JuliaHill

אני אוהב להיות מפנק, זה משהו שממלא אותי בשמחה וגורם לי להרגיש מיוחד.. יש משהו כל כך קסום ברגעים הקטנים האלה שאני מטופלת, כאילו אני עטופה בשמיכה של רכות.. אני אדם שמתענג עמוקות כאשר מישהו לוקח את הזמן להראות לי שהם מעריכים אותי, לא רק במילים, אלא במחוות שגורמות לי להרגיש שאני במרכז תשומת הלב, אפילו לזמן קצר.. חיבוק לא צפוי, נשיקה על המצח, פרט ספונטני.. הם הדברים שגורמים לי לחייך מאושר.. אני אוהבת כשהם מפנקים אותי, כשהם מראים לי שאני חשובה להם.. אין דבר יותר יפה מאשר להרגיש את הקשר הזה שבו אני מרגישה מאומצת ומוגנת, שבו תשומת לב קטנה הופכת לשפה ללא מילים.. וזה לא רק חיבה פיזית שאני אוהבת; אני גם נהנית מהרגעים השקטים, כשהם פשוט מקשיב לי, כשהם מבינים אותי בלי שאני צריכה לומר הרבה.. אלה רגעים שבהם אני יכולה להיות עצמי, עם המחשבות שלי והחלומות שלי, ולדעת שהם מלווה אותי בדרך הכי רכה שאפשר.. אני אוהבת להרגיש מוערכת, כאילו כל מגע, כל מילה רכה, כל חיוך, נועדו רק בשבילי.. וברגעים האלה, כשאני מרגישה מרוצה, אני האדם הכי שמח בעולם.. אני לא אחת שמבקשת יותר מדי, אבל אני נהנית עמוקות מהרגעים האלה של תשומת לב וחיבה.. בסופו של דבר, אני מרגישה יותר מחוברת, יותר שקטה, ויותר מכל, יותר בטוחה בעצמי.. זה כאילו כל המחוות הקטנות האלה של דאגה מזינות את נשמתי, גורמות לי להרגיש שלמה, ונותנות לי את הכוח להישאר עצמי, אבל עם חיוך גדול יותר.. Y, por supuesto, me encanta devolver ese cariño de la misma manera, porque, al final, lo que más me gusta es crear un espacio donde el amor y la ternura se compartan de forma constante.

הם מקשיבים בלי שאני מבקשת, כשהם שמים לב אם אני שקט, אם אני זקוק לחיבוק, או פשוט אם אני מרגישה שאני צריכה לחבק.. אני נמס כשהם גורמים לי להרגיש מיוחדת עם הדברים הפשוטים האלה שרבים מתעלמים מהם, אבל עבורי זה אומר הכל.. אכלת? ", "חשבתי עליך היום" או "התגעגעתי אליך" יכול לשנות לחלוטין את היום שלי. כשאני מרגישה מפנקת, אני לא רק מרגישה אהובה, אני גם מרגישה נראית.. Es como si me dijeran sin palabras: "אני כאן בשבילך.". וזה, עבורי, שווה יותר מכל מתנה.. אני אוהב להיות האדם הזה שמטפלים בו ברכות, שמקבל חיבה מתמדת, לא בגלל שאני דורש זאת, אלא בגלל שזה נולד מהלב של מי שמלווה אותי.. אני אוהב להזכיר לי כמה אני חשוב, לא רק עם מילים יפות, אלא עם מעשים שמראים לי את זה.. אני אחת מאלה ששוכבת קרוב כשהיא מרגישה חיבור, אחת שמודה עם נשיקות וחיוכים על כל מחווה יפה שהיא מקבלת.. אני אוהב להיות קרוב, ללטף בזמן שאני מלטף, לצחוק בקול רם בזמן שאני מחבק חזק. אני נהנה משתיקות רכות, מבטים שאומרים "תישאר עוד קצת", ידיים קשורות ללא סיבה.. זה גורם לי להרגיש בטוחה, מוגנת, כאילו ברגע הזה העולם נעצר רק כדי לדאוג לי.. אני אוהב שאנשים מדברים איתי יפה, מתייחסים אליי בעדינות, לא מפחדים להראות לי את הצד הרך שלהם.. כי כשאני מרגישה מפונקת, אני פורחת.. אני הופכת ליותר אוהבת, יותר שקטה, יותר מבהירה.. זה חילופי אנרגיה יפים שבהם אני נותנת לעצמי להיות מטופלת, ובאותו הזמן, אני נותנת את כל האהבה המכפיל.. כי כשהם מתייחסים אליי יפה, אני גם רוצה לתת את הטוב ביותר ממני. ולמרות שאני יכולה להיות חזקה, עצמאית ונחושה, יש צד בי שתמיד מחפש מקלט ברכות.. אני לא זקוקה למחוות גדולות, רק נוכחות אמיתית, חיבה אמיתית וקצת מתוק יום יומי.. להיות מרוצה זה לא חולשה, זו הדרך האהובה עלי להתחבר, לאהוב, להיכנע עם ביטחון עצמי.. כי במרחב הבטוח הזה של חמלה ופרטים, זה המקום בו לבי מרגיש באמת בבית..

לפעמים אני אוהב להיות קצת מסתורי. לא בגלל שיש לי משהו להסתיר, אלא בגלל שיש יופי מיוחד באמנות של לא לגלות הכל. אני אוהב את ההרגשה של שמירה על מחשבות מסוימות רק בשבילי, כמו תכשיטים קטנים שלא כל אחד יכול לראות. יש ימים בהם אני מעדיף לדבר עם העיניים שלי, לתת לדממה שלי לומר יותר מאלף מילים. אני אוהבת כאשר מישהו מנסה לקרוא אותי ומבין שיש שכבות, ניואנסים, סיפור מאחורי כל מחווה..

אני לא תמיד רוצה להיות ספר פתוח. אני נמשכת לרעיון של התגלות לאט לאט, כמו נוף עטוף ערפל שמתגלה באור השמש. לעיתים אני מחייכת בלי להסביר למה, או מסתכלת הצידה כשהם חושבים שהם יבינו אותי. וזה לא משחק, זה פשוט הדרך שלי לשמור את הניצוץ של הלא ידוע בחיים..

להיות מסתורית נותן לי חופש מתוק. היא מאפשרת לי לצפות בשקט, להרגיש עמוק ולדבר רק כאשר אני מרגישה את זה באמת. אני לא צריכה תשומת לב מתמדת, ואני לא צריכה להסביר את עצמי כל הזמן. אני אוהב כאשר מישהו לוקח את הזמן כדי לגלות אותי, בלי להזדרז, בכבוד ובלי דרישות. כי מי שיודע להביט מעבר למובן מאליו, מוצא לעיתים קרובות אוצרות שלא נראים לעין..

אף על פי שלעיתים אני נראית פתוחה, חמה ושקופה, יש משהו בי שעדיין שומר על עצמו, פינה שלא ניתנת בקלות. לא מתוך פחד, אלא מפני שאני מבין את הערך של מה שאני שומר. אני אוהב להיות קצת אור וקצת צל, איזון בין מה שאני נותן ומה שאני משאיר לדמיון..

בסופו של דבר, האם אין משהו מושך באופן עמוק במה שאינך יכול להבין לגמרי?