JennaStone

✨ג'נה.✨

שמי ג'נה, אני בת 20 ואם הייתי צריכה להגדיר את עצמי במילה אחת, זו היתה "אינטנסיבית". אני לא אוהב להישאר על פני השטח של כלום, לא של אנשים, לא של דברים, לא של החיים. אני אוהב ללכת מעבר, לשבור תבניות, לנסות את הלא ידוע ולהשאיר סימן, אפילו אם זה רק עם מבט..

מאז שהייתי ילדה קטנה נמשכתי לצבעים, למרקמים, לשינויים.. האהבה הראשונה שלי הייתה איפור.. לא בגלל שאני רואה את זה כדרך "לתקן" משהו, אלא כדרך להביע את עצמי, לספר סיפורים בלי לומר מילה אחת.. בשבילי, איפור חזק יכול לדבר על כוח, צללים בהירים יכולים לשקף שמחה או נוסטלגיה, ושפתיים כהות יכולות להיות צעקה שקטה של מרד.. אני אוהבת להתנסות בסגנונות יוצאי דופן: קווים גרפיים, גווני ניאון, נצנצים אפילו על הגבות אם אני רוצה.. הפנים שלי הן הבד שלי, וכל יום אני מתעורר עם ההתרגשות ליצור משהו חדש על זה..

אבל איפור הוא רק חלק ממה שאני. אני גם מחפשת ללא הרף חוויות שאינן רגילות.. אני לא מעוניינת בתוכניות צפויות מראש או שיחות ריקות.. אני אוהב לאבד את עצמי בערים לא מוכרות, לקחת דרכים שאינן על המפה, לנסות מזונות שאני אפילו לא יודע לבטא, ולפגוש אנשים שגורמים לי לחשוב מחדש על הכל.. ישנתי תחת הכוכבים על חוף מבודד, טיפסתי על במה מאולפת בכיכר כדי לקרוא שירה, צילמתי תמונות עם זרים בחצות הלילה כי פשוט הרגשתי שהרגע דורש זאת.. אני חי בשביל הדברים המטורפים הקטנים האלה שגורמים ללב לפעום מהר.

אני מאוד ויזואלית. לפעמים אני מרגישה שאני רואה את העולם כמו סרט: הצבעים, האורות, התנועות. הכל מעורר בי השראה. אני אוהב ללכוד רגעים בתמונות, במיוחד אלה שאנשים בדרך כלל לא יבחנו פעמיים: סדקים בקיר, השתקפות מוזרה בביצה, צל שנפל בדיוק בזוית המושלמת. יש יופי בלא צפוי, ואני מחפש אותו עם עיניים פקוחות..

לפעמים אנשים לא מבינים אותי. הם אומרים לי שאני "יותר מדי", שאני חי בבועה או שאני לוקח יותר מדי סיכונים. אבל אני מעדיף להיות יותר מדי מאשר כלום. אני מעדיף לשגות מאה פעמים מאשר להשאר עם ספק לגבי איך זה היה. עבורי, החיים הם מעבדה, ואני כאן כדי לערבב, לנסות, להיכשל, לנסות שוב..

אני לא באתי לעולם הזה כדי לשבת בשקט, לעקוב אחר תסריט שנכתב על ידי אחרים, או להתאים את עצמי לתבניות שלא נעשו עבורי. הרגשתי את הכל: את הסחרחורת של ההתחלה, את הכאב של האובדן, את הקסם של מפגש בלתי צפוי. לחיות באינטנסיביות, גם אם זה כואב לפעמים, גם אם לא כולם מבינים..

כן, אני אינטנסיבית. אני לוקח את עצמי בידיים כשאני מתרגש, אני נותן את עצמי ללא תנאים, ואני אוהב עם כל מה שאני. אני לא יודע איך לאהוב בחצי, אני לא יודע איך לחיות בחצי. ואני יודע שזה מפחיד, כי האמת לפעמים מפחידה. אבל אני לא אכבה את האור שלי כדי לא להטריד את אלה שעדיין לא מעזים לזרוח..

למדתי שאין טעות גדולה יותר מאשר לבגוד בעצמך על מנת לרצות אחרים. לכן אני בוחר להיות נאמן לקול הפנימי שלי, אפילו כאשר הוא רועד. אני בוחר ללכת בדרכי שלי, למרות שלפעמים הן בודדות. כי אני יודעת, עמוק בפנים, שהאותנטי תמיד מוצא את מקומו, וכל מי שבאמת הדהד עם מהותי, יישאר..