KendraSpencer

לפעמים אני רק רוצה מוזיקה, אור עמום והרגשה שכל השאר נעלם. אני זז בלי לחשוב, אני נותן לגוף לדבר. אין תסריט, אין תנוחות כפויות. רק הקצב, התשוקה, הרגע. אני אוהב כאשר מישהו מסתכל עלי ללא הפרעה, כאילו הוא מבין שזה לא רק מה שאתה רואה, אלא מה שאתה מדמיין..

אני לא אומר הרבה בהתחלה. אני מעדיף את המבטים הארוכים, ההפסקות המכוונות ואת סוג הקשר הזה שאין צורך להסביר. אני אוהב את השקט, אבל גם את העוצמה. אני אוהב לעורר בלי לדבר, להדליק בלי לגעת, ולתת לתשוקה לעשות את העבודה שלה בלי להזיז שום דבר. הכל בזמן שלו, אבל בלי בלמים..

אני מרגישה בנוח בדממה, במיוחד כאשר יש מישהו בצד השני שיכול לקרוא את זה. יש משהו חזק בשיתוף מבט, נשימה, מרחב אינטימי ללא צורך לדבר. אני אוהב לחקור את זה, לשחק עם המתח הזה, לדחוף אותו לגבול. לא הכל ידוע. אבל הכל מרגיש.

אני מסוג האנשים שנכנעים ברגע האחרון. אני לא מתיימרת להיות משהו שאני לא. אני אוהב להרגיש חופשי, לנוע בשקט, לפתות עם הצדק, ולהישאר בראשו של מי שמעז להסתכל עלי ללא פחד. לעיתים הוא רגוע, לעיתים חזק, אך תמיד אמיתי. אין מסכה, אין נייר. רק אני, עם כל הרצון שלי ליהנות.

הקשר בין הגוף לבין הנפש הוא לא רק קשר של גוף-נפש. היא קשורה לאמונה, למקצב משותף, לאנרגיה שהיא מרגישה בלי לגעת בה. אני אוהב כאשר הדברים זורמים ללא לחץ, כאשר המחוות איטיות והרצון גדל ללא הפרעה. כי כשהכל במקומו, מה שבא אחר כך. אל תשכח..

אני יכול לספר לך הרבה יותר, אבל אני מעדיף שתראה את זה בעצמך. כל תנועה, כל מבט, כל פרט מקבל משמעות כשאנו פנים אל פנים. אין פילטרים, אין דחיפות. אני רק רוצה שתגלה את כל מה שלא ראית. הגעת לכאן בשביל משהו. עכשיו בוא, הטוב ביותר מתחיל כאשר אתה מעז להסתכל.