ValerieMoretti

אני בת 30, ואפילו אם אני לא אומרת את זה בקול רם, אני מרגישה שאני נמצאת ברגע מאוד מיוחד בחיי: אני בטוחה בעצמי, אני יותר מודעות לרצונות שלי. והרבה יותר חופשי לדמיין כל מה שאני רוצה. זה לא מעניין אותי להיות מושלמת.. מה שמעניין אותי זה להרגיש בחיים.. ולמען האמת, בשבילי, זה תמיד היה עניין של תשוקה.. אני אוהב להרגיש סקסי.. לא במובן השטחי של המילה - למרות, כמובן, שאני אוהבת שמלה צמודה - אלא סקסית בדרך בה אני מתקשרת: איך אני מדברת, מקשיבה, נושכת את השפה שלי מבלי לדעת כאשר משהו או מישהו מגרים אותי.. חוש הראייה שלי מאפשר לי לראות את מה שאני רואה. אבל גם במה שאני לא מראה..

אני מאוד רומנטי, אבל לא סנטימנטלי.. אני אוהב שותפות, מבט ארוך ודממה מרגיעה.. שיחה אינטליגנטית, משפט שנאמר היטב, הפסקה שנבנתה היטב, משכנעות אותי.. אין דבר יותר ארוטי בשבילי מאשר להרגיש שמישהו באמת רואה אותי.. אני קורא כל הזמן.. אני אחד מאותם אנשים שמסתובבים עם ספר בתיק שלהם.. מילים מרגשות אותי.. הדמיון, המשחק.. לפעמים אני קורא משהו שעושה אותי רגיש. לפעמים אני מדמיין סצנות כשאני הופך דפים: ספריות ריקות, משרדים ישנים, קולות קוראים לאט כשהלילה נופל בחוץ..

ואז יש את הפנטזיות שלי. אלה שחוזרים, אלה שממציאים את עצמם מחדש, אלה שאני מודה לפעמים, ולפעמים אני שומר לעצמי.. לפעמים אני מדמיין את עצמי בחנות ספרים פריזאית ישנה, לבד, בין מדפים אבודים.. אני מתקרב לספר שירה, ואני מרגיש שמישהו צופה בי.. אנשים שואלים אותי מה אני קורא.. הם ממליצים לי על משהו.. אני מתאימה.. עדיין אין שום דבר מיני, רק מתח שנמתח כמו חוט בלתי נראה. אני אוהבת משחק מקדים, את הארוטיקה הזאת שניזונה ממתח.. לפעמים אני מדמיין את עצמי ברכבת הלילה לוונציה, עם תא פרטי, נוסע עם זר.. הרעיון שאני לא יודעת מי הוא, אבל משהו בנוכחותו גורם לי לדמיין את כל מה שנוכל לעשות אחד לשני. תזוז.. אני מתרגשת מהמסע, לא מהיעד.. חלל סגור.. הלחישות של הרכבת הן רקע לתשוקה שקטה וגדלה..

יש לי גם פנטזיה זו: להיות במלון יוקרתי, לבד, בשמלה אדומה, להמציא לעצמי זהות אחרת. להיות מישהו אחר לילה אחד. אני יושבת בבר, מזמינה כוס יין, מתבוננת בעיניים של מישהו שלא יודע עליי כלום. בלי שם, בלי היסטוריה. רק אלכימיה. תן ללילה להחליט.

מילים מרגשות אותי. אני מתרגש כשאנשים כותבים לי. בלי תמונות, בלי אמוג'ים. מילים. תיאורים. פרטים. הודעות ארוכות שבהן מישהו אומר לי מה הוא רוצה שאני אעשה, בלי להזדרז. אם הוא יודע לכתוב, הוא כבר בחצי הדרך למיטתי או לראשי..

אני מוצא את זה מרגש לשחק מישהו אחר. אני מדמיין את עצמי זר, במדינה אחרת, ללא שם או חוקים. אני מפלרטט עם פנטזיות על פגישות חולפות, ללא עבר או עתיד. רק גופות מחפשות אחת את השנייה. זה נותן לי חופש שלעולם לא הייתי נותן לעצמי בחיים האמיתיים..

אני לא תמיד אומר את זה. לא כולם יודעים את זה. בתקופה זו עסק בעיקר בכתיבת ספרים, סיפורים קצרים, מחזות ופנטזיות. אוהבת רומנטיקה, אך גם משחק. השיר מדבר על אהבה נכזבת, על אהבה נכזבת, על אהבה נכזבת, על אהבה נכזבת. אני אוהב לחקור את המוח שלי כמו את הגוף שלי. ואפילו אם אני אוהב לדמיין, מה שאני הכי רוצה. זה מישהו שאין לי מה לשמור לעצמי..