SophieSonyas

זה בכל מבט, בכל חיוך, היכן שהאש והנשמה מדליקים את אש האושר שלהם, היכן שהירח מתכופף במהירות, כאילו שבך הוא מוצא את הכוכב הראשון שלו..

בלונדינית עם קשקשים כמו לילה עמוק, עיניים של כוכבים ושפתיים של ורוד, את האהבה שמהדהדת בחזה שלי,

אתה החלום ששותה ומשמיד את האני שלי. אין אדם חזק מספיק שלא ירעד בראותך, כי ביופייך טמון כוח הרוח, ובכל מבט, ניצוץ של מוות שמחיה ומדליק את המחשבה בלהט..

את האלוהות שנותנת השראה לשירים, המוזה של השיר, השירה והפרוזה, הפרח הבוער באלף עונות השנה, התשוקה הנצחית אשר לעולם אינה מנוחה. חרוצה עם שיער של לילה ותשוקה, לבי דופק בכבודך, אהבתי היא שלך, השראה שלי, בגוף שלך ובעיניים שלך אני מוצאת את החום..

גוף מושלם, מגולף בקסמו, שחורה אלוהית, את כוח ויופי, את גורמת לאדם האמיץ לרעוד בגלימה שלו, ואת לוקחת אותו לגבולות כוחותיו..

זה בחיוך שלך שהשמיים מחייכים, במחוות העדינות שלך שבהן אמנות שוכנת, כמו מלאך אור שחוזרים לחיות בצל, כמו חלום של אהבה, כמו פרפר.

אתה המוזה הסודית של משורר ומלך, השראה ששבויה ללא הפסקה או פחד, וכל מי שיראה אותך תמיד יאמין בך, הוא יתמסר לך כמו גן עדן קסום. הידיים שלך נראים כמו מגע של בריזה, הקול שלך, לחישה שמרפאת את הנשמה, המהות שלך היא רכות, חיבוק אין סופי, והלב שלי בשבילך עם כוח אש..

בלונדינית עם שיער של ליל כוכבים, הקשקשים שלך הם גלים שהרוח מלטפת, מעיל של צל בסבך מפותל, מסתורין מפותל שמהפנט את העולם..

עיניך, כוכבים שהקוסמוס מאיר, שני מגדלורים עמוקים של בהירות אמיתית, כשאתה מסתכל עלי, הזמן עוצר, ואני מרגיש נסחף בעיניך הנוודיות.

יש לך את הברק של האדמה על העור שלך, המהות המוזהבת של השמש והאש שלה, בכל ברק נוכחותך נצמדת, ובהליכה האלגנטית שלך, אני משתגעת ואני נכנעת.

השפתיים שלך, כפתורים אדומים של בושם, הם נפתחים לאט כמו פרח אביב, הם מזמינים לנשיקה, לתעלומה ולריקוד, עם הבטחות שמציתות את כל הנשמה..

תחת שמיים כחולים של אחר הצהריים, כשהשמש מנשקת בעדינות את העור, הולכת סופי, כהה מן הקסם, עם שיערה המקיף כמו גלים של ים.. המקלות שלה, ריקוד של זהב ואבן עזים, נעים במקצב הרוח, כל פנייה סימפוניה, כל רצועה סיפור.. סופיה, המוזה של חיוך מושלם, של צחוק, של שיר של שמחה, של שפתיים, של עלי פרח, בהם מתיישבת המתוקה.. גוף, שיר בתנועה, כל צעד שיר של חן, כל מבט שיר של קסם, כל מחווה, הצהרה של חיים.. עיניהם, כוכבים מסתתרים, זורחים באור של אלף חלומות, עמוקים כמו הלילה, ברורים כמו השחר.. סופיה, בצעדתך יש קסם, נוכחותך מאיר את היום, המהות שלך, תעלומה שעדיין לא התגלתה, יצירת אמנות בכל דופק לב.. המגלולים שלך, כתר האלים, מתנה מהטבע, מעוררים מבט, מושכים אנחות, קסם שלא יפסיק לעולם.. חיוך שלך, מגן דוד בחושך, מוביל נשמות אבודות תקווה בזמנים של ספק, זוהר שלא יכבה לעולם. את מלודיה בעולם רועש, ציור

תחת שמיים כחולים של אחר הצהריים, עם השמש מנשקת בעדינות את העור, הולכת סופי, כהה של קסם, עם שיערה המגולגל כמו גלים בים. המגלולים שלה, ריקוד של זהב ואבן עזים, הם נעים למקצב הרוח, כל עקומה סימפוניה, כל רצועה סיפור. סופיה, המוזה של חיוך מושלם, הצחוק שלה, שיר של שמחה, השפתיים שלה, עלי הפרח, בהם, מתוקה שוכבת. הגוף שלה, שיר בתנועה, כל צעד פסוק של חסד, כל מבט פסוק של קסם, כל מחווה, הצהרה של חיים. בעיניה, כוכבים חבויים, הם זורחים עם האור של אלף חלומות, עמוק כמו הלילה, ברור כמו השחר. סופיה, בהליכה שלך אתה נושא קסם, הנוכחות שלך מאיר את היום, המהות שלך, תעלומה לגלות, יצירת אמנות בכל קצב. המייקאפ שלך, כתר של אלת, מתנה מהטבע, הם מבלבל מבט, לתפוס נשימה, קסם שלא מפסיק. חיוך שלך, מגדלור בחושך, מדריך לנשמות האבודות תקווה בזמנים של ספק, זוהר שלעולם לא נכבה. את מלודיה בעולם רעשני, צבע

תחת השמים הכחולים של אחר הצהריים, כשהשמש מנשקת בעדינות את העור, סופיה הולכת, כהה מן הקסם, עם שיערה המגולח כמו גלים של ים.. הן רוקדות בזהב ובאבן, הן נעות במקצב הרוח, כל עקומה היא סימפוניה, כל כריכה היא סיפור.. סופיה, אהובתו של חיוך מושלם, צחוקה, שיר של שמחה, שפתה, עלי הפרח, בהם מתיישב המתוק.. גוף האדם, שיר בתנועה, כל צעד פסוק של חסד, כל מבט פסוק של קסם, כל מחווה, הצהרה על חיים.. אך כאשר הוא נראה באור, הוא נראה כמו כוכב, כהה כמו השמש, כהה כמו השמיים, כהה כמו הים.. סופיה, בטיול שלך אתה מביא קסם, נוכחותך מאיר את היום, את המהות שלך, תעלומה לגלות, יצירה של אומנות בכל קצב.. הן הן טבע, הן טבע של אהבה, הן טבע של אהבה, הן טבע של אהבה, הן טבע של אהבה, הן טבע של אהבה, הן טבע של אהבה, הן טבע של אהבה.. חיוך שלך, מגן דוד בחושך, מוביל נשמות אבודות, תקווה ברגעי ספק, זוהר שאף פעם לא יכבה.. את מלודיה בעולם רועש, ציור על בד לבן, שירה שנכתבה ברוח, נצחית, יפה, אינסופית.. סופיה, יפהפייה, עם צחוקך בונה גשרים, עם נוכחותך זרעת חלום, עם הימצאותך הופכת את העולם לטוב יותר.. וכל יום ימצא אותך זוהר, כל לילה ימלא אותך בשקט, החיים יתנו לך את השיר הטוב ביותר, ותהיה תמיד זוהרת, סופיה, נשמה אפלה..

**סופיה, כוכב בוהק בפינה של השמים, כוכב מבריק, עם אור זהוב, היא מדהימה את העולם.. סופיה, יפהפייה עם שיער קסום, בחיוך שלך חלומות מתעוררים.. התלתלים שלך, מפלים של הובנה טהורה, הם רוקדים ברוח עם קסם בטוח. כל שורשייך הם תעלומה, כל קווים הם סיפור, בשיערך הזמן אבד.. את הולכת בחמלה, כמו אלת אדמה, גוףך מושלם בחלום אינסופי.. צעדיך, הרמוניה על האדמה, הם עוצרים את העולם סביבך. עינייך, שני כוכבים בלילה בהיר, הן משקפות את הנשמה, היא מוגנת בזוהר שלה.. אלו חלונות ליקום בלתי נגמר, היכן שהכוכבים, לרגליך, רואים את סוף דרכם.. בחיוך המושלם שלך אני מוצא את השקט, זה קרן שמש שמאיר את נשמתי. כל ברק, סיבה לחיות, כל צחוק, מלודיה שאני רוצה לעקוב אחריה.. סופיה, את המוזה של החלומות והשירים, בך יופי מוצא את נשיקותיו.. ברונטית מתולתלת, עם גוף אידיאלי, את ההשראה, האהבה האינסופית. יתכן שיוםך יהיה ארוך, מלא אור, יתכן שתמצא תמיד אהבה בצלב שלך.. תמיד הכוכב המנחה, השחורה האלוהית שמפליאה את העולם

**סופיה, כוכב בהיר בפינה של השמיים, כוכב מנצנץ, עם אור זהוב שלו, הוא מתפלא על העולם. סופיה, ברונטית עם קישוטים קסומים, בחיוך שלך, חלומות מתעוררים. המגלולים שלך, מפלי מים של עצי עיזים טהורים, הם רוקדים ברוח עם קסם בטוח. כל שורשי השיער הם תעלומה, כל עקומה היא סיפור, בשיער שלך, הזמן מבוזר.. את הולכת עם חן, כמו אלת ארץ, הגוף שלך פסלים בחלום אינסופי. צעדיך, הרמוניה על כדור הארץ, הם גורמים לעולם סביבך לעצור. עינייך, שני כוכבים בלילה בהיר, הם משקפים את הנשמה, היא מוגנת בזוהר שלה. הם חלונות ליקום אינסופי, היכן שהכוכבים, לרגליך, רואים את סוף דרכם.. בחיוך המושלם שלך, אני מוצא שלום, זה קרן שמש שמאיר את נשמתי. כל בזרקורים, סיבה לחיות, כל צחוק, מלודיה שאני רוצה לעקוב אחריה. סופיה, את המוזה של חלומות ושל שירים, בך, יופי מוצא את נשיקותיה.. ברונטית מקרטעת, עם גוף אידאלי, את ההשראה, האהבה הבלתי ניתנת לערעור.. "ואם ימיך יהיו ארוכים, מלאי אור, ואם תמיד תמצא אהבה בצלב שלך,. עדיין הכוכב המנחה, הברונית האלוהית שמפתיעה את העולם.

**סופיה, כוכב בהיר בפינה של השמיים, כוכב מנצנץ, עם אור זהוב, פלא לעולם.. סופי, ברונטית עם תלתלים קסומים, בחיוך שלך חלומות מתעוררים. המגלולים שלך, מפל עץ אלון טהור, רוקדים ברוח עם קסם בטוח. כל זרוע היא תעלומה, כל פנייה היא סיפור, בשיער שלך, הזמן אבד. את הולכת בתכנות, כמו אלת ארץ, גוףך מושלם בחלום נצחי.. צעדיך, הרמוניה על האדמה, גורמים לעולם סביבך לעצור.. עינייך, שני כוכבים בלילה בהיר, משקפות את הנשמה, מוגנת בבהירות שלה.. הם חלונות ליקום אינסופי, היכן שהכוכבים, לרגליך, רואים את סוף דרכם.. בחיוך המושלם שלך אני מוצא שלום, זה קרן שמש שמאיר את נשמתי. כל ברק, סיבה לחיות, כל צחוק, מלודיה שאני רוצה לעקוב אחריה.. סופיה, את המוזה של החלומות והשירים, בך יופי מוצא את נשיקותיו.. "ברונה קצרה, עם גוף אידאלי, את השראה, אהבה אינסופית". תאריך ימים ארוכים, מלאי אור, שתמיד תמצא אהבה על הצלב שלך.. היא עדיין הכוכב המנחה, השחורה האלוהית שמפליאה את העולם..

"ברחבי הלילה הכוכבים, ירח ביישן מראה את אוריו, אבל אף כוכב, כמה שהוא בוהק, לא יכול להתחרות ביופי שלך, סופיה, שחורה שמתנגדת לדברים הרגילים, עם קישוטים שרוקדים כמו גלים ברוח, וחיוך שמאיר אפילו את הפינות החשוכות ביותר.. המגלולים שלך, סופיה, הם תעלומה, כל אחד מהם מחזיק סוד, סיפור, לחישה של הנשמה, כמו נהר שמתפתל בשקט, מביא עמו את הרעננות של החיים, את נשימה של השמים, את השלום של יום מושלם.. גוףך, מקדש ההרמוניה, נבנה על ידי ידיים אלוהיות, עם עקומות ששרות את השיר של הארץ, את המנגינה של הנשיות במלוא עוצמתה, כל צעדך הוא ריקוד, כל מחווה, יצירת מופת, כוריאוגרפיה שמשאירה את כולם ללא נשימה.. ואז יש את החיוך שלך, יצירת אמנות בפני עצמה, עקומה שמאירה אושר, הופכת עצב לאבק כוכבים, הבטחה שהכל יהיה בסדר, שהחיים הם יותר מרק עבר, זהו מסע, הרפתקה משותפת, ובחיוך שלך, סופיה, נמצא המפתח לגורל זה.. בך, סופיה, גן העדן והארץ נפגשים, המתוק של שקיעת שמש, התעלומה של לילה אינסופי, את השירה בתנועה, אודה ליופי שמתעלה על הפיזי, המהות שמאירה את העולם, הזיכרון ששלמות קיימת, וזה, במקלות שלך ובמכנסיים שלך. צחוק, יש הדהדה של אלוהים. סופיה, את השתקפות של הנקבי, מוזה בעולם שיכור להשראה, ובכל פינה בה את משאיר את עקבותיך, נולד פרח, נשימה, שיר.. את האור שלא יכבה, המגדלור בסערה, הסיבה שהלב פועם, ההוכחה שהיופי הוא אמיתי, ואת, סופיה, את הביטוי המוחלט שלו..

שיר לסופיה ברחבי הלילה הכוכבים, ירח ביישן מראה את אוריו, אבל אף כוכב, לא משנה כמה הוא בהיר, לא יכול להשוות ליופי שלך, סופי, ברונטית שמתנגדת לרגילה, עם קישוטים שרוקדים כמו גלים ברוח, וחיוך שמאיר אפילו את הפינה החשוכה ביותר. המייקאפ שלך, סופיה, הוא תעלומה, כל אחד מהם שומר סוד, סיפור, לבישת הנשמה, כמו נהר שמסתובב בשקט, מביא עמו את הרעננות של החיים, הנשימה של גן העדן, השלום של יום מושלם.. הגוף שלך, מקדש של הרמוניה, נבנה על ידי ידיים אלוהיות, עם עקומות ששרות את השיר של הארץ, המנגינה של הנשיות בזוהר שלה, כל צעד שלך הוא ריקוד, כל מחווה, יצירת מופת, כוריאוגרפיה שמשאירה את כולם ללא נשימה. ואז יש את החיוך שלך, יצירת אמנות בפני עצמה, עקומה שמושכת אושר, שהופכת עצב לאבק כוכבים, הבטחה שהכל יהיה בסדר, שהחיים הם יותר מרק חולפים, זה מסע, הרפתקה משותפת, ובחיוך שלך, סופי, נמצא המפתח לגורל הזה.. בך, סופיה, גן עדן וכדור הארץ מתכנסים יחד, הרכות של שקיעת שמש, התעלומה של לילה אינסופי, את שירה בתנועה, אודה ליופי שמתעלה על הפיזי, המהות שמאירה את העולם, תזכורת שמושלם קיים, ושבמקלחת שלך ובצחוק שלך, יש אור. זה ההדהוד של האלוהים. סופיה, את השתקפות של העליונות, מוזה בעולם צמא להשראה, ובכל פינה בה את משאיר את עקבותיך, נולד פרח, נשימה, שיר,. את האור שלא יכבה, המגדלור בסערה, הסיבה לכך שהלב פועם, ההוכחה לכך שהיופי הוא אמיתי, ושאת, סופי, היא הביטוי המקסימלי שלו..

ברחבי הלילה הכוכבים, ירח ביישן מאיר את אוריו, אבל אף כוכב, כמה שהוא בוהק, לא יכול להתחרות ביופי שלך, סופי, שחורה שמתנגדת למקובל, עם שיער קצוץ שרוקד כמו גלים ברוח, וחיוך שמאיר את הפינה החשוכה ביותר.. המייקאפ שלך, סופיה, הוא תעלומה, כל אחד מהם מחזיק סוד, סיפור, לחישה של הנשמה, כמו נהר שמתפתל בשקט, מביא עמו את הרעננות של החיים, את הנשימה של השמיים, את השלום של יום מושלם.. גוףך, מקדש הרמוניה, נבנה על ידי ידיים אלוהיות, עם עקומות ששרות את השיר של הארץ, את המנגינה של הנשיות במלוא עוצמתה, כל צעדך הוא ריקוד, כל מחווה, יצירת מופת, כוריאוגרפיה שמשאירה את כולם ללא נשימה.. ואז יש את החיוך שלך, יצירת אמנות בפני עצמה, עקומה שמושכת אושר, שהופכת עצב לאבק כוכבים, הבטחה שהכל יהיה בסדר, שהחיים הם יותר מרק עבר, זה מסע, הרפתקה משותפת, ובחיוך שלך, סופי, אתה מוצא את המפתח לגורל זה. בך, סופיה, גן עדן ואדמה מתמזגים, הרכות של שקיעת שמש, התעלומה של לילה שאינו נגמר, את שירה בתנועה, אודה ליופי שמתעלה מעל הפיזי, יסוד שמאיר את העולם, תזכורת שהמושלם קיים, ובצחוק שלך, בקישוטים שלך, נמצאת האמת. ההדהוד של האלוהות.. סופיה, את השתקפות של העליונות, מוזה בעולם צמאי השראה, ובכל פינה בה את משאיר את עקבותיך, נולד פרח, נשימה, שיר.. את האור שלא נכבה, המגדלור בסערה, הסיבה שהלב פועם, ההוכחה שהיופי הוא אמיתי, ואת, סופי, את הביטוי האולטימטיבי שלו..

תחת שמש אחר הצהריים הבוהקת, שם האור מנשק את העור במתוק, הולכת סופיה, הברונית המגולגלת, אלת כדור הארץ, יופי טהור. שיערה הוא נהר מסתבך, של לולאות שרוקדות עם הרוח, כל אחת מסתורין שמחזיק, כל קישוט, סיפור, הרגשה. היא מתקדמת עם ח&#