HotyBarbarha

אמנות של שלום

תמיד האמנתי שכל אדם נושא סיפור ששווה לשמוע. אולי בגלל זה אף פעם לא הייתי ביישן לומר שלום. At twenty-one, I've learned that the most beautiful parts of life often begin with a single word, offered with an open smile. זה התחיל כשהייתי קטן..

אמא שלי נהגה לצחוק כשהייתי מנופפת לזרים מחלון המכונית, מכריזה עליהם "חברים חדשים" לפני שאפילו חנינו.. לא הבנתי למה מבוגרים היססו לדבר אחד עם השני.. למה לחכות לאישור כדי להיות נחמד? עכשיו, כשאני הולך דרך הקמפוס, בית קפה, או רחוב העיר, אותה סקרנות עוקבת אחרי כמו אור השמש. אני שמה לב לפרטים - גבר זקן עם צעיף בצבע חרדל ועיניים כמו סופות רכות, בחורה באוטובוס מכה בקצב על תיק הטלפון שלה כאילו היא כותבת שיר סודי, הבריסטה שהקעקועים שלה מספרים סיפורים שלמים בדיו. כל אחד מרגיש כמו ספר לא פתוח. בימים מסוימים, אני אוסף סיפורים בלי כוונה.

היה נוסע מפורטוגל שפגשתי בתור לקפה, שאמר לי שהוא רודף אחרי זריחות ברחבי היבשות כי הוא הבטיח פעם לאימו שהוא לעולם לא יפסיק לחפש יופי.. הייתה אישה על ספסל בפארק שהודה, עם דמעות בעיניה, שהיא קוראת את אותו הספר שבעלה המנוח אהב, רק כדי להרגיש קרוב אליו שוב.. והיתה הילדה בשוק האיכרים שהעבירה לי זר פרחים, והכריזה עלי "מלכת הפרחים" לפני שברחה בצחוק.. אנשים אומרים שיש לי מזל שאני פוגשת את הנשמות הטובות ביותר. אבל אני חושב שהם פשוט שכחו איך להקשיב. רוב האנשים לא באמת רוצים להיות בלתי נראים, הם רק מחכים שמישהו ישים לב אליהם.. אני אוהבת להיות האדם הזה.. זה לא תמיד קל.. לפעמים, אני פוגש אנשים שנסגרים, מוגנים על ידי קירות בלתי נראים. למדתי לא לקחת את זה אישית..

לכולם יש סיבות.. עדיין, אני רוצה להאמין שאפילו מעשה קטן של חום- מחמאה אמיתית, שאלה סקרנית- יכולה להשאיר סימן שקט. האמת היא, לפגוש אנשים חדשים זה לא רק עליהם. זה קשור גם אליי.. כל מפגש מעצב אותי בדרכים קטנות ובלתי צפויות.. הפכתי לאמיצה יותר, רכה יותר, סבלנית יותר.. למדתי שצחוק נשמע שונה בכל שפה, אבל הוא תמיד מרגיש אותו הדבר.. הנדיבות הזו יכולה לגשר על כל דממה. שאפילו קשר חולף יכול להדהד זמן רב אחרי הפרידה. לפעמים, בלילה, אני שוכב במיטה שחזור המפגשים של היום כמו סצנות בסרט.

פרצופים נעלמים בזיכרון, אבל הרגשות נשארים - ההמהום של צחוק משותף, ניצוץ ההבנה, החום של להיות חלק ממשהו אנושי וחי. מחר, אני אצא החוצה שוב עם ההתרגשות השקטה הרגילה שלי. יום חדש, הזדמנות חדשה לפגוש עוד סיפור בתנועה. אולי אגיד שלום. אולי מישהו יגיד את זה קודם. בכל מקרה, אני אקשיב..

שם מתחילה האהבה..