LuciMarteli

ישבתי על קצה המיטה שלי, מרגישה את הבד הרך של השמיכה תחת ידיי.. שמש אחר הצהריים חדרה דרך החלון, ציירה פסים זהובים על רצפת העץ.. ביליתי את כל הבוקר בארגון הארון שלי, אבל עכשיו, על ערימה קטנה ליד המיטה שלי, היה הפרס שלי: הבגדים שקניתי בסוף השבוע.. פתחתי את שקית הנייר הקרויה " " קראנץ ' " ", והוצאתי את הציוד.. קודם כל, העליון.. הוא היה לבן ללא פגמים, כותנה כה דקה שהרגשתי אותה כמו מגע קר על העור.. הזזתי אותה על ראשי, היא התאימה בדיוק.. הבד היה קל, אבל נתן לי הרגשה מיידית של נקיון ונוחות.. ואז החלק התחתון.. אלו היו מכנסיים קצרים, בגוון צהוב בוהק שהזכיר לי את קליפת לימון בוגר.. כשראיתי אותו ידעתי שזה יהיה החלק המרכזי; זה היה צבע כה מלא אנרגיה שרק להביט בו העלה את מצב הרוח שלי.. עמדתי על רגליי כדי לראות את עצמי במראה בגודל מלא.. נשימה של סיפוק טהור יצאה משפתיי.. הלבן של החלק העליון גרם לצהוב להתבלט עוד יותר.. זה לא היה רק הבגדים, זה היה איך שהרגשתי כשלבשתי אותם.. הסדרה לא הייתה מתוחכמת, אלא שמחה וחופשית.. הבד זז איתי, ללא מאמץ, מאפשר לי לסובב במעגל קטן.. הרגשתי גל של חום עובר דרך החזה שלי.. לא היה דבר כמו ההנאה הפשוטה והאישית של לדעת שאת נראית טוב, שהבחירה שלך בצבע ובסגנון הייתה מושלמת.. זה היה סוד קטן של אושר, רק שלי, משתקף בזכוכית. ניגשתי למראה, נגעתי בקצה הצווארון של החולצה, ואז הזזתי את אצבעותי לאורך השרוול האלסטי של המכנסיים.. זו היתה ההרגשה של חדש, של נקי, של מחכה להרפתקה הראשונה שלו.. החדר הרגיש בהיר יותר, והרגשתי קלה ומוכנה.. לקחתי נשימה עמוקה, מחייכת לשקופית שלי. ""מושלם," לחשתי.. זה לא היה רק חולצה ומכנסיים קצרים, זו הייתה התחלה חדשה, דחיפה קטנה של ביטחון..