SamanthaHarper

היי, שמי סמנתה ואני כל מה שתרצו..

Tu es belle: והם אוהבים אותך.. אתה צעיר: על vous sourit. אם אהבה יכולה להיפתח בלב הזה שבו שום דבר לא זוהר. חיוך זה של עצבי יהפוך, מחשבה רחוקה, אל הזהב האפור של קצוותיך, אל התורן החיוור של ידך.. אך אני רק חיוך ששכב בתוך עיניי - אגם קר שכאשר אני רואה אותך צוחק, אני שוכח אותו בבהק שמח.. היה לי חלום.. אך לא יכלתי להרים את השמלה הקרה שלה, את השינה הקלה שלי, בשחר.. כל הצללים לשווא הוא זרק את האפלה שלו. הלב שלי כהה יותר. זה היה בלב שלי. מת. אני קיים בשביל מה שקרה לי.. בגלל זה אני עצובה יותר... אה, חלום משעמם, הזמן היה קצר, והלב שלי פחות עייף... איזה חלום זה היה?.

יש לי חלום.. אך השחר לא יכול היה להרים את השמלה הקרה שלי, את השינה הקלה שלי.. אך כל העולם היה שחור.. הלב שלי כהה יותר. זה היה בלב שלי.. הוא מת.. אני קיים ממה שקרה לי.. -מה? אני עצובה יותר... אך הזמן עבר והשמש ירדה, והשמש נראית פחות חזקה. מה קורה? אני לא יודע.. האם אתה אוהב אותי? אהבה, לא אהבה. כלום. אהבה שאנחנו מסתיימת היא כבדה.. אני לא רוצה להיות מי שאני, אני רוצה להיות מי שאני. כאשר חלום הוא יפה, היום הוא חיוך. אם אני עצוב או מכוער - זה הצל. כאשר הזמן עבר, הרגשתי שאני חייב להמשיך את הדרך הזאת.

חיוך על הרגליים היחפות שלך לרגע ברור על סלעי המפרץ. זה יהיה התואר שאלוהים ימצא לגוף החומצי שלך בארמון של השעה שלנו מאוהבת בכישלון.. אני זוכר. הוא הלך אל גדת הנהר השחור.. הברבורים ברחו מפני עיניהם של אחרים. זו הייתה הגישה שלנו, של שליחים עצובים שאיבדו את האמונה בחלומות אחר הצהריים.. כולכם הייתם בצללים.. אורגן עייף, בכי מאחורי הנוף המפוצל הזה. "הסתכלנו אחד על השני בצל, שם אלוהים היה שקט. ומהרעש נותרו רק צעדים בודדים שברחו. "לפני המוות, ובצללים, נשמעת נמוכה יותר ויותר

שים את ידיך על ליבי העישן. הוא מכה ואמנות ההתלוננות מתדרדרת בזמן ההמתנה הקצר שלי.. אך כאשר הן חולפות על פני הים, הן נשארות רגע אחד על פני הים.. אך כאשר יבוא הזמן, יבוא הזמן שבו יתגלה אלוהים בפנינו, כאשר יתגלה בפנינו עולם האמת.. אני זוכר. זה היה על גדת הנהר השחור. הברבורים ברחו מפני המבטים של אחרים.. התנהגותנו הייתה זו, עצובה, של השליחים שאיבדו את אמונתם בחלומות הלילה.. ♪ היית כל כך צלולה ♪. אורגן ישן בוכה מאחורי הנוף הנתקע. "הסתכלנו אחד על השני בצל, שם אלוהים שתק. אך לא היה שום רעש מלבד צעדים בודדים אל המוות, ובצללים נשמעו קולות נמוכים יותר ויותר.

אני רוצה להיות בחייך יותר מרגע אחד, משהו יותר מצללית, משהו יותר מרצון.. אני רוצה להיות, בך, סימן בלתי נמחק, זכרון קבוע ואמת אחת.. תפילה חזקה, עם פחד מהיעלמות.. אך בכל זאת, הן הן, הן הן, הן הן.. צמאה אינסופית לחיבוקים ונשיקות, אבל זה לא מנהג להיות לידיי.. אני רוצה להיות בחיים שלך, עונש היעדרות, כאב רחוק וחרדה נצחית.. יותר מרק תמונה, ומשהו יותר מרק חלום, מאשר כבישים כבושים, זה בא, זה עובר, וזה עוזב.. "היה הצעקה בעינייך, והצחוק על שפיך". להיות הסוף וההתחלה, האפלה והאור, והארץ והשמיים, והחיים והמוות. "היית, כמו בחיי, הפכת להיות את עצמך.

הו, איזה אני אוהב אותך! עם אור היום אני קורא לשמך עם תשוקה ועצב, וכאשר השמיים מכוסים בצללים, נשמתי קוראת לך תמיד. אתה הזמן שמוביל את שעותיי, אתה הרעיון שמגיע לי לנפש, כי כל מה שקיים הוא מרוכז בך, תשוקתי, תקוותי, שירהי.. אין שיר שיכול להתאים לגרושתך או כשאתה אומר לי את אהבתך ואת שפתך מגלה את אמונת מרמתך; אני רועד לקולך ואני רועד אם אתה מסתכל עליי, ואני רוצה לעשות את סופל האחרון שלי נשרף באוויר שאתה נושם

אהבתי את הדמויות האלה, את הדמויות האלה, את הדמויות האלה. אני אוהב אותך מספיק כדי לקרוא לך כל לילה, כמו ספרי האהוב עלי, אני רוצה לקרוא לך, שורה אחרי שורה, אות אחרי אות, חלל אחרי חלל. אני אוהב אותך כדי שאוכל להחזיק ידך מתחת לשמים ולהראות לך כמה אני אוהב אותך כשאתה מסתתר בין הכוכבים. אני אוהב אותך על עלים של סתיו, מדברשום דבר, אבל בכל זאת, בכל זאת,"התקפים של שיגעון, שותה את הדמעות שלך בעוד אני מתעלף על השפתיים שלך". אני רוצה שתחפש את עצמך בין המשפטים שלא אמרת, בין המחשבות המסתתרות, בין הדרכים המורכבות.. אני רוצה למצוא אותך ולא לעזוב אותך שוב. אני אוהב אותך מספיק כדי לקחת אותך למקומות האהובים עליי ולהגיד לך שזה המקום שבו אני מרגיש אני מחפש אותך בערימת המבטים שלא שלך, אבל אני מחפש אותך. אני אוהב אותך כדי שנוכל להיות משוגעים מצחוק, שנוכל להשתכר מכלום, ונוכל ללכת בשקט ברחובות, כן, בנו, מחזיקים יד, או במקום, בנו, מחזיקים יד.. אני אוהב אותך מספיק כדי לרפא אותך, ולרפא אותי, ולרפא את כולם, כדי להחליף את הפצעים בחיוכים ובדמעות על המבטים,. אני אוהב אותך ללילות שבהם אתה חסר, אני אוהב אותך מספיק כדי לשמוע את הצחוק שלך כל הלילה ולישון על החזה שלך, בלי צללים או רוחות רפאים, אני אוהב אותך מספיק כדי לא להניח לעצמו להידבק.. אני אוהב אותך כמו שאתה אוהב כמה אהבה, עם נשמתי, בלי להסתכל לאחור.

לא נפגשנו לא חיפשנו זה את זה בפרדסים עם תפוח בין דמעות המשי בכנסיות תמיד היינו אחד בתוך השני בגוף האלוהי בעל פני שניים בציוריםהן הן, באמת, סיפורים מימי הביניים.מוזיאונים ותמונות של ההורים שלנו תמים כמו נייר אנחנו - בעלי הדרך - אנחנו פשוט עומדים אחד מול השני ובמראות העור אנחנו משקפים את עצמנו כולם העולם נעלם בשקט, והאצבע על השפתיים, היערות שורדים באדמה, הערים מודרכות על ידי הריח, מקומות נמצאים, בהם בני האדם בנו אותם ללא סוף. נהרות נשפכו לים כמו רכבות נשפכו לתחנות רכבת, הרים בלתי ניתנים לתפיס קפאו במערות. אם אני הר, אתה מערה בי, מקום בהרים שבו אין הר, מקום בי שבו אני לא.

הוא לא עלה על פני כדור הארץ במשך שלוש שנים, או אפילו ביום שלישי האחרון? היה משהו אבוד ומצאתי. מי יודע אם כדורים ביער של ילדות. היו ידיות דלתות ופעמונים שבהם מגע אחד התגבר על מגע אחר.. מזוודות צמודות זו לזו, בסיסמה אחת.. אולי לילה אחד, אותו חלום נעלם מיד אחרי התעוררות.. כל עיקרון הוא רק המשך, וספר האירועים הוא תמיד פתוח באמצע הדרך.

זה היה מכה ברק.. שניהם חושבים שתחושה פתאומית גורמת להם להתקרב זה לזה.. בטוח זה יפה, אבל חוסר ביטחון זה יותר יפה.. הם חושבים שמכיוון שהם לא הכירו אחד את השני לפני כן, שום דבר לא קרה ביניהם.. אך מה לגבי הרחובות, המדרגות, המסדרונות, היכן שהם יכלו לצאת לפני זמן רב? אני רוצה לשאול אותך אם אתה לא זוכר - אולי פגישת פנים אל פנים תמיד בתוך דלת מסתובבת, או "אני מצטער" או הצליל של "עשית טעות" בטלפון - אבל אני יודע את התשובה שלך.. הם לא זוכרים.. הם היו מופתעים לגלות שזה כבר זמן רב שהסיכוי משחק איתם, צירוף מקרים לא לגמרי מוכן להפוך לגורל שלך, שהביא אותם קרוב ורחוק, שהיה מכשול בדרכך, והוא השתחרר.. היו סימנים, סימנים, אבל מה אם הם לא היו מובנים?.

רק כשאתה אוהב אותי אני מוריד את המסכה המשובחת הזו והחיוך שלי שלי והירח הירח ואותו עצים של עכשיו השמיים האלה האור של הנוכחות שפותחים עד לסחרור והם רק נולדו והם נצחיים והעיניים שלך נולדו איתם המבט שלך השפתיים שלך הם נותנים לי שם, הם מגלים אותי.. רק כשאני אוהב אותך אני יודע שזה לא עוצר בי מה זה מעבר חיים? ומוות הוא מעבר, וזמן הוא אנטרקוזה בוערת ללא אמש עבר, ללא עתיד.

הפעמונים מצלצלים, הסירנות מייללות אני משחרר את המושכות דוהר וצוחק אני מוציא את הקירות מכלל פעולה, הדייקים מתפרקים קפיצה ירוקה אני מקווה שהשמיים הכחולים ישמיעו אופקים שפותחים את הרוחות ויאפשרו לי לעבור: "פנה מקום לאישה שלא פחדה מגאות האהבה או מהוריקנים של בוז" היין הישן זכה באדום, בלבןענבים יוצאים עם העור הרך שלהם..עגולות האצבעות שלך, אתה מגשמת עלי, אתה מרחית את העצב, אתה בונה מחדש את ספריות המגדלור של ספרים ישנים עם תמונות יפות. חזרי לי את החתול המצחיק אליס הארנב הכובע המטורף הגמדים לבנים כמו שלג הבוץ בין האצבעות נשימה של ילדות אתה בתוך הניצוץ בחלון ממנו נולד עץ הסלעים, כוסות קטנות, אני אוהב אותך, אני נוגע בך שיריו של אהרון לוי, שיריו של אהרון לוי, שיריו של אהרון לוי, שיריו של אהרון לוי, שיריו של אהרון לוי, שיריו של אהרון לוי, שיריו של אהרון לוי. אני רוקדת, אני מקלדת על עקבים, אני מתפשטת, אני עטופה בך, אתה עטוף בי נשיקות נשיקות חלום שקט

חתיכת אלפז'ור מתוקה שלי עם שקדים, נחש הנוצות שלי, נקר, יונק הדבש, מנקר בפרח שלי, שותה את הדבש שלי, לוגם את הסוכר שלי, נוגע באדמה, באנתוריום, במערה, באחוזת השקיעות, בסירות מפרש, ברעם הים, בלגיון הציפורים, במדליות, בשחפים, בשחפים נמוכים, בעצי דקל עולים, בחופים על רגליי, בדקל קוקוס גדול ורועד, באובליסק של גורלי, טוטם של הטאבו שלי, דפנה, ערבה בוכייה, טחב על עורי, גשם אביבי מפל בשרשרת שלי קנאה בהליכותיי אור עיניך נשבר על שדיי צבי שובב של ג'ונגל יערת הדבש שלי וזקיף טחב מצחוקי, שומר פעימות הלב קסטנייטות פעמון שמחת השמים הוורודים שלי מבשר אישה, גבר שלי, אתה הקמע היחיד מתוך עלי הכותרת המדבריים שלי, חזרתי למלא אותי, להכות אותי בנמל הגלים הצרודים שלך מלא אותי ברוך הלבן שלך, שתק את זעקותיי השאיר אותי אישה מפוזרת היה צריך להשאיר ריק, אבל אחרי שלושה שבועות של עבודה קשה, כל חפצי המשפחה נפרקו ובמקומם שהוקצה להם, כדי שהבית הישן בסגנון קולוניאלי יוכל להיחשב כעת לביתם החדש, מוכן לגור בו ולאפשר מגורים. המשפחה צריכה להיות מוטרדת בדברים אחרים, כמו לחזור לעבוד במלואה במקרה של ארתור, לתחזק את הבית במקרה של אנני, או לחזור לבית הספר במקרה של שני ילדיהם של המשפחה.. אף על פי שכל אחד מהם היה פעיל בחברה, אך כאשר הגיע לגיל מבוגר יותר, החלו להתפתח אצלו קשיים בעבודה.

22210193שביר כילד הוא מסתכל עלינו מחייך והוא מדבר אלינו בלי להגיד כלום ואני מקשיב לו רועד ואני מתחנן אליך אני מתפלל בשבילך אני מתפלל בשבילי אני מתפלל בשבילך אני מתפלל בשבילך, בשבילי, בשביל כל אלה שאוהבים אחד את השני והם אהובים כן אני מתחנן אליך בשבילך בשבילי ובשביל כל האחרים אני לא יודע הישאר איפה אתה איפה היית לפני תישאר שם אל תזוז אל תמות אהובינו שכחנו אותך אתה לא שוכח אותנו היינו רק אותך על פני האדמה אל תיתן לנו להיות קר הרבה יותר בכל פעם ולא משנה איפה תן לנו סימני חיים הרבה יותר מאוחר בפינת יער בג'ונגל הזיכרון מופיע פתאום תן לנו את ידך ותציל אותנו

לאחר שבחרו את חדרי המגורים שלהם ובילו את הלילה הראשון בבית ללא אירועים משמעותיים, הגיעה משאית ההובלה עם כל מה שהם הביאו הביתה מבתיהם הקודמים.. העובדים עזרו להם להשאיר את הדברים בסלון הראשי, ואז להזיז את הדברים החשובים כמו מיטות לחדרים המתאימים שנבחרו על ידי כל חברי הבית, כך שברגע שהם סיימו את המשימה הזו, הם יוכלו לעזוב, וזה הכל.. זה היה על המשפחה לתקן את הבית.. משפחת טנר לא הייתה משפחה של בעלי רכוש, אבל לקח להם זמן להכין את כל החפצים שלהם, בעיקר בגלל שהבית היה כל כך גדול שהם היו צריכים לבחור בזהירות היכן לאחסן את החפצים שלהם, אפילו חלקים מסוימים.

מה אם אהבת אותי? לא מתוך אהבה, אלא מתוך חלום... רק קצת... אהבה היא קשה.. תהפוך אותי למישהו שאוהב אותך, לא מי שאני.. כאשר החלום יפה, אפילו היום מחייך. אם הוא מבולבל או מכוערת, זה צל.. כדי שתרגישי מגניב ביום, אני גורם לך להישאר כהה. שלושה שירים מתים Yo You're Beautiful: About You Love It. אתה צעיר: על vous sourit. אם אהבה יכולה להתפרץ בלב הזה שבו שום דבר לא זוהר. "החיוך של עצביי יפנה, יראה רחוק, "לכיוון אבן הזהב של ידך,. אך אני עושה מזה רק חיוך ששכב בתוך עיניי - אגם קר שכאשר הוא רואה אותך צוחק, הוא שוכח את עצמו בחזרה שמחה.

באמצע נאום זה, עצרתי אותה במהירות ואמרתי לה: "אחות קטנה, כל כך הרבה תלונות גורמות לי לכאב ראש, אז תשתוק, שבי איתי על הספה ותעסה לי את הראש, בלי שאני אצטרך לעשות את זה.. עם זה, אתה תעשה אותי מאושר. ואתה יודע, אתה אוהב לעשות אותי מאושר. ברגע שאמרתי, היא צייתה ללא מילה, ישבה לידי והחלה למצוץ אותי, לגמרי על הרצפה.. חיכיתי כמה דקות, אבל היא לא עצרה ולא אמרה דבר.. אני שמחה עם התוצאה, אני מחליטה לתת לו את ההזמנה הבאה, מוכן למצוא את הגבול של יכולתי.

בשיר "השמש עולה" מתארת שירתו את תחושת החולשה והשעמום, כאשר היא מתארת את תחושת החולשה והשעמום של האדם, כאשר הוא מתארת את תחושת החולשה והשעמום של האדם, כאשר הוא מתארת את תחושת החולשה והשעמום של האדם, כאשר הוא מתארת את תחושת החולשה והשעמום של האדם, כאשר היא מתארת את תחושת החולשה והשעמום של האדם.. הקול שלך עולה, בהדרגה, על הרדמה, חללים לא ידועים בין אטומי הזמן, ואין ידוע לאיזה צד לבכות, העלים הנרדמים מרעילים את השחיתות.. כל יצור סגור כמו ארון שנהב, בכל רגע הוא נופל כמו עלים מתים, בקרוב לא יהיו לי נהרות לשתות מהשיכרות שהרעיון שלה לוקח או