SimaWendy

בשבילי, סטרימינג תמיד היה יותר מסתם דרך להתחבר עם אנשים זה צורה של אמנות חיה. בכל פעם שאני הולך לחיות, אני צעד לתוך עולם מלא בצבע, מצב רוח, ורגשות שנותנים לי השראה בדרכים בלתי צפויות. האורות, המוזיקה, והאנרגיה של הקהל יוצרים מרחב שבו היצירתיות זורמת בחופשיות.. אני מרגישה לעיתים קרובות שהצופים שלי ואני בונים ביחד יקום קטן, אחד שקיים רק ברגע הזה.. רגעים אלה נשארים איתי זמן רב אחרי שהזרם נגמר, הופכים לזרעים של השראה למשהו חדש לעיתים קרובות, לסקיצות הקעקועים שלי.

אמנות הקעקועים הייתה התשוקה שלי מאז שאני זוכר את עצמי.. אני רואה את העור כקנבס חי אחד שנושם, זז, ומספר סיפורים. כשאני מעצבת קעקועים, אני מנסה ללכוד רגשות, שברים של חלומות, או את האנרגיה שאני מרגישה במהלך ההופעות שלי.. לפעמים שיחה בודדת עם צופה מעוררת רעיון: סמלה, קו, צורה שהופכת לחלק מהציור הבא שלי.. סטרימינג נותן לי גישה לכל כך הרבה רגשות שמחה, התרגשות, רגיעה, חיבור ורגשות אלה מוצאים את דרכם לאמנות שלי. במובן מסוים, לכל קעקוע שאני מצייר יש דופק שהתחיל באחד מההופעות החיה שלי.

אני גם מוצא שהזרימה מאתגרת אותי להביע את עצמי באופן שונה. כשאני עומדת מול המצלמה, אני הופכת גם לאמנית וגם למבצעת, מערבבת אינטואיציה עם אסתטיקה.. אני שמה לב לאור, צל, וצורה בדיוק כמו שאני עושה כשאני משרטטת.. הצבעים ברקע שלי או הדפוס של הלבוש שלי משפיעים לעיתים קרובות על הטונים והמרקמים שאני משתמשת בהם מאוחר יותר ברעיונות הקעקועים שלי.. אפילו זרימת התנועה הדרך שאני משנה, פוזה, או משחק עם פרספקטיבה הופך מחקר בצורת האדם והאנטומיה, משהו כל אמן קעקוע מעריך עמוקות.

כמובן, השראה לא תמיד מגיעה באופן מיידי.. לפעמים אני מסיים זרם מרגיש ריק, וזה בסדר גם. אמנות לא עוסקת בהשראה מתמדת, היא עוסקת בצפייה בחיים ונותנת להם לדבר כשהם מוכנים.. אני אבקר שוב זרם בראשי, לזכור רגש מסוים או מחוות, ואז לפתע עיצוב חדש מופיע בספר השרטוטים שלי. סחרור של אנרגיה הופך לגל, מבט רך הופך לקו, צחוק משותף הופך לסמל של חיבור. התהליך הוא אורגני, כנה, ועמוק אישי.

בסופו של דבר, סטרימינג וקעקוע הם שני חלקים של אותה נשמה יצירתית. שניהם מאפשרים לי להביע את עצמי, להתחבר לאנשים, ולהפוך רגשות לאמנות חזותית.. דרך זרימה, אני מגלה חלקים מעצמי שלא ידעתי שהם קיימים ודרך סקיצות הקעקועים שלי, אני נותן לחלקים האלה צורה קבועה. הקהל שלי אולי רואה הופעה, אבל אני רואה מקור חיים של השראה, אחד שמזכיר לי שאמנות יכולה לבוא מכל מקום, אפילו מהבהירות של מצלמה והחום של רגע משותף.