TalianaVidal

בכל לילה, כשאני מסתכל על עצמי במראה, אני זוכר את האש ששרפה בי ללא מידה. תמיד אהבתי לשחק עם המבטים, עם הדממה, עם המחוות, אשר אומרות יותר מאלף מילים. היה פעם זמן שבו רק לחשוב על זה גרם לעור שלי לרעוד, כאשר התשוקה זרמה בי כמו נהר פראי. אבל לאחרונה. משהו נכבה. או שנרדם..

הלילה החלטתי להעיר אותו. אני לובשת את השמלה האדומה הזאת שמצמידה אותי כאילו היא יודעת בדיוק מי אני. אני מרחתי על עצמי ריח של יסמין, ריח שגורם לי להרגיש כאילו כל הסודות שלי שייכים לי. אני לא מחפשת אף אחד, אני מחפשת את עצמי. האישה שאני יודעת שאני. אחת שגורמת לראשים להסתובב, אבל יותר מכל, אחת שמדליקה את האש שלה..

« אני הולך להרגיש אותך שוב", אמרתי לעצמי מול המראה, נושך את השפה שלי עם חיוך מרושע. בכל פעם שעמדתי על רגליי, בכל פעם שהסתכלתי על העולם, הרגשתי את התשוקה מתחדשת, מתוקה בהתחלה. אבל מוכנה לעלות באש..

בשקט העדין של הדירה שלי, בין הוילונות הלבנים החיוורים והלחש המרוחק של סונאטה, אני מסתכלת על עצמי במראה עם השלווה של מי שלמדה לחיות בתוך גופה.. גידלתי טעם לפרטים, מילים נכונות ושתיקה מרמזת; אהבתי אמנות, ארוחות ערב איטיות, מבט שאומר יותר מנאומים.. ועדיין, בלב החיים האלה, שנבנו באלגנטיות ובזהירות, רצון חדש מתעורר בי: אני רוצה לפגוש את הגבר המושלם.. לא אידיאל בלתי מושג, אלא אחד שתופס את היופי של העדין, שמקשיב בלי להפריע, שמסתכל בלי לפלוש.. אבל אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

גישות פתאומיות מעייפות אותי, משחקי פיתוי ריקים משאירים אותי קרה.. אני לא מחפשת להעריץ אותי כגביע, אלא להכיר בי כנשמה שלמה.. ועדיין, אני מרגיש שהגיע הזמן לפתוח את עצמי, אפילו בביישנות, למסתורין של המפגש. אולי הכל יתחיל עם שיחה לא צפויה, צירוף מקרים אלגנטי, שאלה שנשאלה בכוונה.. כי אפילו אני, שהפכתי את ההגבלה למידה טובה, מוכנה לתת לעצמי להיות מופתעת.. שאל את ChatGPT