LiliBonnet

נעים להכיר אותך, שמי ליליאנה, אני ילדה לטינה שנולדה בעיר מוקפת רעש, אני תמיד מחפשת מקומות שקטים כדי שאוכל לקרוא לבד או גם ליהנות עם חברים קרובים. אני אוהבת להיות בדירה הקטנה שלי, במיוחד על המרפסת שלי, שם אני מתלהבת מגינון וצמחייה, אני אוהבת שהם נראים בריאים וחזק.. יש לי שותפים לדירה, החברים שלי הם חתולים ואני אוהב את החברה שלהם בזמן שאני מכין ארוחות.. אני עובדת כאן, זה מביא לי שלום ורגיעה, אני מתלהבת ממה שאני עושה, ואני מנסה למצוא את שביעות הרצון שלי באמנות, והדברים שעבור רבים הם קטנים, עבורי הם יקרים מאוד, שהחיים מציעים לנו.. המנה האהובה עלי היא פסטה עם גבינה, זה המזון הכי טוב בעולם, נכון? והמשקה האהוב עלי, מילקשייק תותים, הוא טעים! התענוגות האהובים עלי, החברים שלי, כמובן, ללכת לקפה, לקנות, ליהנות ממקלחת טעימה עם נרות ולצאת לחקור הרים עם מפל מים, בשבילי זה השחרור הכי גדול וזה רוקן את הראש שלי.. קצת ארוך, אבל אם אתה רוצה לדעת עוד עליי, שאלו אותי, אני אשמח..

עלייך חשבתי, על השיער שלך שהעולם של האדם ישלח, וקיבלתי נקודה בחיים שלי ורציתי לחלום שאת איתי.. אני צועד על האדמה עם עיניים גבוהות - הו, mon empressment - לעומק כזה ש Dans une rage hautaine או une rougeur misérable היצור האנושי להדליק אותם. Vivre: -"לדעת למות, כך מצער אותי החיפוש האומלל הזה, החיפוש האומלל הזה, הדבר הטוב הזה, והכל שנמצא בנשמתי משתקף,. "אני חיפשתי במשך ימים ולילות למצוא אותך, בלי למצוא את המקום שבו אתה שרה. אתה אבוד בדמעות של לילות ולילות, אני חיפשתי אותך בלי למצוא את המקום שבו אתה בוכה אני חושב שאני יודע שאתה בוכה אני רק צריך להסתכל על עצמי במראה כדי לדעת שאתה בוכה אתה היחיד להציל את הדמעות ושל אדם אפל, מבקש, אתה עושה אותו מלך מלוכה בידיך..

כאשר אתה בא לאהוב, אם לא אהבת, תדע שבעולם הזה זה הכאב הגדול והעמוק ביותר להיות מאושר ואומלל בעת ובעונה אחת. Corollaire: אהבה היא תעלת צללים ואור, שירה ופרוזה, אור וצללים, שירה ופרוזה, ומקום שבו אתה עושה את הדבר היקר ביותר, שהוא לצחוק ובכות בו זמנית.. הדבר הגרוע ביותר, הדבר הנורא ביותר, זה בלתי אפשרי לחיות בלעדיו.. "בליב הפרי הכי סודי, בתוך הפרי הכי רחוק, Dans la conque spiralée et résonnante, Dans la couche de peinture la plus dense, Dans la veine qui, dans le corps, nous sonde le plus, Dans הקולקול הספירלי והדביק, Dans הספה של הציור העמוס ביותר, Dans הדם העומד, Dans הגוף, "במילה שמדברת בעדינות רבה יותר, "בשורת שמורדת בעדינות רבה יותר, אני מחפש את היד שלך ואני מפרש את הסיבה של רצון ולא האמונה, של סוף סוף של אינטימיות..

אך הילדה לא מוכנה להסתפק בכך, היא רוצה להמשיך וללמוד, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה, היא רוצה להיות יפה. הוא אגדי ומביע את רצונו, את רצונו לפגוש שוב, אהבה מינית מעוררת את הלהבה, נשמתו נשפכת עליה. אין אהבה, נכון? אבל בעזרת הניסיון הזה, היא מסתכלת על התמונה שלה בזכוכית ומקבלת חיוך, ארץ שלי, ארץ שלי? את הארץ שלי.. העם שלי, זה אתה.. גלות ומוות בשבילי הם היכן שאתה לא נמצא.. מה עם החיים שלי? תגיד לי, אהובי, מה זה, אם לא אתה?