SabrinaColle

לראות אותך צוחקת לגעת בך בידיים שלי לחיות איתך יום אחד שנה שלושה שבועות לחלוק את החיים הרציניים החיים המתוקים איתך למצוא אותך במיטה להתלבש בחדר השינה להריח את האלכוהול לעשן להזיע בקיץ או באהבה לסגור את עיניך המופנמות.

ירח, שלד, כלים, ורדים, מנורות וקו דירר, תשע ספרות ואפס משתנה, אני חייב להעמיד פנים שהדברים האלה קיימים.. אני חייב להעמיד פנים שהן היו פעם פרספוליס ורומא, וחול דק מדיד את גורל הצריח ששנים של ברזל הרסו.. אני חייב להעמיד פנים את הנשק ואת השריפה של האפוס ואת הימים הכבדים שקורעים את עמודי האדמה. אני חייב להעמיד פנים שיש אחרים.. זה שקר.. זה רק אתה.. אתה, מבלור שלי, והטוב שלי, אינסופי וטהור
 

הידיים שלך הן המגע שלי, ההרמוניות היומיומיות שלי, אני אוהב אותך כי הידיים שלך עובדות למען הצדק. אם אני אוהב אותך, זה בגלל שאתה האהבה שלי, השותף שלי וכל השאר, וברחובות, אחד ליד השני, אנחנו הרבה יותר משני אנשים. עיניך הן הקסם שלי נגד ימים רעים, אני אוהב אותך על מבטך שצופה ומזרע את העתיד. הפה שלך ששלי ושלך, הפה שלך לא טועה, אני אוהב אותך כי הפה שלך יודע לצעוק מרד.

כבר עזבתי... "להתראות מחר", לחשת; הסתכלתי לך בעיניים לרגע ואת סגרת את עיניך ללא מחשבה, ואני נתתי לך את הנשיקה הראשונה: הרמתי את מצחי, מואר על ידי האושר הבטוח שלי.. יצאתי לרחוב, מרוצה, בזמן שאת נשענת על הדלת, מביטה בי, זוהרת ומחייכת.. הסתובבתי, מתוק ומאושר, ובלי אפילו להפסיק להביט בך, קפצתי על חשמלית שעברה במהירות, והייתי שם, מביט בך לרגע, מחיייך מכל נשמתי, וחייכתי לך עוד יותר... ובחשמלית, לאדם חסר סבלנות, סרקסטי וסקרן, שהסתכל על שנינו באירוניה, אמרתי בשמחה, "סלח לי, אדוני, על השמחה הזאת. ».

זה לא שאני מת מאהבה, אני מת ממך. אני גוססת ממך, אהובי, מאהבתי אליך, מהצורך הדחוף שלי בעורך, בנשמתי, בך ובפה שלי, ומהבלתי נסבל שאני בלעדיך.. אני מת עליך ועל עצמי, אני מת על שניהם, עלינו, על זה, מרוסק, שבור, אני מת, אני מת עליך, אנחנו מתים.. אנחנו מתים בחדר השינה שלי כשאני לבד, במיטה שלי כשאני מתגעגע אליך, ברחוב כשהזרוע שלי ריקה, בקולנוע ובפארקים, ברכבת התחתית, במקומות שבהם הכתף שלי רגילה לראש שלך והיד שלי ליד שלך, ושם הכל בך, אני מכיר אותך כמוני..

אני שרה את מה שאהבת, החיים שלי, במקרה שתתקרב ותקשיב, החיים שלי, במקרה שתזכור את העולם שבו חיית, בשקיעה, אני שרה, הצל שלי. אני לא רוצה לשתוק, בחיי.. איך תמצא אותי בלי הקריאה הנאמנה שלי? איזה סימן, איזה סימן מזהה אותי, את חיי? אני אותה אחת שהיתה שלך, החיים שלי.. לא איטי, לא נשכח, לא אבוד.. בוא בשקיעה, חיי; בוא כשאתה זוכר שיר, חיי, אם אתה מכיר את השיר שלמדת ואם אתה עדיין זוכר את שמי.. אני מחכה לך.. אל תפחד מהלילה, מהערפל, מהגשם.. בוא עם או בלי דרך. קרא לי היכן שאתה, נשמתי, והלך ישר אליי, חברי..

לפעמים אני מרגישה צורך להגיד, 'אני אוהבת אותך כמו משוגעת. לפעמים אני רוצה להיות טיפש ולצעוק, "אני אוהב אותך כל כך! לפעמים אני רוצה להיות ילד כדי לבכות על החזה שלך. לפעמים אני רוצה למות כדי להרגיש, מתחת לאדמה הרטובה של המיץ שלי, פרח גדל בי, שובר את החזה שלי, פרח, ואומר: הפרח הזה, בשבילך.

אתה השמש שלי, הירח שלי, הכוכב המנחה אותי, הסיבה לביטחון שלי ולציפיות שלי, בעיניים שלך אני מוצאת את כל מה שאני מחפשת, בצחוק שלך אני מוצאת מקלט עמוק. כל יום איתך הוא חלום, אהבתי אליך לא מכירה מחסומים או דלתות, אני נושא אותך בנשמתי, בכל מחשבה, בכל דופק לב, בכל הרגשה..