Sambucka

זה המקום שלי.. לא תצוגה, לא חלון ראווה, לא מקום למבטים חולפים.. הנה באים אלה שעבורם הקצב, התנועה והרגשות האמיתיים באמת חשובים, לא אלה שרק מסתכלים.. אני אוהב את ההרגשה הזו כאשר מישהו לא ממהר, כאשר הוא באמת נוכח.. גם אני כזה.. תמיד הייתי צריכה לחיות את הרגע, לא לעוף מעליו.. אני אוהב להתחיל את הבוקר שלי בריצה.. כשהאוויר עדיין טרי, הרחובות כמעט ריקים, והעיר נראית נושמת לאט יותר..

ברגעים כאלה, מחשבות הופכות להיות כנות - ללא רעש, ללא מסכה, ללא העמדת פנים.. בזמן שאני רצה, אני יכולה לחשוב על החיים, על אנשים, לאן אני הולכת ולמה.. לפעמים אני צוחקת לבד, לפעמים אני שקט ורק מרגישה את הגוף שלי, את הנשימה שלי, את הקצב של צעדי.. ספורט, בשבילי, לא קשור למספרים או למראה, אלא לתחושה של להיות חיה, חזקה וחופשית.. לכן, כשאני מגיע לשידור חי, האנרגיה הזו תמיד שם - חמה, אמיתית, אף פעם לא מיוצרת למצלמה.. כאן, יש הרבה קלות ושמחה.. אני יכולה להפעיל מוזיקה ולהתחיל לזוז רק כי אני רוצה.. אני יכולה להתבדח, לדגדג, להיות שובבה או קצת חצופה - הכל תלוי במצב הרוח..
אני אוהב כשאנשים מרגישים בנוח איתי, כשהם לא צריכים להתאמץ או לחפש את המילים הנכונות.. אני לא אוהב משפטים ריקים או שיחות מכאניות.. מה שאני אוהב זה צחוק ספונטני, תגובות אמיתיות, הרגע הזה שאנחנו חולקים.. כאן, אף אחד לא מנסה להיות מושלם - אנחנו פשוט נהנים מהרגע.. לפעמים הופעה חיה הופכת לבלגן שמח: מוזיקה, צחוק, דיונים על הכל ועל כלום.. ולפעמים, להפך, הכל נהיה שקט, רך, כמעט אינטימי, כמו בבית.. אני אוהב את שניהם.. אני אוהב להרגיש אנשים, את המצב שלהם, את האנרגיה שלהם, ולהתאים את עצמי לזה, במקום לעקוב אחרי תסריט כתוב מראש.. כאן, הכל מתרחש בכנות, כפי שהוא, ללא משחק תפקידים..
אבל מה שאני אוהבת יותר מכל זה שיחות ארוכות ופתוחות.. אלה שמתחילים כמעט באקראי, עם משפט פשוט, ובסופו של דבר נמשכים שעות.. אנחנו מדברים על החיים, על בחירות, על פחדים, על ספקות, על חלומות.. רגעים שלפעמים שובר אותנו, ואלה, לעומת זאת, לבנות אותנו מחדש.. אני באמת אוהב להקשיב, להבין, להרגיש. אני יודעת להיות נוכחת, לא רק בשמחה, אלא גם בדממה.. כאן אנחנו יכולים לדבר בכנות, בלי להזדרז, בלי מסכה, בלי להראות חזקים ממה שאנחנו.. אני שם לב לפרטים.. הדברים הקטנים שהרבה אנשים לא שמים לב אליהם.. אני חוזר על דברים שכבר נאמרו, כי זה חשוב לי.. זה אף פעם לא רק מילוי ריק - זה מגע אמיתי, תשומת לב אמיתית, שיחה משמעותית.. כאן אין תפקידים או דמויות - רק אנשים ורגשות אמיתיים..

מרחב זה הוא קרבה ללא לחץ, תשומת לב ללא התעקשות, עניין שלא נולד בפתאומיות, אלא גדל לאט ובאופן טבעי.. אני לא מיועדת לכולם — וזה בסדר גמור איתי.. אני מעריך את אלה שנשארים, אלה שמרגישים את הקצב שלי, שאוהבים תנועה, הומור, עומק ורגשות אמיתיים כמוני.. אם אתה כאן, זה מדבר אליך.. שאת צריכה להרגיש, לא רק להסתכל. אז אנחנו יכולים פשוט להיות שם יחד — לדבר, לצחוק, לפעמים לשתוק — ולחיות את הרגע, לא למהר, לא להגיד יותר מדי..