LuciMarteli

"היי, מותק, טוב לראות אותך כאן.. אני אישה חכמה שאוהבת שיחות עמוקות ומרגשות מאוד, אני מאוד נהנית לחקור כל סנטימטר של הגוף שלי בחיפוש אחר כל כך הרבה הנאה עד שאני יכולה להתפוצץ. אני מקווה שאתה תבוא ותכיר את הצד השובב שלי". כך אני מציג את עצמי, כי כנות ואינטנסיביות היו המצפן של חיי.. מגיל צעיר מאוד, הבנתי שהעולם לא קיים רק במה שאתה רואה, אלא במה שאתה מרגיש וחושב.. 🧠 מסע המוח הסיפור שלי הוא קודם כל סיפורו של מוח סקרני.. גדלתי על קריאת ספרים, לא מתוך חובה, אלא מתוך צורך להבין את המורכבות של היקום, מפיזיקה קוונטית ועד טבע הרגש האנושי.. אינטליגנציה בשבילי היא לא רק ידע, אלא היכולת לחבר רעיונות שונים, ובעיקר, לקיים שיחה עמוקה שאתגרת את הסטטוס קוו.. הוויכוחים שמזינים אותי הם אלה שנוגעים בפילוסופיה, באתיקה ובאקזיסטנציאליזם, וכן, אני מוצא הנאה אינטלקטואלית נדירה, כמעט מרגשת, בהחלפת הנשמות הזו דרך המילים.. 🗺️ " " הגאוגרפיה של ההנאה " " אבל החיים לימדו אותי שהמוח הוא רק חצי מהמשוואה.. החצי השני הוא חקירה נועזת של העצמי.. הקטע הראשון מדבר על הצד האינטימי והחושני ביותר שלי, וזו לא הגזמה.. הדרך שלי לגילוי עצמי הייתה גם מסע פיזי, שבו למדתי לכבד את הגוף שלי כמקדש של תחושות והכלי החזק ביותר שלי.. לקחתי את הזמן לחקור כל אינץ 'של עצמי, לא מתוך יהירות, אלא מתוך קשר עמוק וכבוד.. חיפוש זה אחר הנאה הוא למעשה חיפוש אחר חופש מקסימלי וקבלה עצמית, המובילה אותי אל רגעי "התפוצצות" שבהם האני מרגיש חי ונוכח לחלוטין.. 💖 אם הייתם שואלים אותי מהו ההישג הגדול ביותר שלי, הייתי אומר שזה לשלב את שני הצדדים האלה.. אני האינטלקטואלית שיכולה לצטט את ניטשה, ובאותו זמן, האישה שמתענגת על הצד השובב שלה.. אני מסרבת לחיות בצמידות של ציפיות חברתיות.. החיים שלי התאפיינו באומץ להיות אותנטית, לרדוף אחרי חוויות שמעשירות גם את הרוח וגם את החושים שלי.. להזמין אותך "להכיר את הצד השובב שלי" זו לא רק הצעה; זו הזמנה לחלוק חיים שחיים ללא תנאים, חיים שמעריכים עומק, תשוקה והרדיפה הבלתי פוסקת אחר אקסטזה, בין אם זה בוויכוח על רעיון מורכב או בשקט של חיבוק..

¡אורות, מצלמה, חג המולד! צילום הכוכב הראשון שלי.

המראה החזירה לי תמונה שלא הכרתי לגמרי, וזה, באופן אירוני, מילא אותי ברגש מזעזע.. זה היה צילומי חג המולד הראשונים שלי, חלום מטורף שתמיד היה לי, והלב שלי דפק בקצב של שיר חג מולד רוק.. התלבושת שלי הייתה..... ובכן, זו הצהרה.. עזבתי את הסוודר.. הסתכלתי על ידיי: כפפות ארוכות ואלגנטיות בצבע אדום בוהק, שהגיעו כמעט עד למרפק, והוסיפו ניחוח של תיאטרליות מתוחכמת.. הם היו החלק "המכוסה" היחיד שהרגיש רך.. השאר היה אינטנסיביות טהורה.. במרכזו של כל זה היה חגורת עור צמודה, חצאית ללא שרוולים בצבע אדום עמוק, כמעט אדמדם.. לחוץ בדיוק בדרך הנכונה כדי לגרום לי להרגיש חזקה, זה נתן לי צללית מוגדרת להפליא.. הרגשתי את העור קר וחזק על העור שלי, ולרגע הרגשתי פחות כמו בחורה ויותר כמו לוחמת אופנה.. לקחתי נשימה עמוקה, מנסה להתאים את עצמי לחוזק. וכדי לסיים, המכנסיים האדומים, כל כך צמודים לגוף שהם נראו כמו עור שני.. כל שריר, כל עקומה, היו שם, מוגדרים תחת אור הסטודיו.. כשהתחלתי לזוז, העור צרח קצת, צליל שהפך לפסקול של הביטחון שלי.. הצלם, מרקו, נתן לי סימן.. "¡קדימה, כוכב! תחשוב על המסיבה, תחשוב על הניצוץ. ¡אני לוקח את זה כמתנה!". עמדתי מול הרקע, מלא באורות צבעוניים חמים ועצי אשוח מכוסים בשלג.. מוזיקת הפאנק של מרקו היתה מושלמת.. בהתחלה היא היתה קשיחה.. השפתיים שלי סירבו לחייך באופן טבעי, והידיים המגוננות שלי נראו מפריעות.. אבל אז משהו קרה.. Marco me dijo: "תנסה את הכפפה, תרגיש את המרקם.. עכשיו תסובב את העיניים.. אתה כאן כדי לשלוט בחג המולד." ועשיתי זאת.. שמתי יד אחת על המותניים שלי, מרגישה את העור של הצווארון, היד השנייה מורמת מעט.. השארתי את הסנטר שלי נופל. אור הבזק היה עיוור, אבל במקום להפחיד אותי, הוא מילא אותי באדרנלין.. יכולתי להרגיש את החום עובר דרך צווארי. לחץ. לחץ. לחץ. זזתי, שיניתי משקל.. היא עשתה מרק סקסי, ואז צחוק אמיתי.. הרגשתי נוח באופן יוצא דופן בתוך הגוף שלי, למרות התלבושת העזה.. האדום לא היה רק צבע; הוא היה תשוקה, הוא היה כוח, הוא היה הקסם של העונה עטוף בעור.. היה רגע שבו מרקו ביקש ממני לשכב על כיסא קטיפה.. צחקתי, כי זו הייתה תנוחה כל כך קלאסית, אבל כשעשיתי את זה, עם המכנסיים מתפשטים והקורסא מחזיקה אותי, הרגשתי כמו הדמות הראשית של מגזין אופנה.. העברתי את יד הכפפה על הסנטר שלי, הבד הרך על העור, וחשבתי, "זה אני שלא ידעתי שקיים." כשהשיעור הסתיים, הזעתי קצת והלחיים שלי היו בוערות, אבל העייפות הייתה נעימה.. הרגשתי מדהים.. הרגשתי נראית.. מרקו הראה לי את התמונה הראשונה במצלמה: אני, בחצאית שלי, הכפפה האדומה הזוהרת שלי ליד הפנים שלי, עם חיוך של חצי ירח.. זה היה אש טהורה.. "בהחלט, לחג המולד יש אישה קטלנית חדשה," הוא אמר לי, מצמץ.. עזבתי את האולפן עם הכפפות על הידיים, התרגשות רוטטת בחזה שלי. זה לא היה רק צילום, זו הייתה התעוררות.. החגורה והכפפות נתנו לי את השריון כדי להיות אמיץ, ולא הייתה דרך חזרה..