KattRouse

🌸 חתלתול 🌸

מתוקה מבחוץ, מסוכנת מבפנים.. קטרוס בת 21, והיא לא בחורה רגילה.. מתחת למראה המלאך הרך שלה, מסתתרת אישה שיכולה לשלוט בתענוג בדיוק.. מיסטרס עם נשמה מתוקה, היא מומחית במשחקי כוח, אוהבת BDSM מגיל שבו למדה ששליטה יכולה להיות גם אמנות, והכנעה, מתנה.. Adora los placeres refinados: המגע הרך של משי, הצליל של מגפיים על רצפת העץ, וכמובן, צליל הטיפים.. היא יודעת מה היא רוצה ולא מפחדת לבקש..

עבורה, עבודת רגליים היא לא רק טכניקה: זהו ריקוד בין הרגליים הרכות שלה והמוח המוותר של מי שיודע שהוא כבר לא יכול להתנגד. אוהבת טקסים, טבע וחיבור רוחני, קטרוס מוצאת באלטרנטיבה דרך לרפא, לחקור ולעלות על עצמה. המופעים שלה אינם רק מפגש ויזואלי, הם חוויה בין עולמות, הליכה אינטימית דרך החושך והאור של הנשמה שלה..

בוקר חם אחד, כשהשמש בקושי חודרת בין העננים, קטרוס ארזה שמיכה מבד פשתן, פירות טריים, עשן סנדל ובקבוק מים עם עלי ורדים.. הוא הבטיח לעצמו הפסקה: יום שלם הרחק מהרעש הדיגיטלי, המבטים הרעבים, הפקודות והבקרות.. רק היא, הנשמה שלה, והארץ.. המקום שנבחר לא היה פארק רגיל: זו הייתה פינה נסתרת בקצה היער, היכן שהברווזים הלכו חופשי בין השיחים והארנבים מרגלים ללא פחד..

האוויר ניחן בריח של לבנדר ואדמה רטובה, וקרני השמש גרמו לעלים לזהור כאילו היו חיים.. קטרוס ישבה על השטיח, יחפה, נותנת לדשא ללטף את רגליה.. הוא סגר את עיניו.. הוא לקח נשימה.. במרחק, קבוצת ברווזים עברה בשקט, נעה בשורה כאילו ידעה שהיום הזה לא יהיה מהיר.. היא צחקה עם הצליל של צעדיה המגושמים, כאילו העולם מצמץ לה, ומזכיר לה שהיופי נמצא תמיד בפשטות.. הוא אכל אפרסק מריר, קרא כמה עמודים מתוך ספר עתיק על אלכימיה נשית, והקשיב לרשימת השמעה רגועה של צלילים טבעיים ותיפוף שבטי.. הכל היה מושלם, אבל משהו בתוכה ביקש יותר.. היא קמה לאט והלכה לתוך היער.. שם, בין עצים גבוהים ושורשים מסובכים, הוא מצא מעגל של אבנים מסומנות בסמלים..

זו לא היתה הפעם הראשונה שהייתי שם.. בפינה הזאת של העולם, קטרוס נהגה לצאת עם כמה חברות כדי לחקור את הבלתי נראה: פטריות, איהואסקה, שירה, ואש.. אבל הפעם הייתי לבד.. וזה הלהיב אותה.. הוא הוציא משקית התרמיל שלו שקית קטנה של פטריות יבשות ומחברת עם רשימות של חזיונותיו האחרונים.. היא ערבבה את הכל עם תמצית אננס ונענע שהיא הכינה ביום הקודם.. הוא ישב בתנוחת לוטוס, עיניו סגורות, רגליו צמודות לאדמה, והחל את מסעו.. בהתחלה, הכל היה צחוק.. נראה היה שהעצים זזים כאילו הם רוקדים, וקולות היער היו סימפוניה מושלמת.. ואז החזון התעצם: היא ראתה את גופה צף על פני האדמה, כמו מכשפה קלה מן העבר, חופשיה מאזיקים.. שורשי היער טיפסו על רגליה כאילו רצו לחבק אותה, כאילו הכירו את האנרגיה שלה..

הוא הרגיש את אבותיו מדברים אליו בשפות עתיקות, הוא הרגיש את הצללים שלו מתקרבים אליו באהבה, ללא פחד. הוא ראה את הגברים ששלט בהם בהופעותיו נכנעים לא רק מתוך הנאה, אלא מתוך ריפוי. הוא ראה את רגליו, שהיו כה מרכזיות באמנותו, הופכות לסמל של כוח, כאילו היו כתרים הולכים. ואז הוא הבין הכל. קטרוס לא היתה רק מאהבת..

הוא היה מדריך. נשים רבות, בעיקר נשים ערביות, נהגו לקיים טקסים, טקסי נישואין, טקסים דתיים, טקסי חתונה, טקסי קידושין וטקסים נוספים. לא רק אורגזמות, אלא גם שינויים. לא רק פטישיזם, אלא התעוררות..

כשהגיע הלילה, היא התכרבלה תחת שמיכה שהריחה פרחים יבשים וחלומות חדשים. פעם נוספת הוא שמע את הברווזים, הפעם כשהם ישנים ליד המים. היער זיהה אותה. גם היקום. והיא חייכה בשקט..

🌸 חתלתול 🌸

מתוק מבחוץ, מסוכן מבפנים.. קטרוס בת 21 ולא בחורה רגילה.. מתחת למראה הרך והמלאכי שלה שוכנת אישה ששולטת בתענוג בדיוק.. מאהבת עם נשמה מתוקה, היא מומחית במשחקי כוח, אוהבת BDSM מגיל שבו היא למדה ששליטה יכולה להיות גם אמנות, והכנעה, מתנה. She adores refined pleasures: המגע הרך של משי, הקול של מגפיים על רצפת עץ, וכמובן, צלצול של טיפות. היא יודעת מה היא רוצה ולא מפחדת לבקש את זה..

עבורה, footjob הוא לא רק טכניקה: זה ריקוד בין הרגליים הרכות שלה והמוח נכנע של מישהו שיודע שהם לא יכולים יותר להתנגד. אוהבת טקסים, טבע וקשר רוחני, קטרוס מוצאת במוזיקה אלטרנטיבית דרך לרפא, לחקור ולעלות. ההצגות שלה הן לא רק מפגש חזותי, הן חוויה בין עולמות, הליכה אינטימית דרך החושך והאור של הנשמה שלה..

בוקר חם אחד, כשהשמש בקושי סופגת דרך העננים, קטרוס ארזה שמיכה משי, פירות טריים, עשן סנדל, ובקבוק מים עם עלי ורדים. היא הבטיחה לעצמה הפסקה: יום שלם הרחק מרעש דיגיטלי, מבטים רעבים, פקודות ושליטה. רק היא, הנשמה שלה, והארץ. המקום שנבחר לא היה פארק רגיל: זו הייתה פינה נסתרת בקצה היער, היכן שהברווזים הלכו בחופשיות בין השיחים והארנבים הציצו ללא פחד..

האוויר ריח של לבנדר ואדמה רטובה, וקרני השמש גרמו לעלים לזהור כאילו הם היו חיים.. קטרוס ישבה על השטיח, יחפה, נותנת לדשא ללטף את רגליה.. היא עצמה את עיניה.. היא נשמה.. במרחק, קבוצה של ברווזים חצו בשקט, נעו בשורה כאילו הם ידעו שלא תהיה מהירות באותו יום.. היא צחקה מהצליל של צעדיהם המגושמים, כאילו העולם מצמץ לה ומזכיר לה שהיופי תמיד טמון בפשטות.. היא אכלה אפרסק מריר, קראתי כמה עמודים של ספר עתיק על אלכימיה של נשים, והקשיב לרשימת השמעה רכה של צלילים טבעיים ותופים שבטיים. הכל היה מושלם, אבל משהו בתוכה ביקש עוד.. היא קמה לאט והלכה לכיוון היער.. שם, בין עצים גבוהים ושורשים מסובכים, היא נתקלה מעגל של אבנים מסומנות עם סמלים.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שלה שם.. בפינה הזאת של העולם, קטרוס נהגה ללכת עם כמה חברים כדי לחקור את הבלתי נראה: פטריות, אייהואסקה, שירה, ואש.. אבל הפעם היא הייתה לבד.. וזה הלהיב אותה.. היא לקחה שקית קטנה של פטריות יבשות מתוך התיק שלה ומחברת עם הערות על חזיונותיה האחרונים.. היא ערבבה את הכל עם תמצית אננס ונענע שהיא הכינה ביום הקודם.. היא ישבה בתנוחת הלוטוס, עיניה סגורות, רגליה צמודות לאדמה, והחלה במסע שלה. בהתחלה, הכל היה צחוק.. העצים נדמה היה לזוז כאילו הם רוקדים, וצלילי היער היו סימפוניה מושלמת.. לאחר מכן, החזון התעמק: היא ראתה את גופה צף מעל פני האדמה, כמו מכשפת אור מהעבר, חופשי משרשרות. שורשי היער טיפסו על רגליה כאילו רצו לחבק אותה, כאילו הכירו את האנרגיה שלה.

היא הרגישה את אבותיה מדברים אליה בשפות עתיקות, הרגישה את הצללים שלהם מתקרבים עם אהבה, ללא פחד. היא ראתה את הגברים שהיא שלטה בהצגות שלה נכנע לא רק להנאה, אלא לריפוי. היא ראתה את רגליה, כה מרכזיות לאמנותה, הופכות לסמל של כוח, כמו כתרים הולכים.. ואז היא הבינה הכל.. קטרוס לא הייתה רק מאהבת.. היא היתה מדריך.. אישה אשר, דרך שליטה, הנאה, טקס, וחושניות, יכול לפתוח דלתות. לא רק לאורגזמות, אלא לשינויים. לא רק לפטישים, אלא להתעוררות..

כשחלף הלילה, היא התכרבלה תחת שמיכה שהריחה פרחים יבשים וחלומות חדשים. היא שמעה את הברווזים שוב, הפעם ישנים ליד המים. היער זיהה אותה. כך היה היקום. והיא, בשקט, חייכה.