NamyTyniSla

החדר הוא מקדש של צללים ואש, שבו אור הנרות המנצנצים מצייר את עקומותיהם של שני גופים המחפשים זה את זה, המזהים זה את זה בחושך.. האוויר מלא בריח מתוק, רעל משכר שמתערבב עם חום העור, עם המהות של התשוקה המגולמת.. האצבעות מתגלגלות באיטיות בלתי נסבלת, חותרות דרכים בלתי נראות על העור העירום, גורמות לנשיקות מופרעות ורעד בלתי נשלט.. קצה הלשון עוקבת אחר עקבות אלה, מציירת הבטחות לחות על כל פיתול, על כל פינה בה הנאה דופקת, מתוחה, חסרת סבלנות.. השפתיים משחקות, מתגרות, בקושי מנגבות עם נשימה בוערת שעוררת את העור ושורפת את הדם.. כל נשיקה היא אש איטית שמתפשטת, אש ששורפת עם כל נשיקה שנעצרת, עם כל חיבוק שמשאיר עקבות בלתי נראים של תשוקה זורמת.. הידיים הופכות לחסרות סבלנות, חוקרות בחמדנות, עם הרעב של מי שרוצה ליהנות מכל אנחה, כל דופק לב מטורף, כל רוגע שנשבר בכניעה מוחלטת.. יש תנועה קדימה ואחורה של פיות שנמצאים ואובדים, של שפות שמתמזגות בריקוד רטוב ונואש, של נשימות שמתמזגות באוויר הבוער, טורפות מנגינה שרק התשוקה מבינה.. העור מחליק אחד על השני, מחליק מזיעה, מלהט, מהצורך הבלתי נסבל הזה למלא את החסר.. הנשימות נעשות לא סדירות, חסרות נשימה, תלויות בין הנאה לציפייה, בין החיכוך של הירכיים המנסות להתמזג במקצב אסור ומרומם.. העולם מצטמצם לרגע הזה של חיכוך אינסופי, לאצבעות שחודרות לתוך הבשר, ללחץ שעולה בבטן, לדחיפות של תנועה עמוקה יותר, מהירה יותר, נואשת יותר.. פיות נפתחים באנחות סתומות, בצעקות חבושות, בקריאה שעולה בכל התקפה, בכל עווית שמכריזה על כניעה מוחלטת.. ואז הפיצוץ.. רגע נעול שבו הנאה מתפוצצת בגלים שבולעים הכל, בצרחה נקרעת שטבעה בין שפתיים רעבות, בחרדה אחרונה שמשאירה את הגופים מותשים, מתמוטטים, רטובים מתשוקה מושגת.. הדממה באה אחר כך, כמעט לא מופרעת על ידי הנשימה המפוזרת של הנשימות עדיין רצוצות, על ידי הלחיצות של האצבעות שמציירות מעגלים עצלנים על העור הרטוב.. אבל המבט עדיין שורף, העור עדיין רועד, והתשוקה הבלתי נגמרת מאיימת להתלקח שוב..

b