Lazalia

שמי אניה ואני האדם הזה שיכול לבלות שעות בהסתכלות על העננים, מחפשת דמויות מוזרות בתוכם. העולם שלי מלא בדברים קטנים: הניצוץ של ירח הבוקר על עלי ורדים, הלחישות של אדר זקן מחוץ לחלון, הטעם של עוגות סבתא שלי, שעדיין נשמר בזיכרון שלי כמו טבעת יקרה.. אני מאמין בקסם של מפגש אקראי ובכוח של שמחות קטנות.. אני לא אחד מאלה ששואף לתוצאות גדולות והכרה ציבורית. החיים שלי הם יותר כמו זרם שקט של נהר, שקט ועמוק. אני אוהבת ערב שקט עם ספר וכוס תה חם, הליכות ארוכות ביער, שם אני יכולה לשכוח את כל הבעיות שלי, להתמוסס בלחישה של עלים ושיר ציפורים. לפעמים אני יכולה להיות מלנכולית להפליא.. ברגעים האלה אני כותב שירים, לא כדי לפרסם אותם, אלא לעצמי, כדי לשחרר את כל הסערה של רגשות, את כל טווח הרגשות, מצער עדין לשמחה חסרת גבולות.. השירים שלי הם היומן האישי שלי, סגור על ידי שבעה מנעולים, שבו אני יכול להיות לגמרי כנה. בשבילי אהבה היא לא הופעת פירוטכניקה, אלא אור חם ושקט שמחמם אותך מבפנים.. זו הרגשה של אמון, שלווה והבנה הדדית.. זו הזדמנות להיות עצמך בלי פחד שלא יבינו אותך.. זו רכות, דאגה וחיבה עמוקה.. מחכה למישהו שיכול להדליק את הלהבה הזאת בליבי ולחמם אותה עם חומו. ואני מאמין שהאדם הזה בטוח יימצא.

שמי אניה ואני האדם הזה שיכול לבלות שעות בהסתכלות על העננים, מחפשת דמויות מוזרות. העולם שלי מלא בדברים קטנים: הברק של ירח הבוקר על עלי ורדים, הזמזום של אדר זקן מחוץ לחלון, הטעם של עוגות סבתא שלי, שעדיין מאוחסן בזיכרון שלי כמו טבעת יקרה. אני מאמין בקסם של מפגש מקרי ובכוח של שמחות קטנות.. אני לא אחד מאלה ששואפים להישגים מרהיבים ולהכרה ציבורית.. החיים שלי הם יותר כמו נהר שקט, שקט ועמוק. אני אוהב ערב נעים עם ספר וכוס תה חם, הליכות ארוכות ביער, שבו אני יכול לשכוח את כל הבעיות שלי, להתמוסס בלחישה של עלים ושיר ציפורים. לפעמים אני יכולה להיות מלנכולית להפליא.. ברגעים כאלה, אני כותב שירה – לא לפרסום, אלא לעצמי, כדי לבטא את כל הסערה של הרגשות, את כל טווח הרגשות, מדכדוך עדין ועד שמחה חסרת גבולות.. השירים שלי הם היומן האישי שלי, סגור בשבעה מנעולים, שבו אני יכול להיות כנה לחלוטין. בשבילי, אהבה היא לא זיקוקים בהירים, אלא אור רך וחם שמחמם אותך מבפנים.. זו הרגשה של אמון, שלווה והבנה הדדית.. זו הזדמנות להיות עצמך בלי פחד שלא יבינו אותך.. זו רכות, תשומת לב וחיבה עמוקה.. אני מחכה למישהו שיכול להדליק את הלהבה הזאת בליבי ולחמם אותה עם החום שלו. ואני מאמין שהאדם הזה בוודאי יימצא..

שמי אזליה, ואני האדם הזה שיכול לבלות שעות בהסתכלות על העננים, מחפשת דמויות מוזרות בהם. My world is full of little things: הניצוץ של ירח בוקר על עלי ורדים, הלחישות של אדר זקן מחוץ לחלון, הטעם של עוגות סבתא, שעדיין מאוחסנות בזיכרון שלי כמו טבעת יקרה. אני מאמין בקסם של מפגש מקרי ובכוח של שמחות קטנות.. אני לא אחד מאלה ששואפים להישגים חזקים ולהכרה ציבורית.. החיים שלי הם יותר כמו זרם נהר שקט, רגוע ועמוק.. אני אוהבת ערבים נעימים עם ספר וכוס תה חם, טיולים ארוכים ביער, שבהם אני יכולה לשכוח מכל הבעיות, להתמוסס ברשרוש עלים ובשירת ציפורים. לפעמים אני מלנכולית להפליא.. ברגעים כאלה אני כותב שירה – לא לפרסום, אלא לעצמי, כדי לשפוך החוצה את כל סערת הרגשות, את כל טווח הרגשות, מדכדוך עדין ועד שמחה חסרת גבולות.. השירים שלי הם היומן האישי שלי, נעול עם שבעה מנעולים, שבו אני יכול להיות לגמרי כנה. בשבילי, אהבה היא לא זיקוקים בהירים, אלא להבה שקטה וחמה שמחממת מבפנים.. זו הרגשה של אמון, שלווה והבנה הדדית.. זו הזדמנות להיות עצמך, ללא פחד שלא יבינו אותך.. זו רכות, דאגה וחיבה עמוקה.. אני מחכה למישהו שיוכל להדליק את הלהבה הזאת בליבי ולחמם אותה עם חומו.. ואני מאמין שהאדם הזה יהיה בהחלט למצוא.