HelenRousse

המתח בינינו הוא אש סמויה, בוערת בכל מבט מתמשך, בכל אנחה של סיפוק.. הקירבה שלו עוטפת אותי, הנשימה החמה שלו מלטפת את העור שלי לפני שפניו בקושי מנגבים את שלי, משחקים מראש, עם התשוקה שמתמתחת עד שהיא הופכת לבלתי נסבלת. הידיים שלו זזות במותני באיטיות תלולה, מסתובבות על העור שלי עם הוודאות של מי יודע בדיוק איך להדליק. כל חיבוק הוא גירוי, פרובוקציה מחושבת שגורמת לי להטות את ראשי, לסגור את עיניי ולהעניק את עצמי ברגע. הפה שלו ממשיך את דרכו, מנשק, נושך בעדינות, משאיר עקבות בוערות בהתקדמותו.. כשגופו לוחץ על שלי, קור עובר בכל הגוף. הניגוד בין העדינות של המגעים שלו לבין היציבות של אחיזתו גורם לי לאבד את עצמי במשחק הכוח הסמוי, בריקוד המתוק הזה בין שליטה והכנעה.. הקצב שלו הוא רגוע, כמעט אכזרי, נהנה מהדרך שבה הנשימה שלי מעוררת, איך הידיים שלי מנסות להחזיק את העור שלהם, מבקשות עוד. אבל הוא לוקח את הזמן שלו. הלשון שלו, האצבעות שלו, כל גופו חוקר אותי בדיוק מושלם, בונה את העוצמה עם כל שפשוף, עם כל בנזין נקרע משפתיי. וכשהוא נכנע סוף סוף לדחיפות של התשוקה שאנו מאכילים, כל העולם נעלם, משאיר רק את העונג המוחלט של לאבד את עצמנו אחד בשני..

ידיו עוברות על העור שלי באיטיות מסובכת, כאילו הוא רצה לשנן כל עקומה, כל רעד.. הנשימה שלו, חמה וקרובה, מלטפת את צווארי לפני ששפתיו מוצאות את הדרך. הנשימה שלי נשברת כשהאצבעות שלהם נופלות חזק, מציירות דרכים בלתי נראים על העור השעיר שלי. אני הולך לאיבוד בעוצמה של הרגע, במתח הנפלא של מה שעתיד לבוא, באש המוחזקת שמאיימת להתפרץ עם הלחישות הקטנות ביותר. המבט שלו תופס אותי לפני שהוא אפילו נוגע בי, טעון בתשוקה והבטחות שלא נאמרות.. ידיו חוקרים את העור שלי עם תערובת מושלמת של גמישות ומתוק, מאיר כל נקודה שהם נוגעים. הגוף שלי מגיב אליו, אל הנשימה שלו ליד השפתיים שלי, אל המגע האיטי של אצבעותיו הזזות ללא ממהרות. ציפייה היא משחק טעים, עינוי יוצא דופן שבו כל שניה מרגישה נצחית, שבו הנאה נבנית בכל מחווה עד שהיא הופכת לבלתי נמנעת..

המתח בינינו הוא אש סמויה, בוערת בכל מבט מתמשך, בכל אנחה של סיפוק.. הקירבה שלו עוטפת אותי, הנשימה החמה שלו מלטפת את העור שלי לפני שפניו בקושי מנגבים את שלי, משחקים מראש, עם התשוקה שמתמתחת עד שהיא הופכת לבלתי נסבלת. הידיים שלו זזות במותני באיטיות תלולה, מסתובבות על העור שלי עם הוודאות של מי יודע בדיוק איך להדליק. כל חיבוק הוא גירוי, פרובוקציה מחושבת שגורמת לי להטות את ראשי, לסגור את עיניי ולהעניק את עצמי ברגע. הפה שלו ממשיך את דרכו, מנשק, נושך בעדינות, משאיר עקבות בוערות בהתקדמותו.. כשגופו לוחץ על שלי, קור עובר בכל הגוף. הניגוד בין העדינות של המגעים שלו לבין היציבות של אחיזתו גורם לי לאבד את עצמי במשחק הכוח הסמוי, בריקוד המתוק הזה בין שליטה והכנעה.. הקצב שלו הוא רגוע, כמעט אכזרי, נהנה מהדרך שבה הנשימה שלי מעוררת, איך הידיים שלי מנסות להחזיק את העור שלהם, מבקשות עוד. אבל הוא לוקח את הזמן שלו. הלשון שלו, האצבעות שלו, כל גופו חוקר אותי בדיוק מושלם, בונה את העוצמה עם כל שפשוף, עם כל בנזין נקרע משפתיי. וכשהוא נכנע סוף סוף לדחיפות של התשוקה שאנו מאכילים, כל העולם נעלם, משאיר רק את העונג המוחלט של לאבד את עצמנו אחד בשני..

ידיו עוברות על העור שלי באיטיות מסובכת, כאילו הוא רצה לשנן כל עקומה, כל רעד.. הנשימה שלו, חמה וקרובה, מלטפת את צווארי לפני ששפתיו מוצאות את הדרך. הנשימה שלי נשברת כשהאצבעות שלהם נופלות חזק, מציירות דרכים בלתי נראים על העור השעיר שלי. אני הולך לאיבוד בעוצמה של הרגע, במתח הנפלא של מה שעתיד לבוא, באש המוחזקת שמאיימת להתפרץ עם הלחישות הקטנות ביותר. המבט שלו תופס אותי לפני שהוא אפילו נוגע בי, טעון בתשוקה והבטחות שלא נאמרות.. ידיו חוקרים את העור שלי עם תערובת מושלמת של גמישות ומתוק, מאיר כל נקודה שהם נוגעים. הגוף שלי מגיב אליו, אל הנשימה שלו ליד השפתיים שלי, אל המגע האיטי של אצבעותיו הזזות ללא ממהרות. ציפייה היא משחק טעים, עינוי יוצא דופן שבו כל שניה מרגישה נצחית, שבו הנאה נבנית בכל מחווה עד שהיא הופכת לבלתי נמנעת..