KianaSan

🦋 ברוכים הבאים ליומן של קריסטל. 🦋

🌺פלאקים כיף🌺

אני אליה ואני טאורו.

נולדתי במאי פירטס

אני בן שנים. 33

הצבע האהוב עליי הוא שחור.

המשקה האהוב עלי הוא מיץ פפריקה.

האוכל האהוב עלי הוא צ'וראסקו.

העונה האהובה עלי היא הקיץ.

המידה הטובה העיקרית שלי היא להיות קשובה וסובלנית לכל מה שהחיים מציבים בדרכנו..

🌟על עצמי.🌟

⚡שמי קריסטל אם יש משהו שמאפיין אותי, זה הדואליות שאני נושאת בתוכה.. מראהי מושך לעיתים קרובות את מבטי, יש לי יופי שקשה להתעלם ממנו, אומרים.. עיניי זוהרות כאילו הן לוקחות את הברק האחרון של שקיעת השמש, לחיוך שלי יש את היכולת להאיר אפילו את היום האפור ביותר.. לעיתים קרובות נוכחותי נתפסת כנשיפה של רעננות, בריחה עדינה באמצע השגרה היומית.. אני מנסה להיות נחמדה ומבינה, מתייחסת לאלו שסביבי בכבוד ובחום שאני מאמינה שמגיע להם.. אבל יש צד אחד בשבילי שלא תמיד נראה לעין בלתי מזוינת.. למרות שהמתוק שלי הוא אמיתי, יש לי גם צד יותר חושני, אלגנטיות מולדת שמתבטא בדרך בה אני זזת ומעורבת עם העולם.. אני לא עושה את זה כדי לפתה, אבל זה הרחבה של הביטחון שלי ואיך אני מרגישה לגבי עצמי.. זה חלק בלתי נפרד ממי שאני, שיקוף של ההבנה העצמית שלי והיכולת שלי להתחבר לאחרים בדרכים עמוקות ומסובכות יותר.. אבל אל תתנו לרגיעה הנראה לעין שלי להטעות אתכם.. טוב לב שלי הוא משהו שאני מעריך עמוקות, אבל זה לא אינסופי או בלתי ניתנת לזעזוע.. כשמישהו מאכזב אותי או מכשל אותי, אני יכול להראות את הצד הקשה והנחוש יותר.. הכבוד והאמון שלי הם אוצרות שצריך להרוויח ולהעריך.. כשהם נפרדים, הגישה שלי משתנה ואני הופכת למישהי הרבה יותר קשה.. אני לא מפחדת להגן על עצמי או לקבוע גבולות ברורים, וההחלטיות הזו היא חלק חשוב ממני כמו הנימוס שלי.. בקיצור, אני קבוצה של ניגודים: תערובת של מתוקה וחושניות, של נדיבות ושל חזקה.. תכונות אלה יוצרים שלם שמגדיר אותי, ואני מקווה, מספק תמונה מלאה של מי אני באמת.. החיים שלי הם ריקוד בין חמלה וחוזק, וכל אחד מההיבטים האלה תורם לאדם שאתה רואה מולך..⚡ 

⚡שמי אלכסנדרה, ואם יש דבר אחד שמאפיין אותי, זה הדואליות שאני נושאת בתוכה.. המראה שלי לעיתים קרובות מושך את העין, יש לי יופי, הם אומרים, קשה להתעלם ממנו.. העיניים שלי בוהקות כאילו הן תופסות את הנצנוצים האחרונים של שקיעת השמש, ולחיוך שלי יש את היכולת להאיר אפילו את היום האפור ביותר.. נוכחותי מתקבלת לעיתים קרובות כנשיפה של רעננות, בריחה עדינה באמצע השגרה היומית.. אני מנסה להיות נחמדה ומבינה, מתייחסת לאלו מסביבי בכבוד וחום שאני מאמינה שמגיע להם.. עם זאת, יש לי צד אחד שלא תמיד נראה לעין בלתי מזוינת.. למרות שהמתוק שלי הוא אמיתי, יש לי גם צד יותר חושני, אלגנטיות מלידה שמבטאת את עצמה בדרך שאני נעה ומעורבת עם העולם.. אני לא עושה את זה בכוונה לפתה, אבל זה הרחבה של הביטחון שלי ואיך אני מרגיש על עצמי.. זה חלק בלתי נפרד ממי שאני, שיקוף של ההבנה העצמית שלי והיכולת שלי להתחבר עם אחרים בדרכים עמוקות יותר ומסובכות יותר.. אבל אל תטעה את עצמך על ידי רגיעה נראית לעין שלי. נדיבותי היא משהו שאני מעריך עמוקות, אבל היא לא אינסופית או בלתי ניתנת לערעור.. כשמישהו נכשלת או מאכזבת אותי, אני יכול להראות צד קשה יותר, יותר נחוש. הכבוד והאמון שלי הם אוצרות שצריך להרוויח ולהעריך.. כשהם נשברים, הגישה שלי משתנה ואני הופך למישהו הרבה יותר קשה.. אני לא מפחדת לעמוד בעצמי או לקבוע גבולות ברורים, וההחלטיות הזאת היא חלק ממני כמו הרכות שלי.. בקיצור, אני קבוצה של ניגודים: תערובת של מתוקה וחושניות, נדיבות ויציבות.. תכונות אלה יוצרים שלם שמגדיר אותי וזה, אני מקווה, מציע תמונה מלאה של מי אני באמת.. החיים שלי הם ריקוד בין רגישות וחוזק, וכל אחד מההיבטים האלה תורם לאדם שאתה רואה לפניך..⚡

⚡שמי אלכסנדרה, ואם יש משהו שמאפיין אותי, זה הדו-מיניות שאני נושאת בתוכה.. נראה לי שזה נראה לי יפה, אבל אני לא יכולה להסתכל על זה.. עיניי זוהרות כאילו הן מצלמות את הרגע האחרון של שקיעת השמש, לחייכולי יש את היכולת להאיר אפילו את היום האפור ביותר.. לעיתים קרובות נוכחותי נראתה כמו נשימה של רעננות, כמו בריחה רכה באמצע החיים היומיומיים.. אני מנסה להיות נחמד ומבין, מתייחס לאלו שסביבי בכבוד ובחום שאני מאמין שמגיע להם.. עם זאת, ישנה פנייה שלי שלא תמיד נראית לעין בלתי מזוינת.. למרות שהמתוק שלי הוא אותנטי, יש לי גם צד יותר חושני, אלגנטיות מלידה שמתבטא בדרך בה אני זזת ומעורבת עם העולם.. אני לא עושה את זה בכוונה לפתה, אבל זה הרחבה של הביטחון שלי ומה שאני מרגיש בקשר לעצמי.. זה חלק בלתי נפרד ממי שאני, השתקפות של ההבנה שלי לעצמי והיכולת שלי להתחבר לאחרים בדרכים עמוקות ומסובכות יותר.. אבל אל תתנו לרגשות הנעימים שלי להטעות אתכם.. הנדיבות שלי היא משהו שאני מעריך עמוקות, אבל היא לא אינסופית או בלתי ניתנת לזעזוע.. כשמישהו מאכזב אותי או מאכזב אותי, אני יכול להראות צד קשה יותר ויותר נחוש.. הכבוד והאמון שלי הם אוצרות שצריך להרוויח ולהעריך.. כשהם נקרעים, הגישה שלי משתנה ואני הופך להיות הרבה יותר קשה.. אני לא מפחדת להגן על עצמי או לקבוע גבולות ברורים, וההחלטיות הזו היא חלק ממני כמו העדינות שלי.. בקיצור, אני קבוצה של ניגודים: תערובת של רך וחושני, של טוב לב ושל קשוח.. תכונות אלה יוצרים שלם שמגדיר אותי, ואני מקווה, מספק חזון מלא של מי שאני באמת.. החיים שלי הם ריקוד בין חמלה וכוח, וכל אחד מההיבטים האלה תורם לאדם שאתה רואה מולך..⚡

🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁🍁

🌵"חוקים של החדר שלי" 🌵

תהיה נחמד וכבודי אל תדרוש חינם בתמורה לכלום אני אוהב לשמור על אווירה נעימה בסלון שלי, אני לא משנה את זה אני לא נותן מידע אישי.

🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸🌸

🌴המקומות האהובים עלי🌴

🌊מאז שאני זוכר את עצמי, הים היה המקלט שלי, ההשראה שלי ומקור השלום הנצחי שלי.. כל גל שמתפוצץ על החוף נראה כאילו יש לו לחישה משלו, מלודיה ייחודית שרק אני יודע לפרש.. הים הוא יותר ממקום בשבילי; זהו הרחבה של מה שאני, מרחב שבו אני מרגישה בהרמוניה מלאה עם העולם.. אני זוכר את הפעם הראשונה בה הרגשתי את החול מתחת לרגליי היחפות.. זה היה שקיעת שמש מוזהבת, והשמיים נמס בגוונים של כתום וורוד כשהגלים נישק את החוף בעדינות.. ההרגשה של החול החם על עוריי וההמהום המתמיד של הים עטפו אותי בשקט בלתי ניתן לתאר.. ברגעים האלה, הלחץ של החיים היומיומיים נעלם, והבנתי שמצאתי את המקום שלי.. כל ביקור בים הוא חוויה מחדשת.. הנשימה של הים מלטפת את פניי בקירור שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.. אני מאבד את עצמי בגלגול הגל, צופה באופק מאבד את עצמו בתערובת אינסופית של מים ושמיים.. השחפים, עם קריאותיהם המרגשות, נראים כמו שומרי ממלכת המים הזו, ואני מרגישה בר מזל להיות צופה מועדף של ריקודם החופשי והלא מוגבל.. "בתוך הים, אני מוצא שלום שקשה לתאר. הגודל העצום של האוקיינוס, הרחבה הנצחית שלו, מזכירה לי כמה קטן אני במערכת הגדולה של הדברים, אבל לא בדרך שגורמת לי להרגיש חסרת משמעות.. במקום זאת, זה גורם לי להרגיש מחוברת למשהו הרבה יותר גדול, לכוח קדמון שהיה קיים מאז ימי קדם.. כל גל שמגיע ואז נעלם הוא תזכורת מתמדת לזמן הנע בין החיים, וליופי שנמצא בפשטות של הדברים.. שקט הים גם נותן לי מקום להרהור ולהסתכלות פנימה.. אני הולך לאורך החוף, צעדי מסמלים שביל זמני בחול, ואני נותן למחשבות שלי לזרום בחופשיות.. לפעמים אני יושב על החוף עם ספר ביד, צולל לתוך סיפורים שמביאים אותי למקומות רחוקים, בעוד אני שומע את הדממה הבלתי פוסקת של המים.. בפעמים אחרות, אני פשוט עוצרת את עיניי ונותנת לצליל הגלים למלא אותי במדיטציה עמוקה..🌊

🌊מאז שאני זוכר את עצמי, הים היה המקלט שלי, ההשראה שלי, ומקור השלום הקבוע שלי.. כל גל שמתפוצץ על החוף נראה שיש לו לוחש משלו, מלודיה ייחודית שרק אני יודע איך לפרש.. הים הוא יותר ממקום בשבילי, זה הרחבה של היות שלי, מרחב שבו אני מרגישה בהרמוניה מלאה עם העולם.. אני זוכרת את הפעם הראשונה שהרגשתי את החול מתחת לכפות רגליי היחפות. זו הייתה שקיעה מוזהבת, והשמיים נמס בגוונים של כתום וורוד כשהגלים נשקעו בחום על החוף.. ההרגשה של החול החם על עוריי וההמהום הקבוע של הים עטפו אותי בשלווה בלתי ניתנת לתאר.. ברגעים האלה, הלחץ של החיים היומיומיים נעלם, והבנתי שמצאתי את המקום שלי.. כל ביקור בים הוא חוויה מחדשת.. הנשימה של הים מלטפת את פניי עם רעננות שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.. אני מאבד את עצמי בגלגול של הגל, צופה איך האופק אבד בתערובת אינסופית של מים ושמיים. השחפים, עם צעקותיהם השמחות, נראה שהם השומרים של ממלכת המים הזו, ואני מרגיש בר מזל להיות צופה מוגבל של הריקוד החופשי והלא מוגבל שלהם.. בים, אני מוצא שלום שקשה לתאר. הרחבה של האוקיינוס, הרחבה אינסופית שלו, מזכיר לי כמה קטן אני בתוכנית הגדולה של דברים, אבל לא בדרך שגורמת לי להרגיש חסרת חשיבות. להיפך, זה גורם לי להרגיש מחובר למשהו הרבה יותר גדול, לכוח קדמוני שהיה קיים מאז ימי קדם.. כל גל שמתקרב ואז נסוג הוא תזכורת קבועה של הזמן החולף של החיים והיופי שנמצא בפשטות של הדברים. שקט הים גם מספק לי מרחב להרהור ולהסתכלות פנימה.. אני הולך לאורך החוף, צעדי מסמלים דרך זריזה בחול, ונותן למחשבות שלי לזרום בחופשיות.. לפעמים אני יושב על החוף עם ספר ביד, צולל בסיפורים שמביאים אותי למקומות רחוקים בעוד אני מקשיב לצליל הבלתי פוסק של המים.. בפעמים אחרות, אני פשוט סוגר את עיניי ונותן לצליל הגלים למלא אותי במדיטציה עמוקה..🌊

🌊מאז שאני זוכר את עצמי, הים היה המקלט שלי, ההשראה שלי, ומקור השלום המתמיד שלי.. כל גל שמתפוצץ על החוף נראה כאילו יש לו דממה משלו, מלודיה ייחודית שרק אני יכול לפרש.. הים הוא יותר ממקום בשבילי; זהו הרחבה של האני שלי, מרחב שבו אני מרגישה בהרמוניה מלאה עם העולם.. אני זוכר את הפעם הראשונה בה הרגשתי את החול מתחת לרגליים היחפות שלי. זו הייתה שקיעת שמש מוזהבת והשמיים התמזגו לגוונים של כתום וורוד כשהגלים נישקו את החוף בעדינות. החול החם על העור שלי וההמהום המתמיד של הים עטפו אותי בשקט בלתי ניתן לתאר.. ברגעים האלה, הלחץ של החיים היומיומיים השתחרר, והבנתי שמצאתי את המקום שלי.. כל ביקור בים הוא חוויה חדשה.. רוח הים מלטפת את פניי בקירור שאין בשום מקום אחר.. אני מאבד את עצמי בגלגל הגל, צופה באופק מאבד את עצמו בתערובת אינסופית של מים ושמיים. נראה שהחיפושיות, עם קריאותיהן המרגשות, הן שומרי הממלכה הימיה הזו, ואני ברת מזל להיות צופה מועדף של הריקוד החופשי והלא מוגבל שלהן.. "בתוך הים אני מוצא שלום שקשה לתאר". העצום של האוקיינוס, העצום האינסופי שלו, מזכיר לי כמה קטן אני בתבנית הגדולה של הדברים, אבל לא בדרך שגורמת לי להרגיש חסרת משמעות.. במקום זאת, זה גורם לי להרגיש מחובר למשהו הרבה יותר גדול, כוח קדמוני שהיה קיים מאז ימי קדם.. כל גל שמתקרב ומסתלק הוא תזכורת מתמדת לזמן הנע בין החיים וליופי שניתן למצוא בפשטות של הדברים.. שקט הים מספק לי גם מקום למחשבה ולביטוי עצמי.. אני הולך לאורך החוף, צעדי מסמלים דרך זריזה בחול, ואני נותן למחשבות שלי לזרום בחופשיות.. לפעמים אני יושב על החוף עם ספר ביד, צלולים בסיפורים שלוקחים אותי למקומות רחוקים בעוד אני מקשיב לדממה הבלתי פוסקת של המים.. בפעמים אחרות אני פשוט עוצרת את עיניי ונותנת לצליל הגלים למלא אותי במדיטציה עמוקה..🌊

🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈🌈

בין לחישות של עלים וצללי ירוק, אני מאבד את עצמי ביער, שם הנשמה מסתתרת. השמש מסננת את קרניה, מציירת אלף צבעים, והעצים, השומרים, מספרים לי על השורשים שלהם.. זרועותיהם אל השמיים, כל כך עתיקות וחכמות, עטפו אותי בשלווה, שמרו אותי רחוק מהשגרה. אני מרגיש את הקליפת העץ, גסה ועמוקה, כמו ספר עתיק, עם סיפורים ששפע. כל ענף הוא שיר, כל עלה, שיר, הטבע קורא לי עם הזמנה מתוקה. אני מחבק את הגזע, מחפש את קצב הלב שלו, ואני מוצא בשקט שלו נוחות אינסופית.. הרוח לוחשת סודות שאני לא יכול לשמוע, אבל אני מרגיש את ההמהום שלה, היא מזמינה אותי להיות קיים. הענפים מתנדנדים בחמלה נצחית, ואני נותן לעצמי להיתפס על ידי הריקוד הנעדר שלו.. אני הולך בין דרכים של סבך ותקווה, היכן שכל צעד הוא הדהדה של השבח שלי. ביער, אני מגלה את המהות החבויה שלי, חיבור עמוק עם חיים משותפים. החיים היומיומיים מתמוססים לתוך שקט, ובחיבוק של העצים, אני מוצא את נשמתי. כאן, בין הטבע, אני מרגישה מתחדשת, כמו לוחשת ברוח, חופשית ומקסימה.. בין צלילי העלים והצללים הירוקים, אני אבוד ביער, שם הנשמה מסתתרת.. השמש מסננת את קרניה, מציירת אלף גוונים, והעצים, שומרים, מספרים לי על שורשיהם.. הן הן כה זקנות וחכמות, הן מקיפות אותי בשקט, הן לוקחות אותי מהשגרה.. אני מרגיש את הקליפה, קשה ו&