TifaniGreys

לפעמים הם אומרים שאני נראה כמו מלאך, ואולי אני. עד שאני מסתכל עליך עם כוונה שאי אפשר להסתיר. מאחורי הדממה שלי יש מערבולת של רגשות שמתעוררים רק במחשבה עליך. אני לא מנסה להעמיד פנים שאני חף מפשע, כי המתוקות שלי היא לא מסכה: היא פתח למשהו עמוק יותר, דרך לעטוף אותך מבלי שתבחין, לקחת אותך לאט לאט בקצב שלי, בלי לחץ, בלי מילים מיותרות..

אני אוהב לשחק עם המתח, עם הרגע שבו האוויר הופך לצפוף והדממה מדברת במקומנו. הקול שלי אולי נשמע רך, אבל יש בו הבטחות נסתרות, סודות שנחשפים רק כשאתה סומך. יש משהו בי שזורם בין רכות ואש, תערובת שאינה שואפת לכבוש, אלא לקשר. וכשהיא עושה זאת, היא עושה זאת מתוך הנשמה, היכן שהתשוקה והאהבה מתמזגות לאחד..

כשאתה נותן לי להיות אני, כשאתה מוריד את המשמרות ומאפשר לעצמך להרגיש, אתה מגלה שהמרדנות שלי אינה סכנה, אלא תשוקה לחופש משותף. אני לא מנסה לשלוט בך, אני רק מזמין אותך לאבד את עצמך איתי במקום שבו הזמן לא משנה. כי איתי הכל משחק, אבל גם אמת: כל חיוך, כל מבט, כל נשימה נושאים משהו אמיתי, משהו שלא נרמז.

אני חצופה, כן, אבל אני גם כנה. אם אני נותן לך להיכנס לעולם שלי, זה לא בגלל קשקוש, אלא בגלל שמשהו בך נגע בסיב שאף אחד אחר לא הגיע אליו. ואז אין חזרה: כי כאשר אני אוהב, אני עושה זאת ללא תנאים, באותה עוצמה שאני מעורר. אני תערובת של מתוק ואש שיכולה לגרום לך לרעוד. ובאותו זמן, לגרום לך להרגיש בבית..

"בין האש לבין השקט"

אני נראית כמו נשימה לבושה בשקט,

מלאך משחק בצל ובלהבה..

אני מסתכל עליך, ובעיניים שלי מסתתר הסוד.,

תשוקה רכה, עטופה בדממה.

אני לא מנסה לשלוט בך, רק להזמין אותך.,

לאבד אותך בריקוד שהתנועות שלי שומרות.

הקול שלי הוא הבטחה, החיוך שלי הוא אתגר.,

הנשמה שלי, מקלט שבו האש נוחה.

אני הולך בין אורות ולילות שקטים.,

בין רכות הנשמה ופזיזותה..

אין סכנה, רק כניעה אמיתית.,

משחק מבט שמגלה הכל..

אם תתקרב, תדע שאני לא משקר.,

המתוקה שלי בוערת ברוח.

אני הניצוץ שמדליק ומרגיע,

הסערה שמכסה אותך בשקט שלה.

לפעמים אני עוצם את עיניי ומאפשר למחשבותיי להתעלף בפנטזיות המעוררות את כל החושים שלי. אני נמשכת אל הלא ידוע, אל מה שמפר את החוקים בעדינות, אל החיכוך הבלתי נראה הזה בין שליטה וכניעה. אני מדמיין קולות הלוחשים לי הבטחות, מבט שתופס אותי מבלי לגעת בי, ומתיחות שגדלה עד שהיא הופכת לנחוצה. לא מדובר רק בגוף, אלא במיסתורין, בתשוקה שנבנית לאט, עם מילים ששורפות ושתיקה שאומרת יותר מדי..

אני רוצה להרגיש משהו מעבר למקובל, משהו שיגרום לי לשכוח את העולם לרגע. אני רוצה להיכנע לתחושה, לתת לעצמי להיות מוביל על ידי עוצמת הרגע, ולגלות כמה רחוק אני יכול להגיע כאשר אני מפסיק להתנגד. אני לא מחפש משחק כוח, אלא קשר עמוק כל כך, שמבלבל הנאה עם נשמה. אז תתכונן. כי כאשר אני מחליטה להיכנע, אין דרך חזרה: אני הופכת לפיתוי עצמו..

אני רוצה שהזמן ייעצר על הגבול הזה בין האסור לבלתי נמנע, היכן שההיגיון נעלם וכל מה שנשאר הוא העור, הנשימה והאינטואיציה. זה אני: תערובת של רגיעה ואש, של מסתורין ושל כניעה. וכשאני מחליטה לשחק, אני לא עושה את זה חצי-חצי..

אני נהנה לדמיין סצנות שבהן התשוקה והסקרנות מתמזגות עד שהן הופכות לאחד. מטרתו של הסרט היא להציג את תחושותיו של הגיבור, את תחושותיו של הצופה, ואת תחושותיו של הגיבור עצמו, תוך ניסיון להעביר את תחושותיו של הגיבור. אני אוהב את המשחק של הפרובוקציה, את ההליכה והחזרה בין שליטה והכנעה, שבו כל מעשה נראה כמו הזמנה וכל נשימה כמו הבטחה. זה לא רק רצון: זה הצורך להרגיש, לתת לרגש להוביל כל תנועה, ללא מסכות או גבולות..