LeeDion

אני לא רוצה למות בלי להבין מה אתה אומר. אני לא רוצה למות עם נשמה מופתעת, שמבינה את זה אחרת, אבודה על חופים אחרים. אני לא רוצה למות עם עצב זה, דרך הקשת האינסופית של הכיפה העצובה הזאת, אני לא רוצה למות בלי שנתת לי את ה"ספירות הזהב" של גופי, את העור שמכסה אותי, את הרעידה שמפולת בי.

תעלומה בוערת בעיניך, בתולה חמקמקה ובת לוויה. אני לא יודע אם האש היא שנאה או אהבה בלתי נדלית של בן בריתך השחור. אתה תבוא איתי כל עוד אני מטיל צל על הגוף שלי ומוריד את הסנדל. -האם אתה צמא או מימי בדרך? - אמרי לי, בתולה, בת לוויה חמקמקה

אני רוצה לבכות כי אני אוהב אותך יותר מדי, אני רוצה למות כי נתת לי חיים, אה, אהובתי, לא אקבל לעולם שלום? זה כל מה שיש בי, זה רק חוסר רצון. ואני אפילו לא יודע מה יקרה לי, כל אומר לי שאהוב יהיה הסוף שלי. כמו אהבה נואשת מביא, אני לא יודע מה היה אהבה, עכשיו אני יודע כי אני לא מרוצה

לעיניך הירוקות אני מתגעגעת, סירנה מאלה שאוליס, חכמה, אהבתי וחששתי. לעיניך הירוקות זה חסר לי. "למען עיניך הירוקות, "במה, אפה, לפעמים, המ melancholie נזירה בדרך כלל;

יש לך אותי ואני שלך. כל כך קרובים זה לזה כמו בשר עם עצמות. כל כך קרובים זה לזה ולעיתים קרובות כל כך רחוקים! -אני לא יודעת. כאשר הוא מדבר, הוא משתמש בקולו הקשה, המכונה "הקול הקשה של האדם", המכיל צלילים חזקים, חזקים, חזקים, חזקים, חזקים, חזקים, חזקים. ואתה רוצה את שלך, המפתח לתעלומה. אם אף אחד לא. אין מפתח. אפילו לא אני, אפילו לא אני!

לפעמים בא לי להיות צ'יזי להגיד: אני אוהב אותך בטירוף. לפעמים אני מרגישה שאני טיפשה לצעוק: אני כל כך אוהבת את זה! לפעמים אני רוצה להיות ילדה, לבכות מכורבלת בחיקה. לפעמים אני מרגישה כאילו מתתי להרגיש, מתחת לאדמה הלחה של המיצים שלי, שפרח צומח ושובר לי את השד, פרח, ולומר: הפרח הזה, בשבילך

יש עיניים שמסתכלות, יש עיניים שחולמות, יש עיניים שמזמינים, יש עיניים שממתינות, יש עיניים שמצחקות - צחוק נעים, יש עיניים שמבכות - עם דמעות צער, חלקן פנימה, אחרות החוצה.. הם כמו הפרחים שגדלים על האדמה.. אבל עיניך הירוקות, טרסה הנצחית שלי, אלה שעושים את ידך מעשב, הם מסתכלים עליי, הם חולמים עליי, הם קוראים לי, הם מצפים לי, הם צוחקים עליי - צחוק נעים, הם בוכים בי בדמעות - עם דמעות צער, מבפנים, מבחוץ

אהבה היא חוויה אוניברסלית שפוגעת בכולנו, אבל לפעמים אנחנו לא מוצאים את המילים הנכונות להביע אותה. כל אורך ההיסטוריה, המשוררים יכולים לבטא את מה שאנחנו חשים

אני זוכר את פניך שהיו קפואים בימיך, אישה בחצאית כחולה ובחזית גרה,. הוא מוביל את האסם, מעמיק את הכוס, טמא, מי שהחבר בן לב לבך של ליס,. אני ראיתי אותך אוסף את החיטה של בנך בינואר, ובלתי מבין,

תשב ליד השולחן. שתייה כוס מים. טעימו כל משקה. ולחשוב כל הזמן מה איבדת. זה אחד שאתה מאבד. מה יש לך להשאיר כדי לאבד זמן?

אני מפנה את עיניי לתשוקה הבלתי פוסקת שלהם, והעולם מסתובב ללא הפרעה, והשמיים מסתובבים ללא פרעה. אלך תלונות של שלי עמוק, צ'אנס יפה, אני שולח לך:

"הפרחים הצעירים מתפוגגים, "המשמש של תקוותי מוטרדת, דרום צבעי עשירים בוויטר רך יכול להיות שהפנטזמה שלי באוויר שמח, כאשר המציאות העצובה

לבבי נגנב, ואהבה, ראתה את כעסי, היא אמרה לי: "הובלת דרך העיניים היפות ביותר שראיתי מאז שאני בחיים". תודה על טבעית. הם יש לך בכלא. ואם האהבה היא הסיבה, גברתי, לפי הסימנים, לבי שייך לך.

אני מכיר תהילה ענקית ומוזר שמכריזה על שחר בלילה של הנשמה, אני רוצה לכתוב לך על האיש שמנקה את השפה המרדנית והמדושנת, עם מילים שהיו באותו זמן,

אני נותן לך את זה, חשוב שתדאג לו היטב ואהבתי היא בחולצה קלה בין עצי התפוח,. שם רוח השמחה שוכנת כדי לחנך את העלים הראשונים במעברו, אהבתי הולכת לאט, נוטה אל צלתה שנוח בדשא. ושם השמיים הם כוס כחולה בהירה על האדמה המחייכת, אהובתי הולכת לאט, מרימה את גלימה עם יד חמודה. אם לא, אני מקווה שתבוא בקרוב כדי שתוכל לראות אותו בהרחבה.

אני מכיר תהילה ענקית ומוזר שמכריזה על שחר בלילה של הנשמה, אני רוצה לכתוב לך על האיש שמנקה את השפה המרדנית והמדושנת, עם מילים שהיו באותו זמן,

אהבה של המות, מוות חי, אני מחכה לשווא למילה שלך וחשבתי, עם הפרח שנגב, שאם אני חי בלעדיי אני רוצה לאבד אותך. האוויר הוא אלמוות. האבן העמוקה הוא לא מכיר את הצל ולא מתחמק ממנו. הלב הפנימי לא צריך את הדבש הקפוא שהירח שופך.

אבל אני סבלתי. קרעתי את הוורידים שלי, נמר וביצה, על גבך במאבק של נשיכות ופרחים. אז מלא את שגעוני במילים או תן לי לחיות בשקט שלי הלילה של הנשמה תמיד אפל

אני אוהב אותך כשאתה שקט כי אתה נראה כהיעד, ואתה שומע אותי מרחוק, והקול שלי לא נוגע בך.. הוא אומר שהעיניים שלך עוצבו, והוא חושב שקיס סגור את הפה.. "ככל שהכל מלא בנשמתי, אתה יוצאת מדברים, מלא בנשמתי.". פרפר חלום, אתה נראה כמו הנשמה שלי, ואתה נראה כמו המילה מלנכוליה. אני אוהב אותך כשאתה שקט ומרוחק. ואתה כמו פרפר מתלונן, מתנדנד. ואתה שומע אותי מרחוק, והקול שלי לא מגיע אליך: תן לי לשתוק עם השקט שלך. תן לי לדבר איתך גם עם השקט שלך ברור כמו מנורה, פשוט כמו טבעת. אתה כמו הלילה, רגוע ומרוכז.. השקט שלך מגיע מהכוכבים, כל כך רחוק וכל כך פשוט. אני אוהב אותך כשאתה שקט כי אתה נראה כהיעדרות. "מרוחק וכאב כאילו אתה מת". מוט דהוי, חיוך מספיק. ואני שמח, שמח שזה לא נכון.

כשאתה מתחיל לאהוב, אם לא אהבת, אתה יודע Dans ce monde c'est la douleur la plus grande et la plus profonde être à fois heureux et malheureux. קורולייר: אהבה היא מערת אור וצל, שירה ופרזה,

בלב של המכרה הסודי ביותר, בתוך הפרי הרחוק ביותר, ברטט הרעיד ביותר, בתנועה של הערה החשוכה ביותר, בתנועה הספירלית והדבקה, בתצוגת הצבע העמוקה ביותר,

אני אוהב אותך כשאתה שקט כי אתה נראה כהיעד, ואתה שומע אותי מרחוק, והקול שלי לא נוגע בך.. הוא אומר שהעיניים שלך עוצבו, והוא חושב שקיס סגור את הפה.. "ככל שהכל מלא בנשמתי, אתה יוצאת מדברים, מלא בנשמתי.". פרפר חלום, אתה נראה כמו הנשמה שלי, ואתה נראה כמו המילה מלנכוליה. אני אוהב אותך כשאתה שקט ומרוחק. ואתה כמו פרפר מתלונן, מתנדנד. ואתה שומע אותי מרחוק, והקול שלי לא מגיע אליך: תן לי לשתוק עם השקט שלך. תן לי לדבר איתך גם עם השקט שלך ברור כמו מנורה, פשוט כמו טבעת. אתה כמו הלילה, רגוע ומרוכז.. השקט שלך מגיע מהכוכבים, כל כך רחוק וכל כך פשוט. אני אוהב אותך כשאתה שקט כי אתה נראה כהיעדרות. "מרוחק וכאב כאילו אתה מת". מוט דהוי, חיוך מספיק. ואני שמח, שמח שזה לא נכון.

אישה, הייתי רוצה להיות הבן שלך, לשתות את חלב החזה שלך כמו מעיין, להסתכל עליך ולחוש אותך לצידי, על כך שאני מרגיש אותך בעורקי כמו אלוהים בנהרות ומעריץ אותך בעצמות העצובות של אבק וירח

אתה אוהב אותי בשחר, אתה רוצה אותי בקצף, אתה רוצה אותי בפנינה. אם זה לילי, קודם כל, הקסטה.. ריח קל.. סגירת כרטיס. לא קרן ירח אחת עברה דרך עיניי. "לא מרגריטה, קרא לזה אחותי". אהבת אותי שלג, רצית אותי לבן, אהבת אותי אלבה אתה שהיית כל המשקפיים ביד, פירות ודבש שפתיים סגוליות אתה במסעדה מכוסה ענפים אתה השאיר את הבשרים חוגגים בקוס. את שבחצרות השחורות של הרמאות, בשמלה האדומה, רצית אל הרס.. אך כאשר שמע את השיר "אלוהים סלחו לי" (באנגלית: "God forgive me") הוא חשב שזהו שיר אהבה, אך כאשר שמע את השיר "אלוהים סלחו לי" (באנגלית: "God forgive me") הוא חשב שזהו שיר אהבה. ראו: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יב, עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף יב, עמוד ב'.. וכאשר הבשרים מופנים אליך, וכאשר הכנסת את הנשמה אליהם דרך החדרים היא הסתבכה, אז, איש טוב, העמיד פנים שאתה לבן אני, העמיד פנים שאתה מושלג, העמיד פנים שאתה מצער אותי

עבדתי, פחד ממני. אהוב אותי. סלאווי שלי אני איתך השקיעה הרחבה ביותר של השמיים שלי, ובו נשמתי זורחת כמו כוכב קר. כשהם מתרחקים ממך, הצעדים שלי חוזרים אליי. הוויפ שלי נופל על חיי. אתה מה שיש בתוכי ושמרחק. בורחים כמו מקהלת של ערפילים רודפים. לידיי, אבל לאן, שזה רחוק. ומה, להיות רחוק מתחת לרגלי, הולך. ההדד של הקול מעבר לשתיקה. ומה גדל בנשמתי כמו עפר ברובות

-מה קרה? מא טר, זה אתה. העם שלי? מונ פופולו, זה אתה. גלות ומוות בשבילי, הם שם אתה לא שם? תגידי לי, מה זה, אם זה לא אתה?

חשבתי עליך, על השיער שלך, שהעולם של הצללים ישלח, והכנסתי אליו נקודה בחיים שלי ורציתי לחלום שאתה שלי. אני עובר את הארץ עם עיני הרמה. -לגובה כזה, שבזעם גבוהים או בצבע אדום מסכן,

לאהוב זה שקט ביישני קרוב אליך, בלי שתדע את זה, ולזכור את קולך כשאתה עוזב ולהרגיש את החמימות של הברכה שלך. לאהוב זה לצפות ממך כאילו היית חלק מהשקיעה, לא לפני ולא אחרי, כך שאנחנו לבד בין משחקים וסיפורים על אדמה יבשה

אני לא רוצה למות בלי להבין מה אתה אומר. אני לא רוצה למות עם נשמה מופתעת, שמבינה אחרת, אבודה על חופים אחרים. אני לא רוצה למות עם עצב זה, דרך הקשת האינסופית של הכיפה העצובה הזאת,

ימים ולילות חיפשתי אותך בלי למצוא את המקום שבו אתה שר חיפשתי אותך לאורך הזמן למעלה ודרך הנהר למטה אתה אבד בבכי לילות ולילות חיפשתי אותך בלי למצוא את המקום שבו אתה בוכה כי אני יודע שאתה בוכה אני רק צריך להסתכל על עצמי במראה, לדעת שאת בוכה, ושבכית בשבילי. ושל קבצן שחור אתה עושה אותו מלך מוכתר בידך

אתה יש לי ואני אני לך. אם תתקרבו אחד לשני כמו בשר עם עצמות. אם אתם מתקרבים אחד לשני et, souvent, si loin! .

השמש יכולה להיות חשוכה לנצח, הים יכול להתייבש בשנייה, הציר של כדור הארץ יכול להתנפץ כמו זכוכית חלשה. הכל יגיע! שהמוות יכסה אותי עם פחית הלוויה שלך, אבל זה לעולם לא יוכל לכבות בי את להבת אהבתך.

כיסו לי, אהובתי, את גג הפה שלי עם המשה הקיצונית הקיצונית, שהיא היסמין של מי שיודע ואלו שרופים, הפוך אותי למטורף, אהובתי, מלחך, מטורף פרחך העליון, מגעיל ומרגש,

אני מכיר תהילה ענקית ומוזר שמכריזה על שחר בלילה של הנשמה, אני רוצה לכתוב לך על האיש שמנקה את השפה המרדנית והמדושנת, עם מילים שהיו באותו זמן,

יש לך אותי ואני שלך. כל כך קרובים זה לזה כמו בשר עם עצמות. כל כך קרובים זה לזה ולעיתים קרובות כל כך רחוקים! -אני לא יודעת. כאשר הוא מדבר, הוא משתמש בקולו הקשה, המכונה "הקול הקשה של האדם", המכיל צלילים חזקים, חזקים, חזקים, חזקים, חזקים, חזקים, חזקים. ואתה רוצה את שלך, המפתח לתעלומה. אם אף אחד לא. אין מפתח. אפילו לא אני, אפילו לא אני!

השמש יכולה להיות חשוכה לנצח, הים יכול להתייבש בשנייה, הציר של כדור הארץ יכול להתנפץ כמו זכוכית חלשה. הכל יגיע! שהמוות יכסה אותי עם פחית הלוויה שלך, אבל זה לעולם לא יוכל לכבות בי את להבת אהבתך.

יש עיניים שמביטות, יש עיניים שחולמות, יש עיניים שמקריאות, יש עיניים שמקוות, יש עיניים שמצחקות, יש עיניים שמצחקות, יש עיניים שמבכות, עם בכי של צער, חלקם פנימה, אחרים החוצה.. הם כמו הפרחים - שדור הארץ מגדלת. אבל עיניך הירוקות, -תריזה הנצחית שלי, אלה שעושים -יד העשב שלך, מסתכלות עליי, חולמות עליי, -קוראות לי, מצפות לי, צוחקות עלי, צוחקות עלי, צוחקות עלי, בכותות עלי, בוכה לי,. יש עיניים שפותחות, - יש עיניים שחלומות, יש עיניים שקוראות, - יש עיניים שמצפות, יש עיניים שצחוקות - צחוק נעים, יש עיניים שוכחות - עם דמעות של צער, חלקן פנימה - אחרות החוצה. הם כמו הפרחים שהאדמה מגדלת.. אבל העיניים הירוקות שלך, -הטריזה הנצחית שלי, אלה שעושים -היד שלך של דשא, הם מסתכלים עליי, הם חולמים עליי, הם קוראים לי, הם מחכים לי, הם צוחקים עליי -צחוק נעים, הם בוכים אלי בבכי -עם דמעות של צער, מבפנים, מבחוץ. יש עיניים שמסתכלות, יש עיניים שחולמות, יש עיניים שמזמינים, יש עיניים שממתינות, יש עיניים שמצחקות - צחוק נעים, יש עיניים שמבכות - עם דמעות צער, חלקן פנימה, אחרות החוצה.. הם כמו הפרחים שגדלים על האדמה.. אבל עיניך הירוקות, טרסה הנצחית שלי, אלה שעושים את ידך מעשב, הם מסתכלים עליי, הם חולמים עליי, הם קוראים לי, הם מצפים לי, הם צוחקים עליי - צחוק נעים, הם בוכים בי בדמעות - עם דמעות צער, מבפנים, מבחוץ

אהבה היא חוויה אוניברסלית שמרגישה את כולנו, אבל לפעמים אנחנו לא מוצאים את המילים הנכונות להביע אותה.. לאורך ההיסטוריה, משוררים היו מסוגלים להביע את מה שכולנו מרגישים בדרכים יצירתיות ורב-משמעיות.. אם אתה רוצה אותי, אהוב אותי, לא על פי אזורים של אור או צל. אם אתה אוהב אותי, אהוב אותי שחור ולבן, ואפור, ירוק, בלונדיני, ושחור-עור. אהבתי את הערב, אהבתי את הלילה. אך ביום ראשון בבוקר החלון נפתח. אם לא אהבת אותי, אל תאהבי אותי, אל תאהבי אותי. או שאתה לא אוהב אותי. אהבה היא חוויה אוניברסלית שמרגשת את כולנו, אבל לפעמים אנחנו לא מוצאים את המילים הנכונות כדי לבטא אותה.. לאורך ההיסטוריה, משוררים היו מסוגלים להגיד מה שכולנו מרגישים בדרכים יצירתיות ורב-משמעיות..

אם אתה אוהב אותי, אוהב אותי שלם, לא באזורים של אור או צל.. אם אתה אוהב אותי, תאהב אותי שחור ולבן, ואפור, ירוק, ובלונדיני, וברונטית.. אהוב אותי יום, אהוב אותי לילה.. וברחוב הבוקר בחלון הפתוח!.. אם אתה אוהב אותי, אל תקטין אותי: אהוב אותי כולם.. או שלא תאהבי אותי. אהבה היא חוויה אוניברסלית שמשפיעה על כולנו, אבל לפעמים אנחנו לא מוצאים את המילים הנכונות כדי לבטא אותה.. לאורך ההיסטוריה, משוררים הביעו את מה שכולנו מרגישים בצורה יצירתית ונוקשה..

אם אתה אוהב אותי, אוהב או&