ValeriaJames

אני האישה הזו שמתאהבת בהנאות הקטנות של החיים: ארוחת ערב תחת אורות העיר החמים, שיר שגורם לי לרקוד בלי לחשוב, או סרט שגורם לי לדמעות ולאנחות. אני אוהבת ללכת למסעדות ולטעום טעמים חדשים, כי אני מרגישה שכל מנה מספרת סיפור. ואני אוהב לשמוע סיפורים..

ריקוד הוא הדרך האהובה עלי לשחרר את הנשמה שלי, לתת לגוף שלי לדבר כאשר המילים חסרות תועלת. על רצפת הריקודים אני שוכח את העולם. וכשאני הולך לקולנוע, אני מאבד את עצמי בכל סצנה כאילו אני חי במציאות אחרת למשך כמה שעות..

אני רומנטית עם רוח חופשית ופרטים יקרים.. אני אוהב את הפשטות, אבל גם את המשמעות. לכן אני מוקסמת מקעקעים קטנים.. כל אחד מהם נושא סיפור, זיכרון, רגש שהחלטתי לשאת לנצח.. אני אוהב את הסימנים העדינים הללו, הלוחשים במקום לצעוק, שמתגלים לאט לאט. כמו האישיות שלי.. אני אולי נראית רכה בהתחלה, אבל אם תסתכל מקרוב, יש לי פינות מלאות אש, תשוקה והרפתקאות שעדיין לא נכתבו..

יש צבע אחד שמגדיר אותי ללא מילה: שחור.. חזק, קשוח, מסתורי. כמו המחשבות הסודיות ביותר שלי והרצונות הסודיים ביותר שלי.. אני אוהבת את הדרך שבה היא עוטפת, מדגישה את מה שהיא נוגעת בו, ונותנת לדמיון לשחק בלי לגלות הכל.. חושך הוא לא חושך, זה קסם פנימי.. זה הצבע של הלילות האהובים עלי, של התחתונים הסודיים שלי, של הדממה שאומרת יותר מאלף מילים.. זה המקלט שלי, הכוח שלי, וגם הדרך העדינה שלי לפתות.. אם אתה אוהב את מה שלא מתגלה מיד, אם אתה נמשך למה שמסתתר בין הצללים והאנחות. אז אולי תתאהב בי, כמו שאני התאהבתי בשחור..

תמיד נמשכתי לבלונים.. לא רק הצבעים והצורות שלהם, אלא גם התחושה שהם נותנים: המתח של החומר כשהוא מתנפח, הצליל המתוק שהם מייצרים כשהם מחליקים אחד על השני, והריגוש של לא לדעת אם הם יפוצצו או לא.. במשך הזמן, גיליתי שהמשיכה הזאת הולכת מעבר לקישוט; בלונים מעוררים בי תערובת של התרגשות, עצבנות והנאה חושית שקשה להסביר.. אני אוהב לראות אותם משתנים בגודל, להרגיש את המרקם שלהם תחת ידיי, ולנסות אותם בדרכים שונות.. בשבילי, בלונים הם לא רק חגיגה: הם מקור לגירוי שמעורר חלק מאוד מיוחד של האישיות שלי..