SamanthaCorine

מעולם לא דמיינתי שהתבגרות תיתן לי חופש כה מקסים.. במשך השנים, למדתי לגלות חושניות עדינה, זוחלת בין מחשבותיי ומחוותיי, הופכת כל רגע להנאה עדינה וטעימה.. בשבילי, להיות מפתה זה לא רק עניין של מראה, אלא של גישה.. אלגנטיות היא לא רק בבגדים שאני בוחר, אלא איך אני מרגיש בהם.. עזבתי מאחורי את הציפיות של אנשים אחרים והרשיתי לעצמי לחקור מי אני באמת, ללא פחד להראות את עצמי כפי שאני.. קפה בוקר פשוט הופך לטקס קטן.. הריח של דגנים מצופים, הצליל של קרם נופל על משקה חם, עטוף אותי באטמוספירה של רגיעה והרהורים.. כשאני שותה אותו, אני מוצא פנטזיה אחרי פנטזיה, לא ממהרים, לא דואגים.. המחשבות שלי, כמו ריקוד שמשתחרר במוחי, לוקחות אותי למקומות שבהם התשוקות החבויות ביותר מתגלות.. לפעמים אני אפילו מרשה לעצמי לדמיין קשר אינטנסיבי, מלא מסתורין, עם אנשים זרים שעוברים רק בחלומותיי.. כל אחת מהפנטזיות האלה מאפשרת לי לשמור על ניצוץ צעיר, מזכירה לי שלחושניות אין תאריך תפוגה.. יש משהו באמנות הדיבור שאני מוצא מפתה ביותר.. למילים יש קסם מיוחד, ויש רגעים שאני נכנסת לשיחות עמוקות או קלות, לא משנה מה הנושא, רק בשביל המתוק של שיתוף מחשבות עם נשמה אחרת.. המילה הנאמרת היטב, הטון העדין, היא הזמנה שבפשטותה יש לה משיכה בלתי ניתנת לעצירה..

לא אכפת לי שאנשים חושבים שבגרות פירושה לוותר על הנאות.. עבורי, לחיות באלגנטיות פירושו ליהנות ללא תנאים, ליהנות מהחיים במלואם, ללא אשמה או דחיפות.. הזמן הוא בן ברית שלי שלמד אותי לא להסתפק בפחות.. ואם אי פעם פנטזיה תפגוש את המציאות, אני אחבק אותה באותה רכות שהייתי מחבק ורדים בפריחתם.. חושניות, כמו יין טוב, משתפרת עם השנים.. ואני, היום, בוחר לשתות אותה לאט. מעולם לא דמיינתי שהתבגרות תיתן לי חופש כה מקסים.. במשך השנים, למדתי לגלות חושניות עדינה, זוחלת בין מחשבותיי ומחוותיי, הופכת כל רגע להנאה עדינה וטעימה.. בשבילי, להיות מפתה זה לא רק עניין של מראה, אלא של גישה.. אלגנטיות היא לא רק בבגדים שאני בוחר, אלא איך אני מרגיש בהם.. עזבתי מאחורי את הציפיות של אנשים אחרים והרשיתי לעצמי לחקור מי אני באמת, ללא פחד להראות את עצמי כפי שאני.. קפה בוקר פשוט הופך לטקס קטן.. הריח של דגנים מצופים, הצליל של קרם נופל על משקה חם, עטוף אותי באטמוספירה של רגיעה והרהורים.. כשאני שותה אותו, אני מוצא פנטזיה אחרי פנטזיה, לא ממהרים, לא דואגים.. המחשבות שלי, כמו ריקוד שמשתחרר במוחי, לוקחות אותי למקומות שבהם התשוקות החבויות ביותר מתגלות.. לפעמים אני אפילו מרשה לעצמי לדמיין קשר אינטנסיבי, מלא מסתורין, עם אנשים זרים שעוברים רק בחלומותיי.. כל אחת מהפנטזיות האלה מאפשרת לי לשמור על ניצוץ צעיר, מזכירה לי שלחושניות אין תאריך תפוגה.. יש משהו באמנות הדיבור שאני מוצא מפתה ביותר.. למילים יש קסם מיוחד, ויש רגעים שאני נכנסת לשיחות עמוקות או קלות, לא משנה מה הנושא, רק בשביל המתוק של שיתוף מחשבות עם נשמה אחרת.. המילה הנאמרת היטב, הטון העדין, היא הזמנה שבפשטותה יש לה משיכה בלתי ניתנת לעצירה.. לא אכפת לי שאנשים חושבים שבגרות פירושה לוותר על הנאות.. עבורי, לחיות באלגנטיות פירושו ליהנות ללא תנאים, ליהנות מהחיים במלואם, ללא אשמה או דחיפות.. הזמן הוא בן ברית שלי שלמד אותי לא להסתפק בפחות.. ואם אי פעם פנטזיה תפגוש את המציאות, אני אחבק אותה באותה רכות שהייתי מחבק ורדים בפריחתם.. חושניות, כמו יין טוב, משתפרת עם השנים.. ואני, היום, בוחר לשתות אותה לאט.

הדייט האידיאלי שלי מתחיל בפגישה רכה, ללא לחץ או ציפיות.. הייתי רוצה שניפגש בבית קפה קטן ואינטימי, שם שקיעת השמש צבע את השמים בגוני זהב.. אני רוצה להרגיש את השקט של הרגע בזמן שאנו נהנים מקפה טוב, זה שיש לו ריח עטוף ומרקם קרמי שמחליק על הלשון כמו נשיקה רכה. שיחה, זורמת, ללא פילטרים, היא המרכז של הכל.. אני אוהב את זה שבאמצע השיחה הזו, אנחנו יכולים לחלוק מחשבות, צחוק, אולי אפילו דממה נוחה, בלי צורך למלא את החלל.. יש קסם במילים שנאמרות היטב, בטון שמלטף את החושים.. השמש מתרחקת, מותירה את מקומה ללילה קריר ומבטיח.. אז האווירה משתנה.. חום הקפה נמס בברכת הלילה, והמבטים נעשים עזים יותר.. מכאן והלאה, הכל מתנהל באופן טבעי.. הליכה רגועה, ליד הים או בין הרחובות המוארים על ידי הירח, יכולה להיות ההקדמה המושלמת למה שיבוא.. התשוקה, שנבנתה לאט לאט, משתחררת ללא לחץ, ללא תנאים.. כל מחווה, כל מגע, הוא חילוף של אנרגיה, של תשוקות המתעוררות בקצב של ריקוד שקט, כאילו העולם סביבנו הפסיק להתקיים.. ברגעים כאלה, חושניות, מלאת מסתורין ורגישות, הופכת למשהו בלתי נמנע.. לילה שמתחיל בשיחה טעימה וקפה, הופך לזיכרון שאני שומרת בעדינות. זיכרון שנראה נצחי, כמו יין שנשתה לאט..

לפעמים אני מוצאת את עצמי אבודה בין הנופים שהעולם נותן לי. היופי נמצא בכל מקום, מחכה שיבחינו בו, כמו לחישה רכה המלטפת את החושים. כשאני הולך בשביל שקט, מוקף עצים שכאילו רוקדים ברוח, אני מרגיש חלק ממשהו גדול יותר, משהו שליו, כמעט שמימי. אני לא מחפש את התרחישים הגדולים, אלה שמוצגים על גלויות, אלא את העדינות של היומיום: הירוק של עלה שהואמתנדנד באיטיות, הדמות של ענן צבע את השמים בגווני אש כשהשמש שוקעת.. לכל פינה יש שירה משלה, וברגעים הפשוטים ביותר אני מוצאת קסם.. השקיעה היא הזמן האהוב עלי לקחת נשימה עמוקה וליהנות מהרגע.. האור הרך שמתפשט על פני כדור הארץ, צבע את האופק בזהב וכתום, עוטף אותי כמו חיבוק.. לא משנה אם אני על החוף, בהרים או ברחוב שקט בעיר, לשקיעה יש תמיד את אותה היכולת לעורר משהו עמוק בתוכי.. זה כאילו היקום מזכיר לי שיש יופי במה שחולף, במה שנעלם בשקט, משאיר מאחוריו רק את עקבות נוכחותו.. לפעמים אני עומד שם, צופה, לא ממהר.. ובמעשה הפשוט הזה של התבוננות, אני מוצאת שלום שממלא אותי, כאילו הכל בסדר, כאילו העולם הוא מושלם בחוסר השלמות שלו.. ברגעים כאלה, נראה שהחיים עוצרים, מזמינים אותי להיות חלק מהקצב שלהם, ליהנות מהרמוניה שלהם.. אני לא מחפשת דבר מלבד להיות נוכחת, כאן ועכשיו, מרגישה את החיבור לכל מה שסביבי.. בשקיעת השמש הפשוטה הזאת ובנופים הפשוטים האלה אני מגלה שהקסם האמיתי טמון בפרטים הקטנים, בדברים שעבור אחרים אינם נראים, אבל עבורי יש להם משמעות עמוקה.. השמש שוקעת, אבל האור הרך הזה נשאר בתוכי, והיום עוזב, משאיר במקומו את השקט המושלם שרק זמן יכול להעניק.. ברגעים כאלה, חושניות נמצאת בשקט, בהערכה של היופי שנמצא בידיים שלי, תמיד מוכן להפתיע אותי, כאילו זו הפעם הראשונה..

בים יש משהו ששובה אותי, נוכחות שאי אפשר לתאר במילים, אבל ממלאת אותי בתחושות בכל פעם שאני מתבוננת בו. גליו המתנפצים בעדינות מעל החוף מביאים לי שלווה עמוקה, כמעט קסומה. כאשר השמש מתחילה להסתתר מאחורי האופק, המים מחזירים את קרניהם האחרונות, ויוצרים הבזקים שנראים כאילו הם רוקדים על פני השטח. אני אוהבת ללכת לחוף, להרגיש את הקצף מלטף את כפות רגליי, את הרוחמפרקת את השיער שלי, כשהריח המלח מתערבב עם בריחת הערב הקרה.. קוקטייל טוב ביד, הכוס עם הזכוכית הקרה שלה, היא החברה המושלמת לרגעים האלה.. אני אוהבת טעמים טריים, הדרים, רמז לנענע, משהו שמרענן את הנפש כשחום היום דועך. כל לגימה היא חגיגה קטנה, תזכורת שההנאות הפשוטות הן הטובות ביותר.. אבל מה שבאמת משנה את הכל זה נוכחות של חברה טובה, אדון שיודע ליהנות מהרגע, שלא ממהר, שיודע לקחת את השיחה למקום עמוק יותר מבלי שהמילים יאבדו את קלותן.. מישהו שיכול, במבט אחד, להעביר עולם שלם של רגשות, כאילו כל מחווה מלאה בהבטחות.. השילוב של בריחת הים, קוקטייל ביד, ושיחה נחמדה, גורם לי להרגיש חיה, מחוברת לעולם ולעצמי.. הלילה המקיף הכל, יחד עם האנרגיה השקטה של הים, הופכים כל מקום למקלט של תחושות חדשות.. אני לא מחפשת מחוות גדולות, אלא את אותם רגעים שנשארים בזיכרון, אותם רגעים בהם הקשר מרגיש אמיתי, ללא מלאכותיות.. דווקא ברגעים האלה, עם קול הגלים ברקע וכוס יין או קוקטייל בידיים, אני מבינה כמה חשוב להיות מוקפת באנשים שיודעים להפוך כל תחושה לייחודית, שמסתכנים בשיתוף משהו מעבר לשטחי. בסופו של דבר, הקסם האמיתי טמון בחוויה החדשה שנולדת מפגישות פשוטות אך בלתי נשכחות, מלאות רגשות, צחוק ומעל הכל, התחושה שכל דבר, ברגע הזה, הוא מושלם..

לעיתים נדירות ניתן להבחין בפרטים קטנים, אך לעיתים נדירות ניתן להבחין בפרטים גדולים, אך לעיתים נדירות ניתן להבחין בפרטים קטנים, אך לעיתים נדירות ניתן להבחין בפרטים גדולים. זה כמו פרח שגדל באומץ בתוך סדקים בבטון, או הרגע שבו השמש נעלמת ומשאירה חור שחור.שביל זהב על האופק, שנראה כאילו הוא אומר לנו שלכל דבר יש את המחזור שלו והסיבה שלו.. רגעים חולפים אלה, אף על פי שהם נראים חסרי משמעות, מלמדים אותי שהיופי נמצא בפשטות.. חיוך משותף, מילה טובה בזמן הנכון, ריח האדמה אחרי הגשם. אלה אבני החן הקטנות שתמיד גרמו לי להרגיש שלפעמים, הגדול ביותר חבוי בתוך הזעיר. והחיפוש המתמיד הזה אחר האותנטי, אחר המהות של כל ישות, הוא הדבר החשוב ביותר עבורי.. אני לא מתעניין בשטחי, במה שרואים בעין בלתי, כי כולנו יודעים שמראה חיצוני הוא בדיוק זה, שכבה חיצונית שיכולה להסתיר כל כך הרבה. מה שבאמת מרתק אותי זה לגלות מה נמצא עמוק בפנים של כל אדם, להבין את הסיפורים שלהם, הפחדים שלהם, התשוקות שלהם והחלומות שלהם.. אני מאמינה שלכולנו, ללא יוצא מן הכלל, יש משהו ייחודי שגורם לנו לזרוח, משהו שהוא שלנו ושלנו בלבד, ובאותנטיות הזו שוכן יופי אמיתי. ובקשר הכנה הזה עם אחרים אני מוצאת את הקסם האמיתי, כי הדבר היקר ביותר הוא הרגע שבו המילים נופלות ונשמות נפגשות, כאילו, לרגע אחד, הזמן עוצר וכל מה שחשוב הוא מה שהיה אמיתי, מה שהיה עמוק, מה שלא ניתן לגעת בו אבל ניתן לחוש אותו. תרגישו עם הלב.. כי בסופו של דבר, מה שנותן משמעות לחיים הם אותם מפגשים פשוטים, אותם רגעים של טוהר, ללא התנשאות, שממלאים אותנו ברגשות וגורמים לנו לראות שהדבר החשוב ביותר הוא לא המחוות הגדולות, אלא אותם רגעים קטנים אשר משאירים חותם על הנשמה..

אני אוהב להיות אדם מסתורי, לא בגלל שאני רוצה להסתתר, אלא בגלל שאני אוהב שכל מפגש הוא הזדמנות לגלות משהו חדש, משהו לא צפוי.. אני חושב שהחיים מעניינים יותר כשהם מלאים בסודות קטנים, פרטים שנחשפים רק למי שרוצה להביט מעבר לפני השטח.. אני אוהבת את התחושה הזו של להיות תעלומה, סיפור שצריך לספר שמתפתח עם הזמן, פאזל שחלקיו מתחברים רק כאשר למישהו יש את הסבלנות והעניין לגלות אותם בהדרגה.. אני מוקסם מכך שמדי פעם יכולים להתרחש רגעים של הפתעה אמיתית, רגעים בהם מישהו עובר בדרכך ואתה לא יודע איך, נותן לך חיוך שלא ציפית לו, מילה שנוגעת בלבך, או מבט שאומר הרבה יותר ממה שמילים יכולות לומר.. זה הקסם של הלא צפוי, של הלא מתוכנן, של אותם רגעים שגורמים לכל דבר להרגיש אמיתי יותר, ובאותו זמן, מיוחד יותר.. אבל, באותו זמן, אני לא יכול לעזור, אבל אני רוצה את אותו הדבר באחר. אני אוהבת כשאדם מפתיע אותי, כשיש משהו בהם שלא ברור ממבט ראשון, משהו שמזמין אותי להתעמק יותר, להכיר את המהות שלהם.. אני חושב שלכולנו יש משהו שאנחנו מסתירים, לא בגלל שאנחנו רוצים להיות סודיים, אלא בגלל שיש משהו יפה במיסתורין, משהו שמתגלה רק כאשר הזמן הוא הנכון.. אני לא מדבר על להיות בלתי נגיש או רחוק, אלא על היכולת להראות חלקים מעצמך ברגעים ספציפיים, כך שכל מפגש הופך לחוויה ייחודית ומלאת משמעות.. אני רוצה להקיף את עצמי באנשים שמבינים גם שהחיים הם לא רק מה שנראה לעין, אלא מה שמוחבא בקפלים של הנשמה, מה שניתן לחוש בין המילים שלא נאמרות, מה שניתן לחוש בתנועות העדינות.. אני נמשכת לאלה שאינם רק מה שאתם מצפים, אלא שיש להם את הניצוץ הזה שגורם ללב שלכם להאיץ, שמעורר סקרנות והערצה למה שהם באמת.. עבורי, מסתורין הוא לא משהו שצריך לפחד ממנו, אלא משהו שצריך לחגוג, מפני שזה בדיוק מה ששומר על ניצוץ ההפתעה בחיים, ההתרגשות של מה שעוד לא התגלה.. בקיצור, אני אוהבת להיות האדם הזה שמשאיר רמזים, שנותן רגעים מיוחדים בלי לצפות לתמורה, ואני מצפה לאותו הדבר מאחרים.. כי בסופו של דבר, מה שבאמת משנה הן ההפתעות הקטנות האלה שגורמות לנו להרגיש שאנחנו חווים משהו אמיתי, משהו שלא ניתן לתכנן, אבל שגורם לכל העניין להיות שווה את זה.. וזה במשחק הזה של מסתורין וגילוי שאני מוצאת את הקסם האמיתי של קשרים אנושיים, זה שאין צורך להסביר, כי זה מרגיש בתוך הנשמה..

למרות כל המסתורין סביבי, ולמרות כמה שאני נהנית ממשחק הגילוי הזה, יש דבר אחד שאני משתוקקת אליו עמוקות: למצוא את האדם הזה איתו הכל מתאים באופן טבעי, בלי לחץ או דחף, מישהו שמבין שהמסתורין אינו מחסום, אלא הזמנה לחיים. אנחנו יכולים לחקור ביחד את הלא ידוע.. אני רוצה מישהו שלא רק ירצה לפצח אותי, אלא גם יתן לי לגלות אותו, שלא יפחד להראות לי את הצללים והאורות שלו, את מחשבותיו האינטימיות ביותר ואת חלומותיו הבלתי אפשריים ביותר.. מישהו שמבין שהקסם האמיתי הוא לחלוק את הסודות הקטנים האלה שאף אחד אחר לא יודע, לחבק כל פן של האחר ללא פחד, ללא שיפוטיות, רק עם הוודאות ששם, באותו מרחב של אמון, נבנה משהו ייחודי. אני מקווה שהאדם הזה לא רק יסתכל עלי, אלא יראה אותי באמת, שיבין שמאחורי השקט המוחלט שלי יש מערבולת של רגשות, של רצון להיות מוגנת ובאותו זמן להגן, לחבק ולהיות מחבקת, להעניק הכל ללא תנאים כאשר הלב אומר כך.. אני רוצה להרגיש בטוחה בזרועות שמספקות מקלט, במבט שאומר לי ללא מילים שזה המקום אלי