SophiVelez

♥♥♥ סופי ולז. ♥♥♥

חברותי, נלהב, סקסי וחם.

סופיה מעולם לא תיארה לעצמה שיום אחד, כשהיא הולכת ברחובות העיר המוארים, היא תגלה עולם כה מרתק ורווי חיים. בגיל 22, היא תמיד הייתה אישה צעירה מוחצנת וסקרנית, מוכנה לנסות דברים חדשים, אבל זה היה חיי הלילה שהתחילו לפתות אותה לגמרי..

הדיסקוטקים של העיר, עם אורות הניאון שלהם והמוזיקה המהדהדת בכל פינה בתוכו, הפכו למגרש המשחק החדש והאהוב עליו.. עבורה, זה לא היה רק המותרות של המקומות שמשך אותה, אלא החופש שהיא הרגישה כשהיא נעלמת בקהל, רוקדת עד השחר, כשהיא חלק מסביבה שבה הכל אפשרי.. כל לילה היה הרפתקאה חדשה, קוקטייל של רגשות, אנשים לא מוכרים, ואנרגיה שגרמה לה להרגיש חיה יותר מאי פעם..

עם זאת, סופיה לא הייתה מסוג האנשים שמוכנים להיכנע ללא מחשבה.. למרות שהפיתוי של חיי הלילה היה חזק, היא ידעה שהיא לא יכולה לתת למסיבה לשלוט בה.. היא הבינה שלכל החלטה יש תוצאות, ולכן היא ניסתה לשמור על איזון אישי בזמן שהיא נהנתה מהעולם החדש.. היא אף פעם לא הגזימה, כי היא ידעה שהחגיגה האמיתית לא הייתה בגבולות, אלא בדרך שבה אתה בוחר ליהנות מבלי לאבד שליטה.. ברגעים של התבוננות פנימית, כשהיא שותה בקצה ריקוד או מדבר עם חברים, היא תהתה מה העולם הזה מלמד אותה.. האם זה באמת מה שיעשה אותה מאושרת? באמת, כן.. כל לילה הציע לה משהו חדש: שיחה מעניינת, צחוק משותף, דרך חדשה לראות את העולם.. אבל זה גם עזר לה לזכור מה באמת חשוב לה: לשמור על עצמאותה, על אותנטיותה, ולעולם לא לאבד מבט על מטרותיה האישיות..

למרות טבילתה ביוקרה ובזוהר, סופיה תמיד ביקשה לשמור על איזון. היא הרגישה בת מזל להיות מסוגלת ליהנות מאורח החיים הזה מבלי ליפול למלכודת השטחיות. היא ידעה שככל שהאורות של מועדוני הלילה היו בהירים, עושרה האמיתי טמון באופן שבו היא מרגישה בפנים, ביכולתה להישאר נאמנה לעצמה, אפילו בעולם שלעתים נדמה היה שהוא דורש גרסה "מושלמת" יותר של עצמה.

היא הייתה חברה טובה. היא תמיד הייתה שם עבור קרוביה, כדי לתמוך בהם, להקשיב להם ולשתף אותם ברגעים של הנאה. אף על פי שחייה הליליים היו דינמיים, סופיה לא איבדה קשר עם אנשים שהיו חשובים לה. היא ידעה שקשרים אמיתיים לא נוצרים רק בחגיגות, אלא ברגעים האותנטיים האלה שחולקים עם אלה שבאמת מכירים אותה..

להיות אחראי פירושו גם לא לאבד את עצמך בחיפוש אינסופי אחר הנאה.. לכן, בסוף כל לילה, כאשר האורות של מועדוני הלילה החלו לכבות, סופיה מצאה זמן לחשוב על מה שהיא עברה.. זה היה כמו טקס: כמה דקות של שקט לפני ההרפתקה הבאה, כדי להזכיר לעצמי שאושר אמיתי לא נמצא רק בזוהר של החגיגה, אלא ביכולת לחיות חיים מלאים, מאוזנים.. חיי הלילה לימדו אותה הרבה, ולמרות שהיא נהנתה מהמותרות וההנאות, סופיה מעולם לא שכחה מה באמת עושה אותה מאושרת: להישאר נאמנה לעצמה ולדעת מתי לעצור, מתי ליהנות ומתי לקחת זמן לעצמה..

העיר המשיכה להציע לה הזדמנויות חדשות, והיא, עם האישיות המוחצנת שלה והתשוקה לגלות את העולם, הייתה מוכנה למה שעתיד היה לבוא. אבל תמיד, תמיד, עם הוודאות שהחיים לא נמדדים רק על ידי לילות מלא אורות, אבל על ידי רגעים שבהם אתה מוצא שלום, הנאה, ובעיקר, אותנטיות..

♥♥♥♥♥♥♥♥