SophieJones69

Entre la dulzura y el fuego: זו אני, וזו ההרגשה של העולם שלי..

יש כאלה שהולכים דרך החיים משאירים עקבות של מתוק בלי אפילו להבחין. אני אחד מהם. אני אוהב לחייך בימים, אפילו כאשר הם לא מגיע להם. הרגשות שלי נמצאים על פני השטח, העיניים שלי מדברות יותר ממה שהן שומרות על שתיקה, והמחוות שלי מגלות מה אני מרגישה לפני שאני אומרת מילה אחת. אני בעלת ביטוי, אינטנסיבית, ורגישה מאוד. אני מרגיש יותר ממה שאני צריך, אני נותן יותר מעצמי ממה שציפיתי. וזה, למרות שזה עושה אותי פגיע, גם עושה אותי ייחודי.

אבל אל תטעו: מתחת למתוק הזה שוכנת אש בוערת באיטיות. וכשהוא נדלק, אי אפשר לכבות אותו. החושניות שלי אינה כפויה, היא טבעית. זה בדרך שאני נשך ללא מודעות שלי שפה, בדרך המבט שלי משוטט כשאני רוצה, בדרך הגוף שלי רוטט כשאני מרגיש.

אני יכולה להיות רכות ומשוגעת באותו הזמן. השקט המלטף. והסערה שאתה לא מבקש אלא נהנה ממנה. אני תערובת טעימה של חיבוק וחטא. הבלוג הזה הוא לא רק מרחב שבו אני כותבת: הוא המראה שלי, המקלט שלי, הפרובוקציה שלי. אם אתה כאן, זה בגלל שהרגשת את הניצוץ. ואם תישאר, תתכונן לגלות את כל הגרסאות שלי. אפילו הכי אינטנסיביים.

יש אנשים שעוברים את החיים משאירים אחריהם עקבות של מתוק מבלי אפילו להבחין בכך.. אני אחת מהן.. אני אוהב לחייך לימים, אפילו כשהם לא ראויים לזה.. הרגשות שלי נמצאים על קצה העור, העיניים שלי מדברות יותר ממה שהן שומעות והתנועות שלי מגלות מה אני מרגישה לפני שאני אומרת מילה.. אני בעלת ביטוי, אינטנסיבית ורגישה מאוד.. אני מצטער יותר ממה שאני צריך, אני נותן יותר ממה שאתם מצפים. וזה, למרות שזה הופך אותי לפגיעה, גם הופך אותי ליחודית.. Pero no te confundas: מתחת לאדמה זו שורפת אש קטנה אך מתמשכת. וכשהוא נדלק, אף אחד לא יכול לכבות אותו.. החושניות שלי לא מאולצת, היא טבעית.. זה בדרך שאני נושך את השפתיים שלי בלי לדעת, איך המבט שלי נעלם כשאני רוצה, איך הגוף שלי רוטט כשאני מרגיש. אני יכולה להיות רכה ומטורפת בו זמנית. שקט מוחלט שורר. והסערה שאתה לא מבקש אבל אתה נהנה ממנה.. אני תערובת טעימה של חיבוק וחטא.. הבלוג הזה הוא לא רק מקום שבו אני כותב: זו המראה שלי, המקלט שלי, הפרובוקציה שלי.. אם אתה כאן, זה בגלל שהרגשת את הניצוץ.. ואם תישאר, תתכונן לשמוע את כל הסיפורים שלי... הן הופכות להיות חזקות יותר..

הגוף שלי מדבר. והתשוקה שלי לא מסתתרת.

יש רגעים שאני לא רוצה לדבר, רק להסתכל. ותנו לשפת הגוף שלי לומר את מה שהפה שלי לא אומר.. כי כשאני מרגישה רצויה, משהו בתוכי נדלק, כאילו כל חלק של העור שלי מתעורר בקצב שלו, איטי, מפתה, בלתי נמנע.. המתוקה שלי עדיין שם, היא לא הלכה, אבל היא לוקחת צורות אחרות. מגע רך, צחוק שובב, מבט שמרמז על יותר ממה שהוא מודה.. אני לא אחת שמבקשת רשות להרגיש, לחקור, להיכנע.. אני אחת שמזרימה, אחת שמפריעה בלי לנסות, אחת שמתענגת בלי לפחד להידלק..

יש פעמים שאני לא רוצה לדבר, רק להסתכל.. ותנו לשפת הגוף שלי לדבר את מה שהפה שלי שומר על שתיקה. כי כשאני מרגישה רצויה, משהו בתוכי עולה באש, כאילו כל חלק של העור שלי מתעורר למקצב שלו, איטי, מפתה, בלתי נמנע.. המתוקות שלי עדיין שם, היא לא הלכה, אבל היא לוקחת צורות אחרות. חיבוק רך, צחוק שובב, מבט שמרמז יותר ממה שהוא מודה.. אני לא אחד לבקש רשות להרגיש, לחקור, להיכנע. אני אחד מאלה שזורמים, שמתגרים בלי לנסות, שמתענגים בלי לפחד להישרף..

אני ילדה שקטה, אחת מאלה שנהנות מהדברים הקטנים: כוס קפה טובה בבוקר, צליל הגשם, או להתעלף בעמודים של ספר שגורם לי לחשוב. אני אוהבת את הטבע, מרגישה את השמש הרכה על העור שלי והרוח משחקת עם השיער שלי. כשאני רוצה להתנתק מהעולם, אני סורקת מקרמאה; כל קשר הוא כמו מדיטציה, דרך ליצור משהו עם הידיים שלי והרוגע שלי. יש לי מחשבה סקרנית ולב שתמיד מחפש יופי, ידע, ורגעים אותנטיים.