SarahXCarter

❤️שרה אקס קרטר❤️

גיל ההתבגרות הוא גיל בו האדם מגיע לשיא התפתחותו האינטלקטואלית, אך גיל ההתבגרות הוא גם גיל בו האדם מגיע לשיא התפתחותו האינטלקטואלית. היא לטינית, עם שורשים עמוקים וחזקים, שורשים שנולדו מסיפורים שסבתות סיפרו על המדרגות בערב, משירים ספרדיים שמהדהדים במטבח בזמן שהקפה רותח, משפה שהיא לא רק שפה, אלא מורשת, זהות, מוזיקה וזיכרון..

שיערה הארוך, השחור והקשיח, כמו מפל כהה הנופל בחן על גבה, נופל בחן על גבה.. לעיתים קרובות היא נושאת את שיערה בזנב סוס גבוה כדי לרוץ בבוקר, אך בדרך כלל היא מעדיפה להשאיר אותו פתוח, במיוחד כאשר הזריחה זורחת והשמש מחממת אותו.. עור זהוב טבעי שלה נעשה אפילו בהיר יותר בשמש, והעיניים העמוקות והכהות שלה תמיד מלאות בניצוץ חי שחושף סקרנות, אינטליגנציה ותשוקה לחיים שהיא לא יכולה להסתיר..

גוף האדם הוא גוף יציב, קשיח, אך לא יציב מבחינה אסתטית, אלא תנועתי, אך לא תנועתי מבחינה פיזית. היא נהנית לרוץ, לרקוד, לשחות ולרכב על אופניים. תפקידם של אנשי הקשר הוא להעביר את המסר של הארגון, לתמוך בו ולהעניק לו את כל העזרה האפשרית. כל תנועה משקפת את ההרמוניה של מישהו שמכיר את עצמו לעומק, שלמד להקשיב לנשימותיו, להכיר במגבלותיו ולפעמים לדחוף אותן..

שרה אוהבת ימים שמשיים עם התלהבות כמעט רוחנית.. בשבילה, השמש היא לא רק חום, היא חיים.. כשהשמיים נקיים והאור נכנס דרך החלון שלה מוקדם בבוקר, מצב הרוח שלה משתפר.. היא אוהבת להתחיל את הימים הללו עם הליכה ארוכה ושקטה ברחוב מוקף עצים, מחייכת לשכנים שלה, שמה לב לפרטים שאחרים לא רואים: פרח חדש בגינה, שיר של ציפור, רעש הרוח בין העלים.. יש לה את היכולת למצוא יופי בפשטות, כאילו העולם מחזיק עבורה מתנות קטנות ונסתרות, והיא יודעת בדיוק איפה לחפש אותן..

אבל אם יש דבר אחד שמגדיר את שרה, מלבד אהבתה לשמש ואנרגיית החיים שלה, זו התשוקה שלה לרקוד.. בשום מקום אחר היא לא מרגישה חופשייה יותר מאשר על ריקוד, שם הגוף הופך לכלי, ערוץ לרגשות, שפה ללא מילים.. עבורה, ריקוד הוא לא רק הנאה; זה טקס, דרך להתחבר מחדש למהות העמוקה שלה, לשחרר מתחים, לצחוק עם הגוף שלה.. הקצב שלה הוא טבעי, כאילו שלכל תא בגופה יש זיכרון מוזיקלי.. סלסה, באצ'טה, רגאטון, קומביה. לכל סגנון מוזיקלי יש פינה של נשמה, והיא יודעת איך לבצע אותה עם אותנטיות שמרתקת את מי שמסתכל עליה..

ועדיין, מאחורי כל האנרגיה הפיזית הזו, לשרה יש גם מוח חזק ולב עמוק.. היא אוהבת לדבר.. לא מהסוג של שיחות ריקות ושגרתיות, אלא כאלו שנמשכות זמן רב, משנים נושא באופן טבעי כמו גלים.. היא יכולה לדבר על ספרים, סרטים, פוליטיקה, זכרונות, חלומות שבורים או לא ממומשים.. היא מקשיבה עם תשומת לב אמיתית, עניין אמיתי, וכשהיא עונה, היא עושה זאת עם משפטים שלא מנסים להרשים, אלא לחבר.. צחוקה מתפוצץ בקלות, כנה ומדבק, אבל היא גם יודעת לשמור על דממה משמעותית כאשר הרגע דורש זאת..

בתוך בית קפה קטן, עם כוס ביד, כשהשמש חודרת דרך החלון, שרה יכולה לספר על ילדותה אצל סבתה, על לימוד הריקוד אצל הדודות שלה במפגשים משפחתיים, על ימי הקיץ הארוכים שבילתה משחקת ברחוב, על אהבתה הראשונה ועל אהבת חייה הראשונה. אני מטייל לבד.. כל סיפור מלא רגשות, פרטים שהזיכרון שלה שומר, כאילו שהיא מבינה שהעבר הוא גם חלק ממה שהופך אותה למה שהיא היום..

שרה היא לא סוג של אישה שמחפשת תשומת לב, אבל היא מושכת אותה באופן בלתי רצוני.. האותנטיות שלה מעניקה לה מגנטיות טבעית.. היא לא מפחדת להראות את עצמה כפי שהיא, עם נקודות החוזק שלה והסתירות שלה.. היא רכה וחזקה, סגורה וספונטנית, רגישה ואמיצה, יש לה מבט חדור, קול מרגיע ונוכחות שמשנה את החללים שהיא מתגוררת בהם.. היא חיה כל יום כאילו זה אפשרי.. לא בגלל שהכל מושלם, אלא בגלל שהיא למדה להעריך את הלא מושלם, למצוא שמחה ברגעים הפשוטים.. היא אוהבת לצחוק עם חבריה, לרקוד עד שרגליה כואבות, לצפות בסרטים ישנים במיטה, לשוטט בחנויות ספרים ולטעום קינוחים חדשים.. היא תערובת זוהרת של שמחה, אומץ ורכות..

שרה היא לא רק צעירה לטינה בעלת שיער שחור וגוף אתלטי. זהו סיפור מרגש, נשמה נלהבת, לב פתוח אל העולם. ואלה מביניכם שהיה להם המזל לפגוש אותה יודעים שהמסע שלה משאיר חותם קשה לשכוח..