MikeFetish

על עצמי.

אני גבר קולומביאני בן 28 שמוצא את מקומו בדיוק היכן שהצעדים שלך מתחילים. האלגנטיות המשרדית שלי, הלבוש המושלם שלי, המראה הרציני שלי, הם רק פתח למה שאני באמת: כפוף שמתמוסס בנוכחות של רגליים בטוחות, מטופחות, מודעות לכוח שיש להן עלי..

משאלתי.

הוא נולד בנקודה שבה עיניי יורדות ומפסיקות לחפש את פניו. אני אובססיבי לגבי האופן שבו אתה הולך, איך אתה עוצר, איך אתה משאיר את המשקל על רגל אחת או השנייה. השיר מתחיל במילים: "אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד, אני הולכת לאיבוד, אני הולכת לאיבוד, אני הולכת לאיבוד, אני הולכת לאיבוד, אני הולכת לאיבוד". נושאי השיר הם אהבה, שפה ותקשורת. הם ההשראה שלי והחולשה שלי..

העונג שלי.

אני מרגישה תענוג עמוק בצייתנות לפקודות שמגיעות מהרצפה. תן לי לדעת איפה לשבת, איך לשבת בשקט, מתי להסתכל עליהם, ומתי להנמיך את הראש. מצב זה גורם להפרעות פסיכולוגיות ופיזיות, אך אינו גורם להפרעה נפשית. כניעה זורמת באופן טבעי עבורי כאשר אני יודעת שאני עומדת מול מישהו שמתענג על ההסגרה שלי ומבין את הכוח השקט שיש לו עלי..

תענוגתי היא לשרת, להביט למטה, לחכות להוראות, ולתת לרגליים שלך להגדיר את גישתי. אני לא מחפשת התנגדות או מאבק פנימי; אני מחפשת את התחושה הזאת של שייכות, כשאני יודעת שהמקום שלי הוא בדיוק שם, קשובה, צייתנית, מוכנה. הוא נכנע לחלוטין..

המילים האהובות עלי. 

• הרגליים שלך הן לא רק יופי, הן הכתובת שלי.

• כשאני רואה אותם, כל הרצון שלי מתיישב.

• כניעה שלי נולדה היכן שצעדיך מסתיימים.

• אני מקשיב כי אני רוצה. אבל לרגליים שלך, אני ציית כי אני צריך את זה.

אם אתה אוהב מישהו להיכנע ללא תנאים, רועד על פקודה רכה או על תנועה פשוטה של הרגליים שלך, הנה אני: כפוף אלגנטי, מאומן על ידי החיים ושליטה על ידי נוכחותך.