LivelyVanderWood

ברוכים הבאים לחדר הטוב ביותר, ללא מגבלות ועם מחשבה פתוחה.

חיובי ואנדר ווד

★★★

ביום חול, כאשר השמש זורחת, נראים כוכבי הלכת כמרחפים מעל השמיים. הרוח לוחשת סיפורי אהבה, ובכל פינה פרח הלהבה. העץ מכוסה באור ובחלומות, והלבבות מלאים במילים טובות. ימי חג המולד הם ימי תקווה ואמונה, כאשר כל דבר אפשרי, כאשר האדם נולד מחדש. אור האהבה יאיר עליך תמיד, ויהיה לך חג מולד מלא שמחה ומזל..

ביום זה, אהבתי אליך זורחת כמו כוכבים בשמיים, אך אהבתי אליך זורחת כמו רוח. עיניך הן האור שלי, רגיעה מתוקה, ובחיבוקיך אני מוצא את נשמתי. כאשר הרוח עולה, היא זורחת, אך כאשר היא יורדת, היא נעלמת, והרוח זורחת מחדש. אך כאשר הזמן עובר, הופך הזמן לזמן של אהבה, של אהבה אמיתית, של אהבה אמיתית. אני אוהב אותך יותר מאי פעם, ביום המיוחד הזה, ולצידך, הכל חלום שמיימי..

בפינת העולם, במקום שבו השמש מתעוררת, העיניים שלך הן כוכבים, האור שלה עוטף אותי. אתה הלחישה שמלטפת את הרוח, המנגינה הרכה בשיר הזמן. הצחוק שלך הוא הד של נהר רגוע, מגדלור זוהר שמנחה את נשמתי. צעדיך הם ריקוד, אמנות מעודנת, בכל תנועה, פסוק של אהבה קדחתנית. אתה כוח ורוך, אש שבוערת, בחיבוק שלך אני מוצא את הבית שמחזיק אותי. החלומות שלך הם כנפיים שעפות כל כך גבוה, איתך, אישה, האופק הוא שיר.

★★★

★★★

אשרי השנה, הנקודה, היום, העונה, המקום, החודש, השעה והארץ, שבהם מבטך הקסום על נשמתי. אשרי העקשנות המתוקה ביותר להתמסר לאהבה השוכנת בנשמתי, ולקשת ולחצים שבהם אני מרגיש כעת את הפצעים עדיין פתוחים. אשרי המילים שבהן אני שר את שם אהובי ואת ייסורי חרדותיי, אנחותיי ודמעותיי. ואשרי פסוקי ואומנותי כי הם מהללים אותה ולבסוף מחשבתי כי היא רק חולקת אותה.

★★★

מי שאומר שהיעדרות גורמת לשכחה ראוי שכולם ישכחו אותו. המאהב האמיתי והתקיף הוא, כאשר הוא נעדר, אבוד יותר. הזיכרון מחייה את משמעותו; הבדידות מרימה את השגחתו; להיות כל כך רחוק מהטוב שלו הופך את הרצון שלו לנלהב יותר. הפצעים שניתנו לו אינם נרפאים, גם אם המבט שגרם להם נפסק, אם הם מאושרים בנפש, שאם אדם הוא עם חתכים רבים, כי הוא בורח מזה שדקר אותו, הם לא יירפאו טוב יותר מסיבה זו.

★★★

★★★

נתתי מעצמי ונתתי הכל, ובאופן כזה שהחלפתי, שהוא האהוב שלי בשבילי, ואני בשביל האהוב שלי. כשהצייד המתוק זרק אותי והשאיר אותי נכנע, בזרועות האהבה נפלה נשמתי. ומקבל חיים חדשים באופן כזה שהחלפתי שהוא אהובי לי, ואני לאהובי. עם חץ חרוט באהבה, ונשמתי התאחדה עם בוראה, אינני רוצה עוד אהבה אחרת, כי נתתי את עצמי לאלוהי, ואהובי הוא בשבילי, ואני לאהובי.

★★★

בוקר אחד של סתיו קר, קלרה, אמנית צעירה בת 20, ישבה בבית קפה קטן, צפתה בענפי העצים נופלים לאט לאט. לאחר שעזב את העיר, הוא עבר לגור בעיר הולדתו, אך לא מצא את עצמו בעיר החדשה, והוא עבר לגור בעיר הולדתו, אך לא מצא את משפחתו. בוקר אחד, בזמן שציירתי דיוקן של אדם זקן שקורא ספר, אדם עם שיער שחור ועיניים כחולות ישב ליד השולחן..

★★★

בפינה של העולם, שם השמש מתעוררת, מצאתי אותך, אהובי, כמו ברק בתוך הערפל, רוקדת בין הצללים, בין חלומות ולחשות, עם אווירה של קסם שהזמן לא מאיר.. עינייך, שני כוכבים שמאירים את הלילה, כל מבט, יקום שנפתח, ובעומק המבט הנעדר שלך, אני מגלה את הים האינסופי שבו נשמתי שוטטת.. שפתיך, שני עלי כותרת של פרח באביב, כל מילה שצומחת היא שיר, התפוצצות, ובמתוקות הצחוק שלך, הדהדה של הבטחות שהדהדו בחזה, כמו דופק דליל..

★★★

★★★

אנחנו הולכים יחד בדרכים של נוסטלגיה, שם הרוח לוחשת סודות מהעבר, והזמן עוצר בריקודו הרך, כמו שעון ששכח מה שנשכח.. הלילות הם קנבס שאנחנו מציירים עם כוכבים, הגופים שלנו, שני גלים שמחבקים זה את זה בשקט, ובכל מגע, שיר נכתב, סיפור אהבה שגורל דורש.. ראיתי אותך פורח בכל עונה, בסתיו הזהוב, בחורף השקט, ובאביב הבוער שמעורר את החושים, אהבתי אליך גדלה, כמו נהר שזורם..

★★★

★★★