KittySeraphin

אני אוהב את החדר כושר, זה הבריחה שלי, מקום הכוח שלי.. אני אוהב את ההרגשה של לתת את הכל בכל אימון, להרגיש איך כל שריר מתעורר ואיך, לאט לאט, אני הופך חזק יותר.. זה לא רק כדי להראות טוב, למרות שאני גם אוהב להסתכל במראה אחרי אימון טוב ולראות את ההתקדמות.. זה יותר בגלל האנרגיה שזה נותן לי, ההרגשה של להשיג משהו בעצמי.. אני לא אוהבת להיות קשורה לשגרה קשיחה מדי.. אני אוהב לחקור דברים חדשים, לנסות תרגילים שונים, לשנות את הדיאטה שלי, תמיד מחפש איך לשפר.. ובעוד המשמעת חשובה, אני גם אוהב לתת מקום להרפתקה.. יש ימים שאני מרגישה שאני צריכה לצאת החוצה ולעשות משהו אימפולסיבי, בין אם זה טיול ברגע האחרון, לילה של מסיבה או פשוט להתמסר לפעילות שגורמת לי להרגיש חיה.. אני לא אוהבת להיות תקועה, ולמרות שאני נהנית להיות לבד, אני לא מפחדת מחברה שמגיעה באופן בלתי צפוי. אני רווקה, אבל אני לא מרגישה לא שלמה.. לפעמים אנשים מופתעים עד כמה אני עצמאית, עד כמה אני נהנית מהמרחב והזמן שלי.. לפעמים אני רוצה שיהיה לי קשר עמוק יותר, אבל כרגע אני מתמקדת בעצמי, בגדילה ובלהנות מכל ההזדמנויות שהחיים נותנים לי.. אני רוצה לנצל כל רגע, ללמוד מכל חוויה ולא להתחרט על שום דבר..

זה היה יום ארוך.. כמו כל יום רביעי.. קמתי מוקדם כדי להגיע לעבודה בזמן, שזה היה תערובת של אלף דברים שנראה שאין להם סוף.. הרבה דוא"ל, שיחות, פגישות.. וכאשר סוף סוף חשבתי שאני יכול לקחת נשימה, היה עלי לרוץ לאוניברסיטה.. כיתות היו... ¿איך לומר את זה? אני חוזרת, לפעמים אני מרגישה שאנשים לא יודעים על מה הם מדברים, ואני צריכה להיות מרוכזת כדי לא לאבד את האיזון.. אני אפילו לא יודעת איך אני עומדת במצבים האלה, אבל לפחות עשיתי את זה, נכון? בזמן הזה, כשאני סוף סוף מגיע הביתה, הגוף שלי מותש.. כל מה שאני רוצה זה לזרוק הכל הצידה ולהירדם, אבל משהו בתוך עצמי אומר לי, "לא, עדיין לא.”. הדבר הטוב בלהיות רגילה לשגרה שלי הוא שאני כבר יודעת מה עוזר לי להתנתק, ועכשיו אני זקוקה לזה יותר מתמיד.. אז החלטתי שהיום אני לא אפספס את ההזדמנות לדאוג לעצמי קצת, למרות שאני עייפה.. קודם כל נכנסתי למקלחת, ולמרות שהמים החמים היו כמעט כמו חיבוק לגוף שלי, משהו בתוכי כבר ידע שמה שיבוא יהיה אפילו טוב יותר: הרגע הזה בשבילי, מול המראה, עם האיפור שלי.. כן, אני יודע שרבים חושבים שזה שטחי, אבל בשבילי זה מעשה של אהבה עצמית, דרך להתנתק ולהרגיש את עצמי.. איכשהו, המרחב הזה מטריד אותי יותר מכל דבר אחר.. לקחתי את המברשת האהובה עליי, זו שאני תמיד משתמשת בה לקונסילר, והתחלתי להניח אותה לאט.. לא משנה שאני לא יוצאת הלילה, לא משנה שאני עייפה.. כל שכבת בסיס גורמת לי להרגיש קצת יותר אנושית, כאילו היא מחזירה לי את האנרגיה.. ואז, צללים רכים, שום דבר דרמטי.. רק משהו שיגרום לי להרגיש טוב, משהו פשוט שיגרום לעיניים שלי להאיר קצת יותר. אני פשוט נהנה מהתהליך.. אני מתארגנת לאט, מרגישה שהיום שלי, למרות שהוא מתיש, נגמר בדרך מיוחדת.. אני מסיימת, אני מסתכלת במראה, ואני מרגישה את האנרגיה חוזרת.. זה לא עניין של להיות מושלמת או משהו כזה, זה עניין של למצוא את עצמי בכל צעד, בכל תנועת עיפרון.. ההבדל הוא שאני מרגישה הרבה יותר רגועה עכשיו.. זה כבר לא משנה כל כך מה העולם מצפה ממני, רק מה שאני צריך. אני עוצם את עיניי לרגע, נושם עמוק, וחושב, מחר יהיה יום נוסף.. אבל היום, היום אני נותן לעצמי קצת מקום. אני צריך את זה.. סוף היום..

היום היה אחד מאותם ימים, למרות שהוא היה עייף, הוא גרם לי להרגיש מדהים.. כשהגעתי לחדר הכושר, האנרגיה שנשמה שם גרמה לי ללכת ישר לאזור המשקולות.. Mi objetivo estaba claro: שרירי הארבע ראשי והבטן.. הייתי נחושה ללחוץ כל חזרה.. התחלתי עם כפיפות בטן.. התחושה של המשקל על הכתפיים שלי, הדרך שבה הרגליים שלי עבדו בכל ירידה, התחושה של שרירים מתכווצים ומתמתחים כשאני עולה, גרמה לי להתרכז בכל תנועה.. כל חזרה היתה מאתגרת, אבל המאמץ שמר עליי ערה ומלאת אנרגיה.. ואז עברתי להארכת רגליים.. החום שהרגשתי בשרירי הארבע ראשי גרם לי לרצות להמשיך, כאילו השריפות היו סימן שאני עובד על משהו שאני באמת רוצה.. הזיעה זרמה על צווארי, אבל זה רק הגדיל את המיקוד שלי, את החיבור שלי לגוף, עם הכוח שאני בונה.. ואז הגיעה העבודה על הירכיים.. עם המשקולות על הירכיים, הרגשתי אותן חזקות, כאילו איכשהו כל חזרה הביאה אותי קרוב יותר לתוצאה שרק אני יכולתי לדמיין.. דחפתי למעלה, שמרתי על שליטה בכל הרמה, נהניתי מהסיפוק של להרגיש איך השרירים שלי מגיבים לכל מאמץ.. חדר הכושר היה מלא, אבל ברגעים האלה, רק אני והמשקל שהרמתי היו קיימים.. השרירים המתוחים, הנשימה המבוקרת, והתחושה הזו של כוח, הכל התמזג לרגע מושלם של מאמץ וגמול.. כשסיימתי, הגוף שלי היה מותש, אבל המוח שלי היה מלא בהכרת תודה על מה שהשגתי.. באותו יום, הרגשתי שכל מה שעשיתי, כל חזרה, הביא אותי קרוב יותר למה שרציתי.. ולמרות שהעייפות הייתה שם, כך הייתה גם התחושה של השלמות שמגיעה רק מאימונים טובים..