים שמשפיעים עלינו לנצח.. בגיל ההתבגרות, הקשר מקבל גוונים חדשים.. בין אחריות ועבודה, לשמור על יחסים עמוקים יכול להיות אתגר, אבל זה חיוני.. מעבר לכמות, מה שחשוב הוא איכות הקשרים.. רק חבר אחד שיקשיב לכם בלי לשפוט יכול לעשות את ההבדל בין להיות לבד או להיות עם מישהו בחיים..

*חיבור בעולם דיגיטלי אנו חיים בעידן שבו חיבורים וירטואליים הפכו לנפוצים בכל מקום.. מדיה חברתית ופלטפורמות דיגיטליות מאפשרות לנו ליצור קשר עם מאות, אם לא אלפי אנשים.. האם קשרים אלה הם באמת משמעותיים? ביליתי שעות ברשתות החברתיות, מרחפת ומלהיבה את הפוסטים של חברים ומכרים.. אבל לעיתים קרובות הרגשתי יותר בודד אחרי רגעים כאלה.. קל לבלבל בין כמות האינטראקציה המקוון לבין קשר אמיתי.. למדתי שהקשר האנושי הוא יותר מ"להתלהב" או תגובה; זה דורש זמן, מאמץ ופגיעות.. הודעות טקסט ושיחות וידאו יכולות להיות כלים שימושיים, אבל שום דבר לא יכול להחליף את הנוכחות הפיזית עם מישהו, להסתכל בעיניים, להרגיש את שפת הגוף, לחלוק דממה נוחה.. בעולם בו אנו מחוברים ללא הרף דרך מכשירים, עלינו לעשות מאמץ מודע להטמיע את היחסים הפנים אל פנים.. *פגיעות היא המפתח לחיבור. משהו שגיליתי הוא שפגיעות היא חיוניות לחיבור אנושי אמיתי.. אנחנו חיים בחברה שמעריצה לעיתים קרובות כח ועצמאות, אבל להיות אדם זה להכיר בכך שאנחנו לא מושלמים, שאנחנו זקוקים אחד לשני..

לחיות בקולומביה בגיל 21 היא חוויה מרגשת, מלאה בניגודים ורגשות.. אם יש משהו שמאפיין את ארצי, זה העשרה של המגוון שלה: מהנופים שלה ועד האנשים שלה, הכל בקולומביה הוא תערובת של צבעים, טעמים, קולות ורגשות שאינם משאירים אף אחד חסין.. כאישה צעירה, למצוא את מקומי בסביבה הזו יכול להיות גם אתגר וגם הרפתקה מתמדת.. כל יום כאן הוא הזמנה לחקור ולגלות.. בוגוטה, הבירה, היא הבסיס שלי, מקום מלא תנועה, שבו החיים לעולם לא עוצרים.. אני אוהב לאבד את עצמי ברחובות המלאכים של העיר, שסובבים סביב גרפיטי שמספר סיפורים על התנגדות, אהבה ותקווה.. בתי הקפה בצ'פינורו, השכונה בה אני מבלה הרבה זמן, הם המקלטים האהובים עלי.. אני אוהב לשבת עם קפה טוב, אולי לאטה עם חלב שקדים, ולעבוד על הפרויקטים שלי או פשוט לצפות באנשים עוברים.. במרחבים האלה אני מרגישה שישנה תחושה של קהילה, שיקוף של היצירתיות והחדשנות שמאפיינות את הדור שלי.. אבל לחיים בבוגוטה יש גם אתגרים.. התנועה היא קבועה, ולפעמים היא גורמת לי לאבד את הסבלנות שלי.. לפעמים, הרחובות הופכים למבוך אינסופי, שגורם לי לתהות איך בזבזתי כל כך הרבה זמן בעיר.. אבל זה גם ברגעים האלה,

כשאני תקועה באוטובוס או במונית, אני עוצרת כדי להעריך את הפרטים הקטנים.

מזג האוויר בבוגוטה הוא בלתי צפוי: יום אחד יכול להתחיל עם ערפל, לשמש חמה בצהריים ולסתיים בגשם שוטף.. זה לימד אותי להיות תמיד מוכנה.. למרות שלפעמים זה לא נוח, זה גם מזכיר לי כמה מדהימים החיים כאן.. מזון קולומביאני הוא עוד אחת מהתשוקות הגדולות שלי.. אני נהנה מכל דבר, החל מאראפה של ביצים עם מיץ לולה בבוקר, ועד לסנקוצ ' ו של חוף הים ביום ראשון.. טעימת פירות אקזוטיים בשווקים היא חוויה ייחודית שמחברת אותי לשורשים שלי.. החיים החברתיים שלי הם תערובת של רומבה, סרטים ופגישות שקטות עם חברים.. אני אוהבת לרקוד סלסה ורגאטון עד השחר, אבל אני גם נהנית מאחר צהריים רגועים בפארק סימון בוליבר.. עם זאת, להיות אישה צעירה בקולומביה פירושו גם להיות מודעת לאתגרים החברתיים.. אני אוהבת להשתתף במצעדים ולתמוך במאבקים למען שינוי.. בגיל 21, אני בשלב של גילוי וגדילה.. כל חוויה כאן מלמדת אותי משהו חדש על עצמי ועל העולם.. החיים בקולומביה הם מסע מלא באתגרים, אבל גם רגעים שעושים אותי חזקה ומאושרת יותר..

בגיל 21, אנרגיה היא הכוח שמניע את חיי.. זו לא רק תחושה, אלא חוויה מוחשית שמשפיעה על מצב הרוח שלי ועל האופן שבו אני תופסת את העולם.. כל מקום וכל אדם פולטים תנודה ייחודית, ואני אוהבת להרגיש איך האנרגיות האלה מתמזגות ומשתנות.. כשאני עם חברים, הקשר הופך למוחשי: צחוקים, שיחות ורגשות יוצרים אווירה חיובית.. גם למרחבים יש את האנרגיה שלהם, בין אם זה השקט המנחם של הבית שלי או הדינמיקה הממריצה של בית קפה מלא חיים.. מוזיקה היא מקור אנרגיה חזק נוסף בחיי.. כל מנגינה יכולה להרים את מצב הרוח שלי, לעורר את היצירתיות שלי או לשקוע אותי בפנימיות.. אני גם מוצאת אנרגיה בתחביבים שלי, כמו כתיבה או ציור, שם אני מרגישה במצב של זרימה מוחלטת.. אפילו בבדידות, האנרגיה עדיין קיימת.. להרהר ולהתחבר לעצמי עוזר לי להבין את הרגשות שלי.. והטבע, עם כוחו העצום, מאזן אותי ומחייה אותי.. בשבילי, אנרגיה היא החוט המקשר את כל החוויות שלי.. זהו זרם קבוע שנותן לי השראה, דוחף אותי ונותן משמעות לעולם שלי..

עבורי, החוף הוא מקלט, מקדש שבו אני מרגישה בשלום ובקשר עם העולם.. מהרגע שאני מגיע, בריזה מלוחה מלטפת את פנים שלי והצליל המקצב של הגלים עטוף אותי בשלווה עמוקה. הליכה על החוף היא תענוג חושני: החול החם מתחת לרגליי, הניגוד בין הרכות והחספוס, הכל שומר אותי נוכח.. כשאני שוכבת בשמש, אני מרגישה את החום שלה עוטף אותי כמו חיבוק, ממלא אותי באנרגיה ובחירות.. הים נותן לי השראה.. הגודל העצום שלה, הברק של המים והריקוד של הגלים מזכירים לי את גדולתו של העולם ואת היופי של הפשטות.. על החוף, הכל מסתדר: המוח שלי נרגע, הגוף שלי נרגע והרוח שלי מרגישה חופשיה..