RaquelZafd

♥ ♥ ר א ק ו א ל ♥ ז א פ ד ♥

❤❤❤ברוכה הבאה לחדר שלי, מותק.❤❤❤

שמי ראקל.. לעיתים קרובות אמרו לי, למרות שאני צעיר, יש לי נשמה שהולכת לאט, כאילו היא נהנית מכל צעד.. ואני חושב שזה נכון.. לא אכפת לי ממהירות או אופנה חולפת.. אני אוהב את הדברים הפשוטים בחיים, הדברים שרוב האנשים לא יודעים, אבל עבורי הם אוצרות אמיתיים.. המקום האהוב עלי בעולם הוא לא עיר מפורסמת או חוף גן עדן, אלא השולחן בבית שלי ביום ראשון, עם ריח של קפה טרי וצחוקים של המשפחה שלי ממלאים את האוויר.. זה המקום שבו אני מרגישה שהכל מתמזג, שבו אני זוכרת שלפעמים האושר לא דורש יותר מאנשים שאוהבים אותך וחתיכה של לחם חם..

כשאני לא איתם, אני לעיתים קרובות מאבד את עצמי בין דפי ספר.. אני אוהב לנסוע בדמיון לפני שאני רוכב על האופנוע שלי.. דרך סיפורים, חייתי בערים שלא הכרתי, אהבתי אנשים שמעולם לא היו, ושרדתי קרבות בלתי אפשריים.. אבל מה שאני הכי אוהב בקריאה זה ללמוד: כל מילה חדשה היא כמו מפתח לפתיחת דלת סודית.. אותו דחף לגלות הוביל אותי ללמוד אנגלית.. אני אוהבת את הדרך שבה השפה הזו מאפשרת לי להתחבר לאנשים ממקומות אחרים, להבין שירים, סרטים ומחשבות שאחרת היו רחוקים ממני.. לפעמים אני אוהב לחשוב שלדעת שפה אחרת זה כמו שיש לי קול שני לספר את הסיפור שלי..

אבל שותף ההרפתקה הגדול ביותר שלי הוא האופנוע שלי.. Elle et moi avons un pacte: בכל פעם שהלב שלי זקוק לאוויר נקי או שהמחשבות שלי הופכות לרעשניות מדי, היא לוקחת אותי רחוק. Peu importe si la destination est à dix ou cent kilomètres; ce qui compte, c'est le chemin. אני אוהבת למצוא דרכים נסתרות לכפרים קטנים, עם רחובות סלעים וריחות שגורמים לי להרגיש בבית, גם אם מעולם לא הייתי שם.. באחד המסעים הללו, מצאתי משהו שלא חיפשתי: אהבה.. זה לא היה סיפור סרט או פיצוץ זיקוקים.. זה היה יותר כמו זריחת שמש שקטה, הרגע שבו השמים מתחילים לשנות צבע מבלי שאתה מבחין.. הוא היה שם, פתאום, עם חיוך שגרם לי לרדת מהרגליים, ומבט שנראה כאילו הוא קורא את המחשבות שלי..

אבל, כמו הנופים היפים שאני רואה מהאופנוע שלי, לא כל אהבה נועדה להישאר.. שלנו היה אינטנסיבי וקצר, כמו שיר שעוצר ברגע שאתה הכי נהנה ממנו.. לא היו דרמות או הבטחות שבורות, רק הידיעה שהמקום שלה לא היה לצידי לנצח.. אז שמרתי אותו.. לא במגירה או בפינה נשכחת, אלא בלב שלי, שם הוא חי כמו זיכרון מתוק, ללא כאב.. היום, כשאני יוצאת לדרך, לפעמים אני מרגישה כאילו הוא נוסע איתי, בהדהוד של הרוח או באור שחודר בין העצים.. אני לא מחפש אותו, אבל אני גם לא שוכח אותו.. הוא לימד אותי שיש אהבות שלא זקוקות לסוף שמח כדי להיות יפות, והחיים ממשיכים להציע נופים חדשים אם יש לך את האומץ להמשיך לנהוג..

הסיפור שלי לא יוצא דופן, אבל הוא שלי. ועם כל יום שעובר, אני משוכנע יותר ויותר שהיופי טמון בפרטים הקטנים: בחיבוק הארוך של אמא שלי, בריח של דפים של ספר ישן, במילה באנגלית שאני משתמש בה בלי לחשוב עליה, ברעש של האופנוע שלי בשחר. ואולי, בזיכרון של אהבה שלמרות שהיא הלכה, הזכירה לי מי אני..

בסופו של דבר, אני אישה פשוטה שמוצאת אושר בדברים הקטנים של החיים. אני לא זקוקה לשום מותרות או סיבוכים כדי להרגיש מלאה, כי אני יודעת שזריחת שמש שקטה, כוס קפה טובה או הליכה בחוץ כבר מכילים את הרגעים היקרים ביותר. אני אוהב ליהנות ממה שיש לי, להודות על כל רגע ולחיות בשלווה, כי אני מאמין שהעושר האמיתי נמצא בפרטים הקטנים ביותר.

♥♥♥♥♥