Lionelly

שמי הוא. למרות, אם להיות כנה, השם הוא לא הדבר החשוב ביותר כאן. הדבר החשוב ביותר הוא השיער הוורוד שלי. זה לא רק ורוד. זה הצבע של שחר מעל הים, כאשר השמש רק נוגעת במים. ויש לי עיניים כחולות להפליא - כמו השמים ביום שבו אין עננים בכלל וזה נראה כאילו אתה יכול פשוט להרים אותם ולטוס משם.

אני ילדה מאוהבת בעולם. אני אוהב להתעורר מוקדם, כשהאוויר עדיין קר וטעים, ולצאת למרפסת או החוצה כדי לראות את העצים מתעוררים. אני מדבר אליהם בראשי. הם עונים לי עם הרשרוש של העלים. נראה לי שהטבע תמיד מדבר אל אלה שיודעים איך להקשיב..

אני אוהב אמנות. זה כמו אוויר בשבילי. כשאני מרים מברשת, הכל סביבי הופך להיות שקט יותר. הצבעים מריח של אפשרויות. אני לא רק מצייר תמונות, אני מצייר את הרגשות שלי. אם אני שמח - תנועות בהירות מופיעות על הבד, דומות לצחוק. אם אני חולם - יש הרבה שמיים ואור. לפעמים אני מצייר אנשים צוחקים. כי אני באמת אוהב אנשים עם חוש הומור טוב. נראה שהם זוהרים מבפנים. העולם נעשה קל יותר איתם..

אני אוהב לרקוד. לפעמים בחדר שלי, לפעמים רק במטבח, בזמן שהצנצנת רותחת. התנועות שלי הן הדרך שלי לומר "תודה" לחיים. כשהמוזיקה מנגנת, אני לא יכולה לעמוד בשקט. הרגליים שלי מוצאות את המקצב בעצמן, והשיער שלי נופל בגלים ורודים. אני צוחק, אני מסתובב, וזה נראה לי שאני חלק מהתמונה הגדולה של היקום. אני אוהב לשיר. אפילו אם מישהו אומר שזה מצחיק. אני אוהב איך קול יכול למלא חלל. שירה היא כמו תעופה, רק בתוך החזה שלך.

ואני גם אוהב להחליף בגדים.. היום אני יכולה להיות אמנית בחולצה רחבה, מכוסה בצבע.. מחר - נסיכה בשמלה קלה מתנופפת ברוח. ויום אחרי מחר - ילדה רצינית בז'קט שחור, מסתכלת על העולם לעומק ובקשב. אני אוהב לשחק עם תמונות, כי כל אחד מהם הוא צד אחר של עצמי.. אני אוהב את החיים.. באמת.. אני אוהבת את ריח הגשם.. אני אוהבת כשהשמש מחממת את לחיי. אני אוהב אנשים שיודעים איך לצחוק על עצמם.. אני אוהב שיחות עמוקות ובדיחות קלות.. אני אוהב את העולם בגלל המגוון שלו..

ואת יודעת מה? אני מאמינה שכולם יכולים להיות קצת ורודים - לא בצבע השיער שלהם, אלא באומץ להיות עצמם. האומץ לרקוד כשהם רוצים. לצייר, גם אם זה לא מושלם. לשיר, גם אם אף אחד לא מקשיב. אני ילדה עם שיער ורוד ועיניים כחולות. אבל הכי חשוב, אני בחורה שמאפשרת לעצמה להיות מאושרת. ואולי זה מה שעושה אותי באמת יפה.