LizzaRose

אני מתחיל לגלות חלק ממני שלא הכרתי קודם, רוגע פנימי, אנרגיה חדשה.. אני אישה רכה ורגישה, אבל מאחורי כל חיוך יש כוח שקט, אש פנימית שרק מחכה להתגלות.. ככל שאני מכיר את עצמי יותר, אני מבין שכוח אמיתי נולד באיזון בין אמון וכניעה, בין שליטה ושחרור.. בגילוי הזה של עצמי, אני מוצאת חופש אמיתי, חופש להיות שלמה, לקבל את הרגשות שלי ואת האור שלי..

היום אני לבושה בלבן.. רכה, עדינה, כמעט לא אמיתית.. נראה כאילו יצאתי מחלום, נשיפה קלה הניחה אותי כאן.. אבל מאחורי המראה השקט הזה, יש ניצוץ - אור בוהק שמסתתר מאחורי חיוך חכם.. תחת השקיפות של היום, מחשבותיי רוקדות, חופשיות, סקרניות.. הלבן מגן עלי כמו שהוא מגלה אותי: הוא מדבר על שלווה, על כנות, ועל אש פנימית שרק מבקשת להאיר.. אולי כאן טמון המיסתורין האמיתי — בניגוד הזה בין טוהר חיצוני לכוח הבוער באיטיות מבפנים..

יש רגע, כמעט בלתי נראה, שבו המבט נעצר. וכל השאר מפסיק להיות חשוב. צבעו האדום הוא לא רק צבע, אלא גם סממן של עוצמה, דופק של לב, עטוף במשי. על העור שלי, זה הופך לאש רכה, זוהר שמשחק עם אור ודמיון..

הלבשה תחתונה, מותאמת בדיוק של חיבוק, מתאימה לעקומות שלי כאילו היא נוצרה במיוחד בשבילן..

האדום מדגיש כל קו, כל צל, מגלה בלי לגלות לגמרי, נותן לתשוקה להתיישב במוחה של מי שמסתכלת עליה..

זה לא בגדים, זה מצב רוח: הקונספירציה המושלמת בין אמון ומיסתורין. כאשר אני רואה את עצמי, אני מבין שאני לא יכול להסתיר את זה. הוא נושא אותי, כמו הבטחה שעדיין לא נאמרה..

כשהתחלתי לפלרטט יותר, להרשות לעצמי להרגיש סקסית ולשחק עם הצד הפיתוי שלי, משהו בתוכי השתנה. זה לא היה רק בגדים צמודים, איפור או מבט שותף, אלא גישה: להכיר בי כאישה חזקה, מושכת ומקסימה..

יש אומרים שהלבן הוא צבע הדממה. אבל שלי לא ריק.. הוא מלא בלחישות, מחשבות קלות, פעימות סודיות.. כל צעד, כל נשימה הופכת להבטחה של גילוי.. תחת האור השקט הזה, אני מרגישה כוח רך גדל בתוכי - כוח לבחור, לפתוח את עצמי לעולם ללא פחד.. אין דבר חזק יותר מלב אמיתי, נשמה שמקבלת את השבריריות שלה.. האש שבפנים לא שורפת כדי להרוס, היא מאיר.. הוא מצייר דרכים בין צניעות וחופש, בין חלום למציאות.. ובריקוד השקט הזה, אני מוצאת את עצמי כולה - עשויה מתמימות ואומץ, צל ואור..

כשהסתכלתי על עצמי במראה עם הביטחון החדש הזה, הבנתי שאני לא זקוקה לאישור חיצוני כדי להרגיש רצויה. נהניתי, נהניתי, נהניתי. וכאן התחיל סיפור האהבה האמיתי שלי: אהבה עצמית..

עכשיו, כל פעולה של פיתוי שאני עושה מזכירה לי שאני חופשיה לבטא את עצמי, לשחק עם הנשיות שלי, לאהוב את עצמי בכל רגע. להיות סקסית לא הופך אותי לרדודה; להיפך, זה מחבר אותי לחוזק שלי, לשמחה שלי ולמהות שלי..

אני הולכת באור, עטופה בשקט שביר, וכל צעד מצלצל כמו הבטחה.. אני כבר לא מנסה להראות, אלא להיות - חופשי, אמיתי, שלם.. בתוך עצמי, אלף גוונים מתערבבים: המתיקות של הבוקר, הכוח של אש, המסתורין של חלום ער.. לעיתים קרובות אנו חושבים שטוהר הוא חוסר אש, אבל זהו אור פנימי, ברור ורגוע, המאיר ללא שריפה.. אז אני נכנע לתנועה הזו, לריקוד השקט הזה בין חושך ואור.. אני בנויה מניגודים, מעזות וביישנות, מדממה ונשימה, ובהרמוניה השברירית הזו אני מוצאת את עצמי חיה - פשוטה, מלאה, חופשייה..